הידען - Hayadan

כיצד התגלה שכוכבי שביט חוזרים: מקפלר ועד האלי, מאת אייזק אסימוב

אייזיק אסימוב ·

Summary: מאמר משנת 1975, מתוך הספר "אופוס 200" מאת אייזק אסימוב, ספרית פנטסיה, הוצאת היפריון. הוצאה זו אינה קיימת עוד

מאמר משנת 1975, מתוך הספר "אופוס 200" מאת אייזק אסימוב, ספרית פנטסיה, הוצאת היפריון. הוצאה זו אינה קיימת עוד

השביט הייל-בופ בשמי הלילה, 1997
השביט הייל-בופ, 1997

קפלר והמסלולים האליפטיים

האסטרונום הגרמני יוהנס קפלר, שהיה אחד מעוזריו של טיכו ברהה, הטיל ספק בחלק מתורתו של קופרניקוס. אחרי שחקר במשך שנים את תנועת כוכבי הלכת, טען קפלר ב-1609 שכוכבי הלכת נעים מסביב לשמש במסלולים לא מעגליים, וכל כוכב לכת נע סביב השמש באליפסה.

אליפסה נראית כמו עיגול שטוח. היא יכולה להיות שטוחה כל כך מעט, שאי אפשר יהיה להבדילה ממעגל. אפילו מסלול כוכב חמה, שהוא שטוח יותר מכל מסלול אחר שהיה ידוע בתקופתו של קפלר, אינו שטוח במיוחד. השמש אינה נמצאת במרכזם של המסלולים האליפטיים של כוכבי הלכת הסובבים אותה. ככל שהאליפסה שטוחה יותר, כך קרוב יותר אחד מקצותיה לשמש. כאשר כדור הארץ נע סביב השמש, הוא נמצא רק 147.1 מיליון קילומטרים ממנה בקצה אחד של מסלולו, אך 152.1 מיליון קילומטרים בקצהו השני. המרחק הרב יותר גדול בכ-3.4 אחוזים מהמרחק הקרוב ביותר.

מסלולו של כוכב חמה (מרקורי) סביב השמש הוא אליפטי יותר, כך שיש הבדל גדול עוד יותר. כאשר נמצא מרקורי בקצה האליפסה הקרוב ביותר לשמש, הוא נמצא רק 46.0 מיליון ק"מ מן השמש, אך בקצה השני הוא מרוחק ממנה 69.8 מיליון קילומטרים. המרחק בנקודה הרחוקה גדול ב-50 אחוז בקירוב מהמרחק בנקודה הקרובה.

קפלר ובורלי: כוכבי שביט שחולפים פעם אחת

קפלר היה מסוגל למצוא את המסלולים האליפטיים של כל כוכבי הלכת, אולם מה לגבי כוכבי השביט? אם היו אלה גופים שמימיים, האם גם להם היו מסלולים? קפלר בחן בקפידה את הדוחות שהיו לו על שינויי המיקום של כוכבי השביט בשמיים. לבסוף החליט שכוכבי השביט חייבים לנוע בקווים ישרים. הוא סבר שהם באו ממקום רחוק בחלל, עברו ליד השמש, ואחר כך המשיכו בדרכם למקום רחוק בחלל שנמצא בכיוון השני.

הם יכלו להיראות רק כאשר היו קרובים לשמש, וכששיקפו את אורה. לפני שהגיעו קרוב מספיק אל השמש לא יכלו להיראות. אחרי שנעו רחוק מספיק מהשמש, שוב לא יכלו להיראות. על פי קפלר, לא היו כוכבי השביט חלק ממערכת השמש. כל כוכב שביט עבר דרך מערכת השמש רק פעם אחת, ויותר לא נראה.

האסטרונום האיטלקי ג'ובאני אלפונסו בורלי חקר בדקדקנות את מיקומיו של כוכב השביט שהופיע בשמיים ב-1664. הוא מצא שהיה עליו לחלוק על קפלר.

הדרך היחידה להבין את נתיב כוכב השביט בשמיים, טען בורלי, הייתה להניח שהוא שינה כיוון בעת שחלף על פני השמש. הוא התקרב והתקרב אל השמש, לאורך נתיב שהיה כמעט ישר. אז הסתובב סביב השמש והתרחק לאורך קו שנראה שוב ישר, אולם בכיוון אחר.

