פרקים בהיסטוריה של תורת האבולוציה על הרעיונות ועל אלה שהגו אותם – פרק 13 – חלק א

הספר פרקים בהיסטוריה של תורת האבולוציה, פרי עטו של דוד וול, סוקר, לראשונה בעברית, את הרעיונות שהגו מדענים החל במאה השמונה עשרה ועד שלהי המאה העשרים בדבר המוצא והמקור של הרבגוניות בעולם החי. כל פרק מתמקד באחד מהאישים ונועד להבליט את הייחוד של תרומתו למדע על רקע ההשקפות שרווחו בימיו. במיוחד מודגשת חשיבותו של דרווין, שספרו על מוצא המינים (1859) היה לאבן דרך בביולוגיה ובמדע בכלל, וכן תרומתם של בני דורו באמצע המאה התשע עשרה. רעיון הבררה הטבעית של דרווין שולב בראשית המאה העשרים במדע הגנטיקה הצעיר. בסוף המאה העשרים נוספו להם מחקרים תאורטיים על הביטוי הכמותי-מתמטי של האבולוציה ("הסינתזה המודרנית"),ועם העמקת הידע על מבנה החומר הגנטי והשימוש בטכנולוגיות המולקולריות לחקר אוכלוסיות, התבססה תורת האבולוציה כרעיון המנחה המרכזי במדעי החיים

נביא כאן, בארבעה חלקים, את פרק 13 של הספר, פרק שכותרתו מלחמת הקיום של תורת האבולוציה.
במבוא לפרק כתוב:
בריאה או אבולוציה? הבישוף וילברפורס נגד הקסלי: הוויכוח הפומבי. המאמר הביקורתי של וילברפורס. הקשיים שהבחין בהם דרווין. הסתייגויות מהתאוריה בקהילייה המדעית. סנט ג'ורג' מיווארט. פלימינג ג'נקין.
האם התהילה מגיעה לדרווין בצדק? למרק ודרווין – המשותף והשונה

לפניכם החלק הראשון.

לדף הספר (ולאפשרות רכישה) באתר הוצאת מגנס

בריאה או אבולוציה?

עוד לפני הופעת "מוצא המינים", גילוי המאובנים בשכבות הגאולוגיות עורר את השאלה של התפתחות והשתנות הדרגתית לעומת האמונה בבריאת העולם. דרווין מביא כלשונו מכתב של הקסלי, המצטט את ויליאם יוּאֶל (Whewell), שהיה ראש טריניטי קולג' בקימברידג':

הגאולוגיה מראה לנו מחזה של קבוצות מינים, שבמשך ההיסטוריה של [כדור] הארץ החליפו זו את זו: קבוצה אחת של בעלי חיים וצמחים נעלמת, כפי הנראה, מעל פני הפלנטה שלנו, ואחרים – שלא היו קיימים קודם – נעשים תושבים הכדור היחידים. הדילמה מתעוררת בכל פעם מחדש: האם עלינו לקבל את תורת הטרנסמוטציה של מינים, ולהניח שמינים של תקופה אחת השתנו והפכו לאלה של תקופה אחרת בתהליך מתמשך ועל ידי גורמים טבעיים, או שעלינו להאמין במקרים רבים של בריאת מינים והיכחדם שלא על ידי המסלול הרגיל של הטבע – מקרים שאנחנו חייבים לראות בהם מעשי ניסים¹.

הספר "מוצא המינים" של דרווין זכה להצלחה רבה עם הופעתו (המהדורה הראשונה, בת 1,250 עותקים, נמכרה כולה באותו יום). אבל תורת האבולוציה לא התקבלה באהדה בציבור עם פרסום הספר. ההתנגדות החריפה ביותר באה מחוגים המקורבים לכנסייה. אנשי דת רבים התקוממו נגד הערעור על בריאת העולם על ידי כוח עליון והקביעה שמינים אינם יחידות קבועות בטבע, ומין אחד יכול להפוך למין אחר. התנגדות עזה במיוחד עוררה שאלת מוצא האדם מן הקופים. "אחד ממתנגדיו של דרווין הבליט את [הניגוד בין] שתי האפשרויות כאשר שאל: האם עלינו להאמין שהאדם הוא בוץ משופר – או קוף משופר?"²

