מים מבוקבקים נמכרים יותר מכל משקה קל אחר, אך למרות תמימותם הם מזיקים לסביבה וגורמים להוצאה מיותרת של אנרגיה, ולפסולת פלסטיק
שני ספקי מים מבוקבקים עצרו את הייצור בגלל זיהום והמשק נכנס להיסטריה. מה נשתה כאשר יאזלו הבקבוקים? למזלם של ההיסטרים", חודש מילוי הבקבוקים אחרי זמן קצר ולא נוצר מחסור. האירוע הקצר הביא לגל תגובות ודיונים, כאשר המסקנה הבהירה אליה הגיעו מי שמעורבים בנושא היא: בארץ, מי ברז בטוחים לשתיה, המים המסופקים לבתים ע"י הרשויות בריאים ובטוחים לשתיה ואין סיבה לצרוך מים מבוקבקים. נכון לפעמים יש למים בברזים טעם שונה- אליו מתרגלים, לפעמים חודר זיהום למי- הברז, אבל אז הרשויות מזהירות והמצב חוזר לקדמותו אחרי זמן קצר. אז מדוע להמשיך ולצרוך מים בבקבוקים ובמיכלי פלסטיק? אני יודע מדוע לא. אני יודע מדוע צריכת המים המבוקבקים מיותרת. אני יודע מדוע ה"תעשייה" של ביקבוק מים ומכירת מים במיכלים מבוססת על תרבות צריכה של מוצר.... מ-י-ו-ת-ר. מוצר שיצורו וצריכתו מזיקה קודם כל לסביבה ולכן גם לצרכנים.
כדי להדגים את הזנק הסביבתי אני ניזקק לנתונים מארה"ב שפורסמו ע"י פטר גליק, נשיא מכון המחקר הפסיפי, Peter Gleick, president of the Pacific Institute, הנתונים פורסמו ב- Environmental Research Letters. הנתונים מתייחסים לייצור ושיווק המים המבוקבקים בארה"ב ולכן כשמשליכים את ה"צרה" לארצנו צריך לצמצם את המספרים ביחס המתאים. הנזקים העיקריים מתבטאים בצריכת אנרגיה וביצור הפלסטיק. להלן מאז 2001 עלתה צריכת המים המבוקבקים בארה"ב ב-70% (יותר מחלב ובירה). ב-2007 כדי לבקבק כ 100 מיליארד ליטר מים שבוקבקו בעולם המערבי מתקבל (בזבוז) של 100 מיליון חביות דלק. 100 מיליון חביות נוספות נדרשו לביקבוק מים ב"עולם השלישי" אלא ששם במקומות רבים מי-ברז אינם ראויים לשתיה. צריכת האנרגיה מתחלקת לארבע: 1) ייצור הבקבוקים, 2) טהור המים, 3) מילוי המים, ולבסוף, 4) הובלת המוצר המוגמר.
רוב הבקבוקים מיוצרים מפ.א.ט-( polyethylene terephthalate (PET)), גרגרי הפ.א.ט מותכים ומהנוזל מייצרים את הבקבוקים. ב-2007 השתמשו במיליון טון פ.א.ט בארה"ב בלבד, (וכ-3 מיליון טון בעולם כולו). יש לציין כי מס' החברות משתמשות בתהליך בו מיוצרים בקבוקים קלים להם נידרש פחות פלסטיק ובהתאם פחות אנרגיה. האנרגיה לטהור המים ולמילוי זניחה יחסית לשלב הראשון, השני והשלישי. האנרגיה הנצרכת להובלת המוצר תלויה כמובן במרחק ובצורת ההובלה- שלב ארבע. כאשר הובלה אווירית היא היקרה ביותר, אחר כך הובלה במשאיות וברכבת, והפחות יקרה היא הובלה באניות.
בחשבון כולל, 50 מיליון חביות דלק בשנה מהוות רק שליש אחוז מכמות הדלק הנצרכת ע"י ארה"ב. אבל זו הוצאה מ-י-ו-ת-ר-ת. לדברי החוקרים, בארה"ב צורכים מים מבוקבקים בכמות שהיא בערך שליש מהכמות העולמית. ליצור אותה כמות מי ברז תידרש רק חצי פרומיל מצריכת האנרגיה. כלומר: ביקבוק מים צורך פי 2000 (אלפיים) יותר אנרגיה מהספקת מי-ברז. החוקרים מציינים כי "בארה"ב יש מי-ברז טובים ובריאים" לשתיה ואין כוונתם להביא לאיסור על ביקבוק מים אלא "לעזור לצרכנים להבין את ההשלכות של הבחירה בין מי-ברז למי-בקבוק", הבנת העלות האנרגטית והסביבתית של המים המבוקבקים חייבת להביא לשינוי.
על נתוני המחקר מארה"ב יש להוסיף את הנתונים אצלנו. במקרים רבים מאוכסנים המים בבקבוקי הפלסטיק בשמש ולאורך זמן, מה שגורם לתגובות כימיות שכתוצאה מהן נוצרים רעלנים במים! בגלל תקנות מיחזור מעוותות, אחרי השימוש בבקבוקים הם מתווספים לכמויות האשפה שביצורן אנחנו שיאנים, לכן נכון היה לתת למעיינות המנוצלים לזרום לצנרת הכללית או להשקות את הטבע ולחדול מההיסטריה הצרכנית שלא לצורך.
אחרי כל זאת מי שבכל זאת חושש לשתות מים ישירות מהברז יכול להתקין מתקן טיהור ביתי- בתנאי שהמתקן מתוחזק כראוי. ולפני שה"מגיבים" יחפשו מי מיצרני המטהרים מגבה אותי אני מצהיר כי בביתי ובכל מקום אחר בארץ אני שותה מי ברז.... לבריאות.
א