הדרך שבה הסביר זאת בורלי הייתה לציין שהאליפסות אכן יכלו להיות מאוד שטוחות. הן יכלו להיות כה שטוחות עד שדמו לסיגר ארוך ודק. למעשה, אם הייתם מדמיינים אליפסה שהייתה יותר ויותר שטוחה, יותר ויותר מאורכת, הייתם יכולים בסופו של דבר לדמיין אחת שהייתה כה שטוחה שהתמשכה עוד ועוד, עד אינסוף. אליפסה כזו תהיה סגורה רק בקצה אחד. היא לעולם לא תהיה סגורה בכיוון השני, אלא פשוט תתמשך עוד ועוד. אליפסה בעלת קצה אחד שמתמשכת לנצח נקראת פרבולה.

בורלי החליט שמסלולו של כוכב שביט הוא פרבולה, כשהשמש קרובה מאוד לקצה הסגור. כוכב השביט נכנס בקצה אחד של הפרבולה, חלף בטיסה סביב השמש, ונע החוצה לאורך הצד השני של הפרבולה.

השקפתו של בורלי דמתה לזו של קפלר, מלבד זאת שהמסלול שהוא תיאר לעצמו לא היה קו ישר. כמו קפלר, בורלי סבר שכוכב השביט היה במקורו כה רחוק עד שלא יכול היה להיראות. ככל שהתקרב לשמש הפך לזוהר דיו כדי שאפשר יהיה לראותו, ואז, ככל שהתרחק יותר ויותר מהשמש, הפך שוב למעומעם מכדי להיראות. לפי השקפתו של בורלי, כמו לפי זו של קפלר, לא היו כוכבי השביט חלק ממערכת השמש. כל כוכב שביט עבר דרך מערכת השמש רק פעם אחת, ולעולם לא שב.

ניוטון וכוח הכובד

מושג המסלולים האליפטיים של קפלר הבהיר הרבה על כוכבי הלכת, אולם הרבה שאלות נותרו סתומות. מדוע סובבים כוכבי הלכת את השמש באליפסות ולא במעגלים (או בקו עקום אחר)? מדוע נעים כוכבי הלכת מהר יותר כשהם קרובים אל השמש מאשר כשהם רחוקים ממנה?

שאלות אלו ורבות אחרות נענו על ידי המדען האנגלי אייזק ניוטון. ב-1687 פרסם ניוטון ספר שבו תיאר את תורת הכבידה האוניברסלית שלו. לפי תורה זו, כל גוף ביקום מושך כל גוף אחר, וכוח המשיכה בין שני גופים מסוימים תלוי ב'מסה' של כל גוף (כמות החומר שהוא מכיל) ובמרחק שביניהם. את עוצמת המשיכה אפשר לחשב בעזרת משוואה מתמטית פשוטה.

ניוטון הראה כיצד להשתמש במשוואה כדי למצוא את המסלול המדויק של הירח סביב כדור הארץ, ואת מסלולי כוכבי הלכת סביב השמש.

אותה משוואה הסבירה מדוע נע כוכב לכת לעיתים מהר ולעיתים לאט, ומדוע נעים חלק מכוכבי הלכת במהירות גדולה יותר מאחרים. היא הסבירה שינויים קלים בתנועת כוכבי הלכת, הנוצרים עקב השפעות של כוכב לכת אחד על משנהו, אפילו כשכל כוכבי הלכת לכודים במשיכתה העצומה של השמש הגדולה הרבה יותר. המשוואה הסבירה גם את גאות הים על פני כדור הארץ, ועוד הרבה דברים אחרים.

אולם כוכבי השביט נותרו קבוצה של גופים שמימיים שאופייה עדיין לא הובהר. אילו נעו כוכבי שביט במסלולים פרבוליים, תורתו של ניוטון הייתה מסוגלת להסביר זאת. אולם הניחו שהמסלולים אינם ממש פרבולות, אלא פשוט אליפסות מאוד ארוכות, ושבמקום מסוים קיים הקצה השני. אנו יכולים לצפות בכוכב השביט רק בקצה המסלול הקרוב לשמש. צורתו של החלק הקטן של המסלול הענקי תהיה עיקום צר אם האליפסה הייתה מאוד ארוכה. הצורה תהיה רחבה יותר אם האליפסה הייתה ארוכה אף יותר, ועוד יותר רחבה אם האליפסה מעולם לא נסגרה והייתה פרבולה.

