חברי צוות המחקר יצרו משימה ובה נדרש תיאום בין השימפנזים והנסיין האנושי לצורך מציאת פיסת מזון שהוחבאה בשטח פתוח רחב. הנסיין לא ידע היכן הוחבא המזון והשימפנזים השתמשו במחוות ידיים כגון הצבעה, על מנת להנחות את הנסיין לעבר מיקום המזון.
זוכרים את משחק הילדים "חם-קר", שבו אדם אחד משתמש במילים האלו כדי לכוון אדם אחר לעבר צעצוע או ממתק מוחבאים? ובכן, מסתבר שגם שימפנזים יכולים לשחק במשחק הזה.
חוקרים במרכז לחקר השפה באוניברסיטת ג'ורג'יה חקרו כיצד שני שימפנזים מאומנים-לשונית תקשרו עם מפעיל הניסוי כדי לאתר מזון. תוצאות המחקר מהוות את העדות השלמה ביותר עד כה לכך שפרימאטים יכולים להשתמש במחוות כדי לתאם ביניהם פעילויות, למען השגת מטרה מסוימת.
חברי צוות המחקר יצרו משימה ובה נדרש תיאום בין השימפנזים והנסיין האנושי לצורך מציאת פיסת מזון שהוחבאה בשטח פתוח רחב. הנסיין לא ידע היכן הוחבא המזון והשימפנזים השתמשו במחוות ידיים כגון הצבעה, על מנת להנחות את הנסיין לעבר מיקום המזון.
ד"ר צ'ארלס מנזל, חוקר בכיר במחלקה לחקר השפה באוניברסיטת ג'ורג'יה, אמר תכנון הניסוי עם השימפנזים כמנחים, יצר דרך חדשה לחקור את הפרימאטים. מנזל הוסיף כי "הניסוי מאפשר לשימפנזים לתקשר ולהעביר ביניהם מידע לפי בחירתם, אך גם דורש מהם ליזום ולהתמיד בתקשורת. השימפנזים השתמשו במחוות כדי לגייס לעזרתם אדם אשר לא ידע על מיקום המזון ובהמשך כיוונו אותו לעבר העצם שהוחבא במרחק של עשרה מטרים ויותר. בשל פתיחות השיטה, הממצאים ממחישים כי השימפנזים ניחנים ברמה גבוהה של יכולת פעולה מכוונת, לרבות השימוש במחוות לשם הכוונה. המחקר הזה מעמיק את הידע הקיים על יכולתם של השימפנזים לזכור ולתקשר עם סביבתם".
באותו נושא באתר הידען:
גם לשימפנזים לא נעים להעליב מי שסיפר בדיחה גרועה
מדענית ממכון ויצמן שותפה בפיענוח גנום השימפנזים
על צוות המחקר נמנים חוקרים מאוניברסיטת צ'סטר ומאוניברסיטת סטירלינג, והוא התפרסם בכתב-העת Nature Communication. אחת החוקרות, ד"ר אנה רוברטס מאוניברסית צ'סטר, הסבירה את חשיבותם של הממצאים שהתגלו במחקר: "השימוש במחוות כדי לתאם פעילות משותפת, כגון מציאת מזון, הוא אחד מאבני הבניין החשובות באבולוציה של השפה".
על דבריה של ד"ר רוברטס הוסיפה ד"ר שרה-ג'יין ויק מאוניברסיטת סטירלינג בסקוטלנד ואמרה כי מחקרים קודמים בשימפנזים בטבע ובשבי הראו גמישות ביצירת המחוות. ייחודו של המחקר הנוכחי הוא באישוש היכולות הקוגניטיביות המעורבות בתקשורת בין השימפנזים, יכולות שהתגלו בזכות המשימה המורכבת שדרשה תיאום ביניהם.
חוקר נוסף שהשתתף במחקר, ד"ר סם רוברטס מאוניברסיטת צ'סטר הדגיש את ההשוואה למשחקי הילדים והוסיף כי "השימוש הגמיש בהצבעה, המביא בחשבון הן את מיקום המזון והן את פעולת הנסיין, הוא תופעה שלא נצפתה אצל שימפנזים בעבר".