רעב דו-קוטבי

תקופות בצורת גורמים לתושבי אזורים נרחבים באפריקה להיות נתונים לתנאי רעב קיצוני. התחממות כדור הארץ גרמה להקצנת תופעה שקודם היתה שולית המכונה דו-הקוטביות של האוקיאנוס ההודי

הרעב באפריקה מגיע לממדים של אסון. הרעב מכה גם במדינה החדשה דרום-סודן בה איחור הגשמים משולב עם מלחמה. תקופות בצורת גורמים לתושבי אזורים נרחבים להיות נתונים לתנאי רעב קיצוני.
מחוזות שלמים בצפון קניה, סומליה, אתיופיה , אזורים בזימבבואה, בזמביה ובדרום אפריקה הוכרזו כמוכי רעב. האיחור בגשמים מיוחס להתחממות העולמית אבל מסתבר שיש גורם נוסף שעד לא מזמן היה עלום ולא ידוע.

בשנת 1990 גילה מדען יפני את ה ״דו-הקוטביות של האוקיאנוס ההודי״ (Indian Ocean Dipole) כגורם שתורם לתקופות בצורת במזרח אפריקה, בצורת שמאיימת על חייהם של מיליוני אנשים.

הדו-קטביות מתבטאת בגוף מים חמים כמו בריכה שנודדת בין מזרח ומערב האוקיאנוס ההודי ומשפיעה על טמפרטורת האטמוספירה ועל הגשמים. הייחודיות במחזוריות זו היא הבריכה שהיא פעם חמה (חיובית) ופעם קרה (שלילית). מסתבר כי בשנים אחרונות (בגלל ההתחממות העולמית) ההבדלים במחזוריות קיצוניים יותר.

דו-קטביות שלילית (קרה) גורמת לירידה בכמות הגשמים השנתית במזרח אפריקה מה שתורם לתקופות בצורת ויובש, שעל פי סוכנויות של האו"ם גורמת לרעב המוני.
על פי האו"ם, יותר מ-12 מיליון אנשים בסומליה, אתיופיה, קניה ואוגנדה נמצאים במצב של ״חוסר ביטחון תזונתי חמור״ וזקוקים לעזרה .
כאשר השפעת אל-ניניו שתואר כ״הקיצוני ביותר בחמישים השנים האחרונות״ משולב במערכת האקלימית ובתוספת ה״תרומה״ של תופעת הדו-קוטביות מתקבלות שנתיים בהן נעצרו הגשמים.
זהו שילוב תנאים אקלימיים שעבור מיליוני אפריקאים הוא קטלני.

שינויי האקלים או ההתחממות העולמית, גורמים לתופעות שהיו מתונות יחסית להתבטא בקיצוניות יתר וכך השפעתה של הדו-קוטביות שעד לפני שנים מספר היתה תופעה זניחה - מתגברת ומקצינה.

בניסיונות לחפש פתרונות שימנעו את השפעות הבצורת מחפשים גידולים עמידים ליובש או ניהול נכון של שטחי מרעה, בין היתר חזרה לגידולים מסורתיים כמו: קסווה, סורגום או דוחן.גידולים שמתאימים לתנאים האפריקאים ושנדחו על ידי התירס (האמריקאי).

בנתיים קוראים בסוכנויות האו"ם לגיוס של מליוני דולרים כדי לספק מזון לרעבים ומדגישים את חומרת המצב והצורך לפעול מיידית.

בשולי הדברים מגיעים דיווחים מקניה על איכרים שכדי להציל את חיות המשק מתחלקים איתן במזון שיועד לאנשים.

פגיעתה הרעה של הבצורת לא פוסחת על חיות בר שבחיפוש אחרי מרעה ומים ״פולשות״ לשדות חקלאות. מנגד רועים חודרים עם עדריהם לשמורות וכך נוצרים חיכוכים קטלניים שפגיעתם רעה לאדם ולטבע.

כמו במקרים רבים אחרים כך גם כאן חלק מהפתרון הוא ב״מוטו״: הגיע הזמן שבמקום שליטה בסביבה למען האוכלוסיה האנושית, תהיה שליטה באוכלוסיה האנושית למען הסביבה.