ברית מילה ומלחמות הזרע

בתרבויות מסוימות בעולם עדיין מתקיימות מלחמות זרע, כשהסיבה להן היא שליטה. האם גם מנהג ברית המילה גם נחשב לטקטיקה במלחמות זכריות אלו?

צבי עצמון, גלילאו. גליון יולי 2008

ישנן סוגיות שמסיבות של היסטוריה, מגדר, מסורת או אמונה, ניסיון לבחון אותן בכלים מדעיים מקובלים עלול לשלהב אמוציות. כזו היא, למשל, סוגיית ברית המילה. האם למילת בנים יש - מעבר להיותה מצווה דתית ומסורת המושרשת בתרבויות מסוימות - גם הסבר או ערך רפואי או ביולוגי?

כריסטופר וילסון (Wilson), מהמחלקה לנוירוביולוגיה והתנהגות באוניברסיטת קורנל באיתקה, מדינת ניו-יורק, פרסם בגיליון מאי של כתב-העתEvolution and Human Behavior מאמר שבו הוא מציע פתרון לשאלה מדוע "השחתה של איברי המין הזכריים", למרות חסרונותיה הברורים, נהוגה בכרבע מתרבויות האדם. וילסון, הכולל במונח "השחתה של איברי המין" גם מילת בנים, מתאר פתרון מתחום "מלחמות הזרע".

גלדיאטורים קטנים

בשם "מלחמות הזרע" מכונים אמצעים שונים המגבירים את סיכוייו של זכר להפרות את הנקבות, שבקרבתן נמצאים זכרים נוספים, מתחרים. המושג זכה לפרסום רב בעקבות ספרם של רובין בייקר (Baker) ומרק בייליס (Bellis) "Human Sperm Competition", ובעקבותיו ספרו של בייקר "מלחמות הזרע". אשכים גדולים המייצרים כמויות אדירות של זרעונים, וזרעונים הפוגעים בזרעונים זרים הם בין הטקטיקות המשמשות ב"מלחמות" אלו.

והנה, טענתו של וילסון היא שהסרת הערלה היא אחד מכלי הנשק במלחמות הזרע. מדובר - כך טוען וילסון - בהקטנת סיכוייהם של מתחרים צעירים להפרות את נשותיו של גבר מבוגר. אכן - נשותיו: לטענת וילסון המילה רווחת יותר בחברות פוליגמיות.

בחברות אנוש מסוימות נהוגות דרכים שונות ל"השחתה של איברי המין הזכריים", ובמקרים רבים מעשים אלה הם חלק מטקסי ההתבגרות של נערים. למשל, בתרבויות אפריקניות ומיקרונזיות מסוימות נערים עוברים מעיכה והרס של אחד משני אשכיהם. בחברות אנוש באזור האמזונס, בסמואה, בקניה ובקרב האבוריג'ינים באוסטרליה קיים מנהג של חיתוך השופכה (subincision; הכוונה לפתיחת הצינור המוביל שתן וזרע, לאורכו), מה שמקטין בלא ספק את סיכויי ההפריה.

אך נחזור להסרת קפל העור העשיר בקצוות תאי עצב - הערלה, המכסה את העטרה. טענתו של וילסון היא כי סילוק הערלה מקטין את הגירוי המיני, וכך מצמצם את הסיכוי שיחסי מין הנעשים בחופזה, מאחורי גבו של הבעל החוקי והמבוגר, יסתיימו בפליטת זרע ובלידת ילדים שאינם של הבעל.

האמנם המילה מקטינה את עוצמת הגירוי המיני? - אכן, כך טוען הרמב"ם. בספרו הנודע "מורה נבוכים", פרק מ"ט, כתב: "לדעתי, גם אחד הטעמים למילה למעט את המשגל ולהחליש את האיבר הזה, כדי שימעיט לעשות זאת ויתאפק ככל יכולתו" ובהמשך: "הנזק הגופני הנגרם לאיבר זה הוא המטרה המכוונת [...] מתמעטות בעטיה [של המילה] סערת-היצר והתאווה היתרה על הדרוש. אין ספק שהמילה מחלישה את כוח הקישוי ולעתים קרובות ממעיטה את ההנאה, מפני שכאשר מטיפים דם מן האיבר ומסירים את המגן שלו בראשית גדילתו, הוא נחלש בלי ספק".