אמנם דרווין ב"מוצא המינים" לא התייחס לנושא זה, פרט לניסוח כללי שהברירה הטבעית "תשפוך אור" על מוצא האדם, אבל עמדתו הברורה, שבאה לידי ביטוי אחת עשרה שנה מאוחר יותר בספרו "מוצא האדם",³ לא הייתה בגדר סוד.

הבישוף וילברפורס נגד הקסלי: הוויכוח הפומבי

מאורע שזכה לפרסום רב היה דיון פומבי בוועידת החברה האנגלית לזואולוגיה, שהתקיים ביוני 1860 במוזאון לטבע באוקספורד. הדיון נועד לשקול באופן מדעי את התאוריה של דרווין, בעקבות ספרו שיצא לאור כמה חודשים קודם לכן. לפני הדיון פורסם ברבים שהבישוף של אוקספורד, סמואל וילברפורס, ישתתף בו. הבישוף, שהיה ידוע כנואם מצוין וכמתנגד חריף לדרווין, הבטיח "לחסל" את תורתו באותו מעמד. לפי מכתבים מאותה תקופה, דיון זה הפך לנקודת מפנה ב"מלחמת הקיום" של רעיון הברירה הטבעית.

דרווין עצמו לא נכח בדיון, כיוון שכל חייו נמנע ממאבק אישי על דעותיו ומיעט להופיע בציבור. מי שיצגו את דעותיו ונלחמו למענן היו הבוטנאי הוקר והזואולוג הקסלי. הקסלי היסס אם להופיע לדיון, כי העריך שצפוי קהל עוין במיוחד בגלל השתתפותם של אנשי כמורה רבים – אבל שוכנע לבסוף. כשבע מאות איש נדחקו לאולם והיה צורך להעביר את הדיון לאולם גדול יותר (אולם זה שופץ ושינה את ייעודו, ומאכלס היום את האוספים הפלאונטולוגיים של המוזאון). שלט המנציח את המאורע מוצב עד היום בפתח אולם ההרצאות הישן במוזאון לזואולוגיה של אוקספורד.

במהלך הדיון לא נרשם פרוטוקול, ומה שידוע עליו מבוסס על מכתבים שנשלחו לפרנסיס, בנו של דרווין, מאנשים שהיו עדים למאורע – עשרים שנה לאחר מעשה, כאשר ערך לפרסום את מכתבי אביו.⁴ חליפת המכתבים בעניין זה מופיעה גם בכרך הראשון של אסופת המכתבים של הקסלי.
הדיון נפתח בהרצאה של מדען אורח מאמריקה (שהתנגד לתאוריה של דרווין), וכמה דוברים נוספים נשאו דברים קצרים. אחריהם עלה וילברפורס לבמה ותקף את דרווין "מבלי לומר שום דבר חדש מלבד אזכור העובדה שהתאוריה של דרווין סותרת את הנאמר בבראשית פרק א".

וילברפורס הסתמך על מידע שקיבל מריצ'רד אואן, מדען איש אוקספורד ובעל מעמד חשוב בזואולוגיה ובמיוחד באנטומיה. אואן קבע שקיים הבדל יסודי במבנה המוח בין גורילה לאדם, ועל כן אין זה אפשרי שהאדם התפתח באופן הדרגתי מן הקופים.⁵ לפי הדיווח של עדי השמיעה, לאחר שדיבר כחצי שעה, פנה וילברפורס אל הקסלי ושאל אותו בלגלוג מי מבין קרובי משפחתו קרוב קרבת מוצא אל הקופים – סבו או סבתו.