ההבדלים בין צורותיו של החלק הקטן של המסלול שאנו יכולים לראות, כפי שנחזה על ידי תורתו של ניוטון, היו כה זעירים שאסטרונומים בתקופתו של ניוטון לא יכלו להבחין בהם. הם לא היו מסוגלים לקבוע בוודאות אם המסלול של כוכב שביט היה אליפסה מאוד ארוכה או פרבולה.

להבדל הייתה חשיבות מכרעת. אם היה מסלולו של כוכב שביט פרבולה, הרי שלאחר 'ביקור' אחד במערכת השמש לעולם לא היה שב. אם המסלול היה אליפסה מאוד מאוד ארוכה, אז בסופו של דבר היה כוכב השביט מגיע לקצה השני של האליפסה, מסתובב, ומתחיל להתקרב לשמש שוב. כוכב השביט היה שב.

למעשה, אילו יכלו האסטרונומים לחשב את האורך המדויק של המסלול, הרי היו מסוגלים לחזות מתי ישוב כוכב השביט. זה יכול היה להיות ניצחון מזהיר לתורתו של ניוטון.

אדמונד האלי והשביט החוזר

לניוטון היה ידיד צעיר, האסטרונום אדמונד האלי, שעזר לניוטון לפרסם את ספרו ואשר התעניין בבעיות כוכבי השביט.

ב-1682 הופיע כוכב שביט, והאלי בחן בקפידה רבה את מיקומיו ואת הדרך שעשה בשמיים. מהחלק של המסלול שאותו יכול היה לראות, לא יכול היה לומר אם ישוב הכוכב אי פעם. אולם נראה לו שאם כוכב שביט היה חוזר, הוא היה עושה זאת בתקופות סדירות, כל כמה שנים, ומצייר בשמיים אותו מסלול.

לפיכך התחיל האלי לאסוף את כל הדוחות המוקדמים אודות מופעים של כוכבי שביט מהעבר, והחל להשוות ביניהם. הוא הבחין שכוכב השביט של 1682, שהוא עצמו צפה בו, עקב אחרי אותו מסלול בשמיים שאותו שירטט כוכב השביט של 1607. באותו מסלול נע גם כוכב השביט של 1531 (שנחקר על ידי פרקסטורו ואפיאן) וגם כוכב השביט של 1456.

כוכבי שביט אלה הופיעו במרווחים של שבעים וחמש או שבעים ושש שנים. האם ייתכן שהיה זה אותו כוכב שביט, ששב כל שבעים וחמש שנים בקירוב? האם ייתכן שהיה זה 'כוכב שביט תקופתי'?

האלי חישב את המסלול של כוכב השביט ששב כל שבעים וחמש שנים, בציירו את המסלול שבו נע כוכב השביט של 1682. התוצאות היו מדהימות. שבתאי, כוכב הלכת הרחוק ביותר מהשמש (כפי שהיה ידוע בזמנו של האלי), לא היה מעולם רחוק מהשמש יותר מ-1.5 מיליארד ק"מ. אולם כוכב השביט של 1682 התרחק עד 5.12 מיליארד ק"מ מהשמש לפני שהגיע לקצהו השני של מסלולו האליפטי והחל לנוע פנימה שוב. כוכב השביט נע למרחק הגדול פי שלושה ממרחקו של כוכב הלכת שבתאי.

מצד שני, כשעבר כוכב השביט לאורך קצה האליפסה הקרוב לשמש, הוא התקרב עד 86.4 מיליון ק"מ ממנה. זה כמחצית המרחק שבין כדור הארץ לשמש.

השיבה של 1758

אחרי שחישב את המסלול, הכריז האלי שכוכב השביט של 1682 ישוב בסביבות 1758, ושיעקוב אחרי נתיב מסוים בשמיים. האלי לא חי מספיק זמן כדי לחזות בשיבתו. הוא היה בן 85 במותו, ב-1742, והיה זה מוקדם מכדי לחזות בשיבה.

