יתושים ועופות מול תרסיסים

מחקר שנערך ע"י אקולוגית העופות בריגיט פואולין Brigitte Poulin ממרכז המחקר בארל שבצרפת ומתפרסם ב-Journal of Applied Ecology מראה כי "הדברת יתושים השפיעה על שרשרת המזון במערכת הסביבתית".

הקיץ הגיע וכך גם מטרד היתושים, אלא שהיתושים אינם רק מטרד. היתושים מעבירים מיני קדחת, את האנופלס שמעביר מלריה מדבירים באופן מתמשך אבל עדיין ניתן למצוא ריכוזי זחלים במקומות שונים. היתוש ה"טיגריסי" מטיל ומתרבה בשלוליות וסכנת הקדחת שהוא מעביר קיימת ומתגברת. יש להניח שבין אלפי הפליטים האפריקאים יש לא מעט שנגועים במלריה לכן הסכנה ל"התגלות" המחלה במחוזותינו קיימת … וגוברת.

הטיפול הארצי/אזורי הוא ע"י השמדת הזחלים בשלוליות. בבתי התושבים מונעים את נוכחות היתושים בעיקר ע"י תרסיסים שונים ומשונים. התרסיסים הביתיים מכילים שמנים ארומאטיים ורעלים שונים ולכן ברור כי פגיעתם אינה רק ביתושים. בהדברה בשטח השתמשו עד שנות השישים ב ד.ד.ט. ולמרות שהוצא משימוש פגיעתו הרבה לסביבה ולטבע מורגשת עד היום. את ה ד.ד.ט. החליפו תרסיסים שהיו מבוססים בעיקר על זרחנים אורגניים, רעלים חריפים שגם הם הוצאו משימוש. כיום מרססים מקווי מים בעיקר בחומר מבוסס על "רעל-בקטריאלי" (‬microbicide‫) כלומר הריסוס מכיל בקטריות ששמן מרמז על מקור ומקום פיתוחן Bacillus thuringiensis israelensis (Bti) (להלן: ב.ט.י ),

הבקטריות שהוחדרו למים נאכלות ע"י זחלי היתושים בהגיען למערכת העיכול גורמות ה ב.ט.י לחורים במעי הזחל. מערכת העיכול של הזחל מושמדת והזחל מת. השימוש ב ב.ט.י להדברת (זחלי) יתושים, נפוץ ברחבי העולם ונחשב לחלופה הפחות רעילה והיותר ידידותית לסביבה לעומת קוטלי החרקים הכימיים.

בבדיקות שונות שנערכו כדי לבדוק את רמת הרעילות של ה ב.ט.י על בעלי חוליות לא נתגלו תגובות שליליות, וה ב.ט.י נחשב לבטוח, כך לפחות עד לפרסום מחקר שמראה כי : "ה ב.ט.י משפיע באופן שלילי על רביה של ציפורים".

המחקר שנערך ע"י אקולוגית העופות בריגיט פואולין Brigitte Poulin ממרכז המחקר בארל שבצרפת ומתפרסם ב-Journal of Applied Ecology מראה כי "הדברת יתושים השפיעה על שרשרת המזון במערכת הסביבתית".

המחקר הראה כי הצלחת ההתרבות (קינון, הטלה, גידול גוזלים) אצל טסיות (סנוניות-ערים) Delichon urbicum בשמורת קאמארג Camargue ‫(‬שפך נהר הרון לים התיכון - שמורה חשובה ויפה) היתה תואמת בין איזורים שטופלו (או לא טופלו) ב ב.ט.י. בכל מקום בו היתה הדברה ב ב.ט.י ירדה הצלחת הקינון וגידול הגוזלים בצורה דרמטית, בהשוואה לאזורים לא מטופלים. החוקרת אומרת : "הדגמנו ש ב.ט.י פוגע בטסיות".

נעשתה גם השוואה בין תקופות שלפני הטיפול ב ב.ט.י בהן לא נמצאו הבדלים בין האזורים, מסתבר כי הבעיה היא בזמינות המזון. אחד ממרכיבי המזון החשובים עבור הטסיות הם … יתושים, בבדיקה במשך שלש שנים נבדקו מרכיבי המזון אצל טסיות באזורים מטופלים לעומת טסיות באזורים לא מטופלים (ב ב.ט.י ), טסיות באזורים לא מטופלים צדו בעיקר יתושים וזבובונים, ואילו טסיות באזורים מטופלים צדו בעיקר נמלים (מעופפות).

כלומר : באזורים מטופלים ב ב.ט.י לא היו מספיק יתושים עבור הטסיות, לא היה מספיק מזון זמין ולכן הייתה רמת ריבוי נמוכה - שני גוזלים לקן, לעומת שלושה גוזלים באזורים "נקיים". החוקרת מקווה כי ממצאיה יעצרו את השימוש ב ב.ט.י בשמורת הקאמארג.

אקולוגים בצפון אמריקה שקראו את המחקר אומרים כי יתכן ונימצא הסבר (חלקי) לירידה הדרמטית במספרי עופות שאוכלים חרקים. באמריקה כמו גם במקומות אחרים בהם נעשה שימוש ב ב.ט.י. יחד אם זאת יש צורך בבדיקה רחבה ומקיפה על השפעת ה ב.ט.י על המכלול הסביבתי.

פואולין (החוקרת) פונה עכשיו לבדוק את השפעת ה ב.ט.י על חסרי החוליות שחיים בחישות הקנה שבשמורה (קאמארג). ברור שההשפעה השלילית שנתגלתה אינה מהווה סיבה (או תירוץ) להחזיר לשימוש את קוטלי החרקים הכימיים, אבל זו בהחלט סיבה לשקול את נחיצות הריסוס בכל מקרה ובכל מקום.