הגם שספק אם הרמב"ם הקפיד על קבוצת ביקורת, ושחלק מהטיעון הפיזיולוגי שלו אינו משכנע ביותר, מכל מקום טענתו חדה וברורה: המילה נועדה להקהות הנאה מינית. וילסון יכול, אם כן, למצוא בספרו של הרופא הגאון היהודי בן ימי הביניים עדות מסייעת לטיעונו.

ובימינו - קימברלי פּיין (Payne) ועמיתיה ממכון ריברסייד באוטווה, קנדה, בחנו את מידת הרגישות של איברי הזכרות של 20 גברים נימולים ו-20 גברים בלתי נימולים. בעת שהגברים הנבדקים צפו בסרטים אירוטיים בחנו פיין ועמיתיה את רגישות איברי הזכרות שלהם באמצעות מגע בסיבים עדינים. המסקנה היתה: אין הבדלי רגישות. לעומת זאת, כשרוברט ואן הובה (Van Howe) מאוניברסיטת מישיגן ערך ניסוי דומה ב-163 גברים, ובדק את הרגישות ב-19 נקודות לאורך איבר הזכרות, מצא כי חמש הנקודות הרגישות ביותר נמצאות בחלק המסולק בניתוח המילה.

איך אפשר לבחון ולנסות לאשש תיאוריה זו? וילסון בחן נתונים אנתרופולוגיים שפורסמו על אודות חברות אנוש שונות. והנה, לדבריו מתברר כי בחברות פוליגמיות, של ריבוי נשים, מילה, או פגיעה מסוג אחר באיברי המין הזכריים, נפוצות הרבה יותר (ב-48% מהחברות הפוליגמיות) מאשר בחברות מונוגמיות (רק ב-14% מהן).

וילסון לא התייחס לאפשרות שלפיה הסרת הערלה עשויה לצמצם הידבקות בזיהומים בדרכי השתן ובמחלות מין. מנגד, הוא מציין את הסכנות הכרוכות במילה, במיוחד בתנאים שאינם תנאי רפואה מתקדמת: פגיעות אנטומיות באיבר הזכרות, זיהומים, נמק, איבוד דם. כל אלה הם מחיר שיש למצוא עבורו תמורה. כאמור, התמורה שעליה מצביע וילסון היא מתחום "מלחמות הזרע" בין מבוגרים בעלי נשים לצעירים רווקים, התלויים במידה זו או אחרת במבוגרים, שהם בעלי הנכסים והכוח בחברה.

ארשה לעצמי להעלות שלוש תהיות לגבי הטיעון של וילסון: אם אמנם המילה נעשית כדי למתֵן יצר מיני ולהשהות פליטת זרע בקרב צעירים רווקים בחברה פוליגמית (או פוליגמית במקורה, שהרי בקרב יהודים בימינו פוליגמיה נדירה מאוד), וכך להגן על גברים מבוגרים מגידול ילדים שאינם יוצאי חלציהם, מדוע אין בחברות אלו עידוד של שיכוך היצר באמצעות אוננות? נדמה שדווקא בחברות אלו נהוגות סנקציות קשות כנגד מי ש"משחֵת זרעו". תהייה מקבילה היא בעניין יחסי מין הומוסקסואליים: נדמה שבעלי נשים צריכים היו לעודד יחסי מין הומוסקסואליים בקרב רווקים, כדי לצמצם, ולו במידת-מה, את סכנת עיבור הנשים על-ידי רווקים מתוסכלים. ולבסוף: אם המניע הוא ניצחון במלחמת הזרע, נדמה שהמילה צריכה היתה להיעשות קרוב לתחילת גיל הבגרות (כפי שהיא אכן נעשית בחברות מסוימות), ולא ימים אחדים לאחר הלידה.