שחר קוזלובסקי סטודנטית למשפטים במסלול האקדמי המכללה למנהל מותחת ביקורת על החוששים מפני הקמת מאגר ביומטרי של אזרחי המדינה
חוק המאגר הביומטרי ספג ביקורות חריפות, אולם לדעתי אין מדובר ברעה כה חולה כפי שמתיימרים להציגו.
החוק דורש מאזרחי מדינת ישראל לספק טביעת אצבע של שתי האצבעות המורות ותמונה של תווי הפנים אשר ייכללו במסמכי הזיהוי ובמאגר ביומטרי מרכזי. כל זאת, על מנת לאפשר אימות זהות וזיהוי של תושבי ישראל. היתרונות הרבים בשילוב אמצעים ביומטריים אלו, הובאו בדברי ההסבר לחוק, ככאלו שיקשו על זיוף התיעוד ובין היתר לסיכול ומניעת מקרי הפשיעה והאיבה.
לא מצאתי כותרת מתאימה יותר לתאר את חוק המאגר הביומטרי. שהרי, כיום אנו מזדהים ע"פ תעודת זהות שבה מופיעים פרטינו האישיים כמו שמנו ושם משפחתינו, שמות הורינו, תאריך לידה לועזי ועברי, מקום לידה, מיננו, תמונתינו וכן מספר זהות ייחודי. החידוש בתעודת זהות המוצעת הוא תוספת של טביעת שתי האצבעות המורות ותמונה ביומטרית של תווי הפנים שישמרו בשבב בתעודת הזהות. אינני רואה כל הבדל בין זיהוינו ע"פ מספר זהות ייחודי לבין זיהוינו ע"פ טביעת אצבע. יתרה מכך, טביעת האצבע תאפשר זיהוי מהיר, אמין ואפקטיבי שלא כמו זיהוי עם תעודת זהות כיום אשר מצריך זיהוינו בפני פקיד קבלה שלא פעם מגיע לעבודתו עייף ותשוש. מה גם, שתעודת זהות אלקטרונית תקשה על הזיוף.
סבורני כי החוק המוצע עורר סערה שכזאת לאור הקונוטציה השלילית לכאורה שהוא מעורר. שכן, טביעות אצבע מתקשרות, כמעט באופן אוטומטי, עם זיהוי פלילי.
מעבר לכך, הטכנולוגיה בארץ ובעולם מתקדמת בצעדי-ענק וראוי כי גם המחוקק יתקדם יחד איתה. לא אחת, השינוי בחקיקה התרחש זמן רב אחרי שהשינוי התרבותי/חברתי/טכנולוגי התרחש כבר בפועל. הטכנולוגיה של זיהוי ביומטרי כיום משרתת, בין היתר, עסקים רבים לדיווח שעות כניסה ויציאה של עובדים, ומן הראוי כי גם ממשלת ישראל תצטרף ותשתמש בקדמה למטרות ראויות ולהגנה על אזרחיה ויפה שעה אחת קודם.
בנוגע לזיופים, הן טביעות אצבע והן תווי הפנים הינם איברים חיצוניים החשופים ממילא. טביעות האצבע משאירות עקבות בכל מקרה, כך שבמידה ומישהו ירצה לזייפם הוא יוכל לעשות זאת ממילא בנקל. החוק המוצע מסדיר את צורת אימות הזהות, כך שגם אם אדם זייף טביעות אצבע עדיין תהא תמונה ביומטרית שתוכל לגלות כי אין מדובר באותו אדם. אם כן, טענה זו אינה מוצקה ואינה מספקת הסבר מניח את הדעת לעניין חסרונותיה של השיטה.
מרבית הביקורות כלפי החוק, מופנות דווקא למאגר הביומטרי ולפגיעה בפרטיות שיש בהקמת מאגר שכזה. המתנגדים לחוק גורסים כי הפגיעה בפרטיות היא חמורה. ברם, טיעון זה אינו משכנע דיו, שהרי כיום ישנם אמצעים רבים המאפשרים לרשויות המדינה לדעת בכל זמן נתון את מעשיו של הפרט. ייתכן והשימוש בסמכויות אלו מצד הרשויות לעיתים לא נעשה בתום לב, אך אין לייחס לחוק לבדו פגיעה בפרטיות יתר על המידה, ובטח שלא יותר מהפגיעה הקיימת כיום בפרטיות ממילא.
