האבן המדממת: אבן חייזרית מלמדת אותנו על מוצא המינים

אחד מקוראי הבלוג שלח לי קישור לסרטון הבא, המתאר נתיחה של אבן ממוצא חייזרי. שימו לב מה מוצאים בתוכה.

http://www.youtube.com/watch?v=Ot-_xTDJgVI

אז מה יש לנו כאן? אבן, שמכילה בתוכה רקמה חיה ואפילו מדממת. היא מזכירה לי, יותר מכל, את החייזרים מהסדרה באטלסטאר גלקטיקה, ששילבו אלמנטים מלאכותיים (מתכת ופלסטיק) עם אלמנטים אורגניים כמו בשר ודם. אין פלא, לפיכך, שהקביעה הראשונה שלנו תהיה שמדובר ביצור מופלא ומוזר, ואולי אפילו כזה שהגיע מן הכוכבים.

האמת מופלאה לא-פחות, וחושפת עד כמה האינטואיציות שלנו מוטות בהתאם לידע שברשותנו. מדובר בחיה אמיתית - למרות שיש להודות שהיא בעלת יכולת תנועה מוגבלת מאד - הידועה תחת השם המדעי Pyura chilensis. נקרא לו 'כילנסיס' בקיצור. היצור מתיישב בצעירותו על משטח קשיח, ומפריש מסביב לעצמו 'טוניקה' - גלימה - המורכבת ממולקולות המסודרות זו עם זו ליצירת שכבה קשיחה הדומה לאבן של ממש.

איך הוא אוכל? פשוט: הוא שואב מים לתוך גופו, מסנן את הפלנקטון ויצורי הים הזעירים שבמים ומעכל אותם בקיבה הפרימיטיבית בה הוא ניחן. המים המסוננים מושפרצים החוצה לאחר האכילה. הוא אינו מסוגל לנוע כדי לתפוס טרף, וגם אין לו צורך בכך. הוא אפילו מסוגל להזדווג באמצעות שחרור ענן של זרעים וביציות אל המים. הביציות והזרעים מוצאים אלו את אלו במפגשים של אהבה לוהטת, ומתפתחים ל- 'ראשנים' זעירים השוחים בים עד שהם מוצאים משטח נוקשה להתיישב עליו... וחוזר חלילה.

הכילנסיס הוא בעל-חיים מרתק משלוש סיבות שונות מאד זו מזו.

הוא בעל-חיים!

ראשית, הוא מאתגר את הגדרת בעלי-החיים כפי שהיא מוכרת לרוב האנשים. אנו רגילים לחשוב על בעלי-חיים במונחים של פרה, ציפור או דג: יש להם עיניים, פה וגפיים. הכילנסיס מייצג את אחד השלבים המוקדמים ביותר באבולוציה של בעלי-החיים. הוא עדיין לא פיתח איברי חישה מורכבים, גפיים או פה מוגדר היטב. אבל יש לו בהחלט אלמנטים שניתן למצוא גם בבעלי-חיים מפותחים יותר: מערכת עיכול, סוג של לוע (פרינקס) בו המזון מסונן ומערכת רבייה שתתפתח ברבות הימים לאשכים ולשחלות.

כל אלו מביאים אותנו למסקנה שכאשר אנו מביטים בכילנסיס, אנו רואים למעשה את אחד מהדודים הקדומים ביותר שלנו. אולי לא נזמין אותו לליל הסדר, אבל ראוי לפחות להכיר בקיומו.
הוא מגעיל!

התגובה הראשונית של האנשים שנתתי להם לצפות בסרטון הייתה זו של גועל, ולאחר מכן של זעזוע. הרקמה החיה שבתוך 'האבן' דחתה אותם. הסיבה לכך היא שרקמת הכילנסיס נראית באמת ובתמים כרקמה חיה, כנראה בשל ריכוזים גבוהים של היסוד הנדיר ואנאדיום, המוסיף להם צבע אדום בוהק ומזכיר לנו רקמה אנושית מדממת.

