אסון צ'רנוביל לא הוא שחיסל את האנרגיה הגרעינית

התאונה הייתה רק אחד הגורמים שבגללו קשה לגייס אנשים למלחמה בשינוי האקלים/פרנק פון היפּל

לפני שלושים שנה, בשעה 01:24 ב-26 באפריל 1986, התרחשו כמה פיצוצים ביחידה 4 בכור הגרעיני בצ'רנוביל שבאוקראינה, שהייתה אז חלק מברית המועצות. הם עקרו ממקומם את כיפת הכור ואת הגג ושחררו חומר רדיואקטיבי לאטמוספירה. בשל השרֵפה שהשתוללה בתוך הכור המשיכו מזהמים להיפלט ממנו לכל עבר גם במהלך השבוע שלאחר מכן. בסופו של דבר זוהם אזור של 3,110 קילומטרים רבועים בצזיום 137 ברמה שחייבה לפנות ממנו את תושביו.

סביר להניח שהפחד שעורר אסון צ'רנוביל הוא שהיטה את דעת הקהל נגד שימוש באנרגיה גרעינית. נראה שהפחד גדול כל כך, עד שאפילו כיום, 30 שנה אחרי האסון, האפשרות שאנרגיה גרעינית תיעשה חלופה מרכזית לשימוש בדלק המחצבי, מוטלת בספק רב, על אף היותו איום אקלימי. ב-15 השנים שלפני התאונה בצ'רנוביל, התחברו לרשת החשמל כ-20 כורים גרעיניים חדשים בממוצע מדי שנה. חמש שנים לאחר התאונה ירד מספרם הממוצע לארבעה בשנה.

אבל הסיפור האמיתי מורכב מזה. לאירוע בצ'רנוביל אמנם היו השלכות רציניות על בני אדם, אבל אי אפשר לומר שהייתה זו השפעה בקנה מידה גדול. מחוץ לאזור שפונה מבני אדם, מעריכים שהקרינה תגרום לעשרות אלפי מקרים של סרטן ברחבי אירופה במהלך 80 שנה. זה אולי נשמע כמו מספר גדול, אבל זו בעצם תוספת קטנה כל כך לשיעור התחלואה הכללי שכמעט אי אפשר למדוד אותה. מקרה יוצא דופן שאפשר למדוד אותו הוא שיעור התחלואה בסרטן בלוטת התריס בעקבות חשיפה ליוני יוד רדיואקטיביים במזון ובשתייה: היו התפרצויות ברורות (עם שיעורי תמותה של 1% עד 2% בלבד, למרבה המזל) שנרשמו באזורים שנחשפו לכמויות הקרינה הגבוהות ביותר, בעיקר בבלרוס, ברוסיה ובאוקראינה.

על אף שיעורי התמותה הצפויים מסרטן כתוצאה מן התאונה בצ'רנוביל ומאסון פוקושימה דאיצ'י ביפן ב-2011, אם בודקים את המספר הממוצע של מקרי המוות ליחידת אנרגיה המופקת ממקורות שונים, נמצא שאנרגיה גרעינית עדיין בטוחה יותר מפחם. לפי מחקר של המועצה הלאומית האמריקנית למחקר, אם היו מחליפים ב-2005 את 104 הכורים הגרעיניים שפעלו אז בארה"ב בתחנות כוח המופעלות בפחם, זיהום האוויר המוגבר כתוצאה מכך היה גורם אלפי מקרים נוספים של מוות מוקדם מדי שנה.

אנשים גם נוטים לדאוג מהשפעות ארוכות טווח של קרינה יותר משהם דואגים מהשפעותיו של זיהום האוויר. סקר שבדק את מצב בריאות הנפש באוכלוסיית אוקראינה 20 שנה לאחר אסון צ'רנוביל מצא מתאם בין חשיפה למנת קרינה נוספת בכמות השקולה לחשיפה בת שנה לקרינת הרקע הטבעית ובין רמת סיפוק נמוכה יותר מאיכות החיים, שיעור אבחנות גבוה יותר של הפרעות נפשיות וירידה בתוחלת החיים, שהנשאלים ציפו להגיע אליה.

חששות כאלה אמנם הביאו לירידה במספר תחנות הכוח הגרעיניות החדשות שנבנו בתקופה שלאחר צ'רנוביל, אבל לירידה זו היו סיבות נוספות. אחת מהן הייתה שקצב העלייה בצריכת החשמל במדינות המפותחות ירד במידה ניכרת בערך באותו זמן מכיוון שמחירי החשמל הפסיקו לרדת. ב-1974 העריכה נציבות האנרגיה האטומית האמריקנית שעד 2016 תצטרך ארה"ב כושר ייצור חשמל השקול ל-3,000 כורים גרעיניים גדולים. כדי לחולל את כמות החשמל הממוצעת הנצרכת כיום בארה"ב נחוצים רק 500 כורים כאלה, אם כי בזמני שיא בצריכה נחוץ כושר ייצור גדול יותר.

עוד גורם הוא שבניגוד לטענותיהם של חסידי האנרגיה הגרעינית בשנות ה-50 שאנרגיה זו עתידה להיות "זולה מכדי לטרוח למדוד את הצריכה שלה", ייצורה של אנרגיה גרעינית בפועל הוא יקר למדי. מחיר הדלק הגרעיני אמנם נמוך, אבל מחירי בניית תחנות הכוח עצומים, בייחוד בצפון אמריקה ובאירופה: 6 מיליארד עד 12 מיליארד דולר לכור יחיד. לחלק מן המחיר הזה אחראיות תקנות בטיחות מחמירות יותר, אבל סיבה נוספת למחיר הגבוה היא שמכיוון שמספר הכורים הנבנים קטן, אין הרבה כוח אדם בעל כישורים הנחוצים לבניית כורים גרעיניים. כתוצאה מכך סובלים תהליכי הבנייה מעיכובים יקרים כשצריך לתקן טעויות.

עתידה של האנרגיה הגרעינית נתון כיום בעיקר בידיה של סין. שם מצויים כמחצית הכורים הגרעיניים שהתחילו להיבנות מאז 2008, ותעשיית האנרגיה הגרעינית של סין מתחילה להציע פרויקטים בארצות אחרות. אבל קצב הבנייה בסין עדיין נמוך בהרבה מזה שהיה בארה"ב ובאירופה בשנות ה-70 של המאה ה-20, ומאז גדלה צריכת החשמל העולמית פי שלושה. סוכנות האנרגיה הבין־לאומית מעריכה ששיעור התרומה של כורים גרעיניים לייצור החשמל הכולל בסין יגיע ב-2040 רק ל-10%.

אם כך, בקנה המידה הנדרש לאנושות כדי לעבור למקורות אנרגיה שאינם דלק מחצבי, אנרגיה גרעינית היא אמנם שחקנית מועילה אבל בסך הכול שולית באופן יחסי. האסון בצ'רנוביל פגע במעמד האנרגיה הגרעינית אבל לא היה הסיבה היחידה לירידת קרנה של טכנולוגיה זו.