מטרתו של חוק המאגר הביומטרי היא בראש ובראשונה דאגה לרווחת הציבור. מטרה נוספת היא סיכול ומניעת הפשעים.
יש לזכור כי שגרת חיינו כאזרחי מדינת ישראל היא שגרה עגומה בצל פיגועים וטרור מזה זמן רב, אזרחי מ"י חיים תחת איומי טרור תמידיים, ויש בכוחו של החוק לסייע במניעת מרבית מקרי הפשיעה והאיבה.
לדאבוני הרב, ייתכן והחוק יתקבל בקרב אזרחי המדינה רק לאחר שהוא "יוכיח" את יעילותו, כלומר רק לאחר שפושעים נתעבים ייתפסו הודות למאגר שכזה, הראייה לגבי חיוניותו של החוק תשתנה.
עיקר החשש של המתנגדים הוא ממדרון חלקלק ומזליגת המאגר ושימוש בלתי חוקי בו.
התרחיש הגרוע ביותר שיכולתי לחשוב עליו מתואר בספר "1984" של גורג' אורוול אשר ניבא תסריט פסימי ביותר על מדינה השולטת באזרחיה ויודעת כל מהלך ומהלך של האזרח הקטן. בעולם הדיסטופי המתואר בספר, אין לפרט חופש מחשבה, הפרט מצווה לפעול כפי ש"האח הגדול" רוצה, על מנת לרצות את המפלגה. מסך הטלסקרין נמצא בכל מקום והאח הגדול - עינו תמיד פקוחה.
גישת המתנגדים לחוק נובעת, לדעתי מהקצנת תפיסה תרבותית. במרוצת השנים הושרשה בחברה התפיסה לפיה על האדם להיות קנאי לפרטיותו, וכי האדם יעדיף להישאר אנונימי. זוהי תיאוריה הנובעת מהתפיסה כי האח הגדול רואה הכול, זוהי תפיסה תרבותית נורמטיבית המקובלת על רובינו. אלא שהקצנה של התפיסה ושאיפת הפיכת יצר הפרטיות לאבסולוטי עלולה להפוך לפרנויה ולאמונה בנבואות זעם כגון החרדה ממצב מוקצן של מדינת האח הגדול. אחד המאפיינים הדיאגנוסטיים של פרנויה זה מצב בו הפרט מרגיש נרדף, אף על פי שאין לכך ביסוס במציאות. בניגוד לדעה הרווחת בציבור אף אדם לא מחפש להפליל אנשים, השתלה של טביעות אצבע בזירות עבירה היא נחלתה של הוליווד בלבד.
בני האדם הינם יצורים חברתיים מטבעם, אשר נחשפים יום, יום האחד כלפי זולתו במסגרת חיי חברה וסביבה חברתית. כך גם ומבלי להתכוון נחשפת מפעם לפעם זהותם ובין היתר טביעת האצבע ויחד עם זאת אין להם שום בעיה עם חשיפה שכזאת. כך שבפועל, אין כל הבדל. זה נכון שאנו בוחרים את הסביבה החברתית שברצוננו להיות בה אבל יחד עם זאת אל לנו לשכוח שהרבה מאוד אנשים, בניהם המתנגדים לחוק ומתיפייפי הנפש שבניהם כן מחפשים חשיפה כלשהי או לכל הפחות צמאים לחדור לפרטיותו של האחר, זאת אני מסיקה מאחוזי הרייטינג הגבוהים לתוכניות הריאליטי האחרונות שהציפו את ערוצי הטלוויזיה וכן מרשתות החברתיות ביניהם הפייסבוק שנהפך לנורמה חברתית.
הכותבת היא סטודנטית למשפטים במסלול האקדמי המכללה למנהל