תחרות בין רע לגרוע

פיזור חלקיקי גופרית באטמוספירה עשוי לנטרל את השפעת גזי החממה, אך גם לעצור את שיקום החור באוזון. מה הפתרון?

ריכוזם של גזי החממה העיקריים באטמוספירה עולה מהר יותר מכל התחזיות, זאת למרות מאמצים להפחית את הפליטות. ידועה ומוכרת "תרומתם" של גזי החממה להתחממות העולמית. כדי למנוע פליטת גזי חממה והמשך ההתחממות עיבד גוף בין ממשלתי - IPCC (פאנל שינוי האקלים שגם זכה בפרס נובל). Intergovernmental Panel on Climate Change את הנתונים ואושרה (בזמנו) אמנת קיוטו.

נתונים על עלית הריכוזים פורסמו לאחרונה ע"י המרכז הלאומי לאוקינוסים ואטמוספירה ("נואא"), U.S. National Oceanic and Atmospheric Administration (NOAA). על פי הנתונים שפורסמו עלו ריכוזי דו-תחמוצת-הפחמן ב 2.4 חלקים למיליון בכל שנה מאז שנת 2000, זאת לעומת עליה של 1.5 חלקים למליון מאז 1980, ופחות מ 1 חלקים למיליון מאז שנות השישים (כל שנה). הריכוז כיום הוא 385 חלקים למליון, כאשר בתקופה שלפני המהפכה התעשיתית - עד 1850 היה הריכוז 280 חל"מ.

ריכוז המתאן עולה גם הוא במהירות. בשנה אחרונה עלתה כמות המתאן ב 27 מליון טון, זאת אחרי כמעט עשור בו לא היתה עליה משמעותית. עליה בכמות המתאן באטמוספירה יכולה להיות אחת התגובות להמסת קרקעות שהיו קפואות, ייבוש גופי מים באיזור הטרופי, קרקעות שהופשרו כמו גם שטחים שנחשפו ממים פולטים קמויות גבוהות של מתאן. כמובן שההתפתחות התעשיתית / חקלאית המהירה של ארצות אסיה מהווה גורם מהותי בפליטת גזי חממה בכלל ומתאן בפרט. להזכירנו כי מתאן הוא גז חממה חזק פי 25 מ דו-תחמוצת-פחמן. וכך למרות שכמותו/ ריכוזו באטמוספירה נמוך "אחראי" גז המתאן לחצי מהתחממות בהשוואה להשפעת דו-תחמוצת-פחמן.

וכך מסתבר כי התחזיות למהירות בה מתחממת האטמוספירה אינן מתאימות שכן : יותר גזי חממה = יותר התחממות. אחד הרעיונות היותר "מדובר" לניטרול השפעת גזי החממה הוא: ריסוס חלקיקי גפרית באטמוספירה. חלקיקים אלה - (כמו תרסיסים אחרים) מפזרים את קרני השמש ומקרינים אותן לחלל, מצב כזה מתקיים באופן טיבעי בהתפרצויות הרי געש. ידוע שהתפרצותו של הפינטובו ב-1991 גרמה להתקררות עולמית בשיעור של 0.5 מ' צ'.

אלא שמסתבר כי תרסיס גפרית יגרום לפגיעה בשכבת האוזון, שכן בטמפרטורות נמוכות עוזרים תרסיסי הגפרית ביצירת "ענני קוטב סטראטוספריים" תרסיסי הגפרית בעננים מספקים משטחים שסופחים כלורינים, הכלורינים יוצרים מולקולות שמשמידות אוזון.

נזכיר כי רוב ארצות העולם מחויבות לאמנת מונטריאול על פיה יש להפסיק את השמוש בכלורריניפלואורפחמניים ChloroFluoroCarbons, CFC אותם חמרים נדיפים שפוגעים בשכבת האוזון. שכבת האוזון היא כידוע השכבה שמגינה על צומח וחי מפני ההשפעה הקטלנית של קרני על-סגול.

בעקבות ההצעות לרסס גפרית באטמוספירה בדקו חוקרים ב"נואא" את ההשפעה על האוזון, מדגמי מחשב הראו כי ריסוס הגפרית בכמויות גדולות בעשורים הקרובים יגרום להרס שלשה-רבעים משכבת האוזון מעל הקטבים. נוסף לכך, מאחר ומחזורי האקלים מעל לקטבים "נודדים" קיים סיכון כי החור שייווצר ינוע מעל לשטחים מיושבים ויסכן אוכלוסיות אנושיות, צמחים וחיות. מאחר ושכבת האוזון מעל לאנטארקטיקה כמעט ונעלמה, פיזור תרסיסי גפרית יעכב את התחדשותה ב 30 עד 70 שנים.

עד לתקופה האחרונה היתה ההתחממות באנטארקטיקה נמוכה יחסית לכלל העולם. מסתבר כי התחדשות מלאה של שכבת האוזון מעל האנטארקטיקה תגרום להתחממות מואצת של היבשת הדרומית... האוזון שקולט קרינה על-סגולית גורם להתחממות האוויר סביבו, התחממות בגובה רב תגרום לשנוי מחזורי זרימת האוויר/ רוחות. עד היום "נשמרה" חגורת הרוחות שסובבות את הקוטב
ומבודדות אותו מהאקלים העולמי, התחממות סביבת שכבת האוזון תגרום לשינוי משטר הרוחות, שנוי שיביא את ההתחממות העולמית לאנטארקטיקה,

אז הנה הדילמה: ניתן לעצור את ההתחממות העולמית באמצעות "הנדסת-סביבה" (geoengineering) אלא שפעילות כזאת תגרום לפגיעה נוספת בשכבת האוזון... ניתן לחדש את שכבת האוזון מעל אנטארקטיקה, שכבת אוזון שלמה תגרום להתחממות... ועל כך נאמר שיש לבחור בין רע לגרוע....