אחרי הגועל הגיע הזעזוע. האם האדם החותך את האבן, כמוהו כאדם המוצא ארנב בשדה - ופושט מיד את עורו, סתם כי בא לו? האם זהו מעשה ראוי לגינוי? ייתכן, אולם חשוב להדגיש כי הכילנסיס אינו ניחן במערכת עצבים כשל האדם. אם לשפוט לפי מערכות העצבים של יצורים פרימיטיביים אחרים הדומים לו, הוא אינו יכול להתגאות במוח אמיתי, אלא בצבר עצבים גדול השוכן ליד מערכת העיכול ומפקח על הפרשת אנזימי עיכול לתוך ה- 'קיבה'. צבר העצבים הזה מפקח גם על חיישני מגע, חיישנים כימיים וחיישני אור השוכנים על פני-השטח של היצור. אבל עד כמה ניתן להשוות את כל אלו עם תחושת כאב אמיתית? זו כבר שאלה פתוחה יותר. בכל מקרה, אפשר להיות בטוחים שלכילנסיס אין מודעות עצמית אמיתית, מהסוג התלוי (לפי מיטב הבנתנו) בקיומו של מוח גדול ומורכב, המכיל איזורים שונים המעורבים בהבנה ש- "אני זה אני" ו- "לי כואב עכשיו".

הוא... עוד יגיע לחלל?

הסופר לארי ניבן העלה בעבר רעיון מרתק למסע בין-כוכבים. הוא דמיין כי קיימים עצים אשר לאורך גדילתם צוברים חומרים נפיצים בשורשי הגזע, ובשלב מסוים (אולי בעת שריפת יער) החומרים הללו נדלקים ומצליחים לגרום להדף גדול מספיק כדי להזניק את העץ אל מחוץ לאטמוספירה. הטיל האורגני מטייל בחלל, כאשר תאי הרבייה מוגנים היטב בתוך הקליפה העבה. רק כאשר יגיע העץ לכוכב-לכת חדש ומתאים, הוא יתחיל להתרבות מחדש ולאכלס את הכוכב החדש בצאצאיו.

די ברור שלכילנסיס אין שום דרך להמריא אל מחוץ לכוכב-הלכת שלנו. הוא זקוק למים כדי לנשום ולאכול. עם זאת, קיימים בעלי-חיים פשוטים אחרים (טרדיגראדים, למשל) המסוגלים לשהות תקופות ארוכות בחלל החיצון, בחיות מושהית. אני רוצה לחשוב שביום-מן-הימים נמצא בעלי-חיים אשר יוצרים מסביב לעצמם קליפה עבה - עבה בהרבה מזו של הכילנסיס - שתגן עליהם מהקרינה הקוסמית ומהוואקום של החלל. לאחר מכן הם ייכנסו לחיות מושהית של אלפי ומיליוני שנים, וימתינו לפגיעת האסטרואיד שתעיף אותם אל מחוץ לאטמוספירה ואל נבכי החלל החיצון. שם הם ימשיכו לנוע במהירות הראשונית שלהם, עד שיגיעו לכוכב-לכת חדש המכיל מים, ויאכלסו אותו.

נכון להיום, אין לנו שום עדות לקיומם של בעלי-חיים, או אפילו חיידקים, המטיילים בין כוכבי-לכת בדרך זו. אבל אם האבן המדממת מלמדת אותנו משהו אחד, הרי זה שהעולם מופלא הרבה יותר ממה שרובנו חושבים.

מבנים שהתגלו במטאוריט שהגיע לכדור-הארץ, ומזכירים בצורתם חיידקים. נכון להיום, לא התקבל אישוש לזהותם זו, או לכך שהגיעו ממקור חוץ-ארצי.

קישור למאמר רחב יותר על הכילנסיס

המקור לתמונת השער: הצלם Klaus Peter בתחרות צילום.