קיימות גרסאות שונות לתגובתו של הקסלי להתקפה האישית עליו. למרבה הצער, הקסלי עצמו לא רשם את דבריו, וכשנשאל על כך כעבור עשרים שנה לא זכר את המילים המדויקות. לפי הדיווח, כאשר היו"ר הנסלו הזמין את הקסלי להשיב הוא הסביר באורך רוח שהבישוף הנכבד לא הבין כנראה שהתאוריה של דרווין מדברת לא על דור אחד או שניים אלא על אב מוצא משותף ושינויים הדרגתיים שנמשכו אלפי דורות. אחר כך הוא סתר את הנתונים האנטומיים בדבר מבנה המוח. מאחר שהוא עצמו סיים באותה תקופה מחקר אנטומי השוואתי מפורט של מבנה המוח בחולייתנים (ואף הקדיש שש הרצאות לנושא זה), הוא יכול היה לבטל באופן מוחלט את הבסיס "העובדתי" של דברי וילברפורס. רק בסוף דבריו הוא התייחס לדברי הלגלוג של הבישוף. לפי אחת הגרסאות הוא אמר שעניין מוצא האדם ראוי לדיון מדעי רציני, אבל:

אם שואלים אותי, במי הייתי בוחר כקרוב משפחה – בחיה העלובה בעלת אינטליגנציה מועטת והילוך כפוף, המגחכת לעומתנו בגן החיות, או באדם בעל אינטליגנציה גבוהה ומעמד חברתי מרשים, אשר מנצל את מעלותיו כדי להתייחס בביטול ובלגלוג אל אנשים המבקשים בכנות את האמת, כי אז (כאן נשמע פרץ מחיאות כפיים מחריש) אני מתלבט במי לבחור.⁶

לפי גרסה אחרת אמר הקסלי:

אין לאדם סיבה להתבייש בסבא קוף. אילו היה אב מוצא שהייתי מתבייש בו, היה זה אדם בעל יכולת אינטלקטואלית מרשימה, שלא הסתפק בתחומי הפעילות והידע שלו אלא פרץ לתחום שאין לו בו כל מושג, רק על מנת לטשטש את הדברים ברטוריקה חסרת טעם ולהסיט את שומעיו מהשאלה האמיתית שבדיון, על ידי פנייה לדעות קדומות דתיות.⁷

לפי אותם המקורות, הדיון לא הסתיים בהתנצחות זו. ידידו של דרווין, הבוטנאי הוקר, דיבר באריכות על חשיבותה של תורת הברירה הטבעית כהסבר להתפתחות של עולם הצומח. לעומתו, קפטן פיץ-רוי (רב החובל של ה"ביגל" במסעה סביב העולם) התהלך באולם כשהוא מנופף בספר תנ"ך, והסביר שעוד במהלך המסע התווכח עם דרווין על רעיונותיו המנוגדים לכתבי הקודש. לפי הדיווח, התשובה הנמרצת של הקסלי זכתה לפרסום רב בעיתונות, והפופולריות של תורת הברירה הטבעית עלתה במידה ניכרת.

ההתרשמות הציבורית מתוצאות הוויכוח מצאה ביטוי בדברי הכומר-הזואולוג חוקר החי בארץ ישראל, הנרי בייקר טריסטרם: "ב-1859 התקיימה אספה סוערת של 'האיגוד הבריטי לקידום המדע'. הבישוף וילברפורת יצא בהתקפת-מצח על תורת דארווין, והאסיפה נסתיימה בנצחונו הבלתי צפוי של האכסלי, אשר הגן על דארווין – שלא היה נוכח בה – בלי שהתכונן לכך מראש".₈

הערות שוליים:

1. Darwin, F. 1887, II: 192
2. “One of Darwin’s critics put the alternatives strongly by asking ‘whether we are to believe that Man is modified mud or modified monkey’”, Lyell 1881, II: 376
3. ראו פרק 14.
4. Darwin, F. 1887, II: 320–323
5. Huxley L. 1900, I: 183
6. Green to Huxley, in: Huxley, L. 1900, I: 185
7. Vernon-Harcourt to Huxley, in: Huxley, L. 1900, I: 187
8. בודנהיימר 1957, עמ' 18