אולם היו אחרים שציפו לה. האסטרונום הצרפתי אלכסיס קלוד קלרו חישב את המסלול כפי שתואר על ידי האלי. הוא הבין שהמשיכה הגרביטציונית של כוכבי לכת גדולים כמו צדק ושבתאי תגרום לכוכב השביט לאחר. הוא לא ינוע סביב השמש עד 1759 בקירוב.

ב-1758 צפו אסטרונומים רבים בחלק זה של השמיים, שבו לפי האלי אמור היה כוכב השביט להופיע. הם לא היו צריכים להיות תלויים בעיניהם בלבד, כפי שהיו טיכו ואסטרונומים מוקדמים יותר. הטלסקופ הומצא ב-1608.

ב-25 בדצמבר 1758, ביום חג המולד, איתר איכר גרמני, יוהאן גאורג פאליטש, שהיה בעצמו אסטרונום חובב, את כוכב השביט. כוכב השביט של 1682 הופיע בשמיים במקום שהאלי קבע שיופיע, והמשיך לנוע לאורך הנתיב שהאלי חזה. הוא נע סביב השמש די קרוב לזמן שקלרו ניבא לו.

לא היה ספק שהיה זה כוכב השביט של 1682, ושהוא שב. פירושו של דבר היה שחלק מהתעלומה של כוכבי השביט התברר. הם צייתו לאותם חוקים כמו גופים אחרים של מערכת השמש, מלבד העובדה שמסלולם היה אליפטי יותר. באופן טבעי, כוכב השביט של 1682, ששב ועבר סביב השמש ב-1758, כונה 'השביט של האלי'.

שביט האלי בהיסטוריה

'השביט של האלי' הוא כוכב השביט המפורסם ביותר. הוא היה זה שהופיע בשמיים ב-1066, כאשר התכונן ויליאם, דוכס נורמנדי, לפלישה לאנגליה. הוא גם היה בשמיים בשנת 12 לפני הספירה, זמן לא רב לפני שנולד ישו, ויש הסוברים שייתכן שזהו 'כוכב בית לחם'.

כוכב השביט של האלי שב פעמיים מאז חזה בו פאליטש. הוא שב ב-1835, וזרח בשמיים כאשר נולד הסופר מארק טוויין. הוא שב ב-1910, וזרח בשמיים כשנפטר מארק טוויין.

הערת עורך האתר

הספר נכתב בשנות השבעים וחזה שכוכב השביט של האלי יחזור שוב ב-1986. הוא אכן עשה זאת, אך כנראה שבשבעים ושש השנים שחלפו מאז מופעו ב-1910 נחלשו פליטות האבק שלו, או שלחילופין הוא היה בצד הנגדי של השמש ביחס לכדור הארץ. חיכיתי לו עם חובבי אסטרונומיה רבים ונאלצתי להסתפק בצפייה בו בטלסקופ. בכל מקרה, נהניתי בשנת 1997 ממראהו הנהדר של כוכב השביט הייל-בופ. לצערנו כוכב שביט זה גבה 39 קורבנות – חברי כת מסתורית שהאמינה שחללית מחכה להם בזנב השביט והתאבדו כדי שנשמותיהם יגיעו אליה.

שאלות ותשובות

מי גילה שכוכבי שביט יכולים לשוב?

אדמונד האלי השווה דיווחים על כוכבי שביט מ-1456, 1531, 1607 ו-1682 וגילה שהם עוקבים אחר אותו מסלול בשמיים. הוא הסיק שמדובר באותו כוכב שביט ששב כל שבעים וחמש או שבעים ושש שנים, וחזה את שיבתו בסביבות 1758.

מה סבר קפלר על מסלולי כוכבי שביט?

קפלר סבר שכוכבי שביט נעים בקווים ישרים: הם באים ממקום רחוק, עוברים ליד השמש ומתרחקים לכיוון השני. לפי דעתו הם לא היו חלק ממערכת השמש וכל אחד מהם עבר בה רק פעם אחת.

במה שונה דעתו של בורלי?

בורלי סבר שמסלול כוכב שביט הוא פרבולה, כלומר אליפסה שאינה נסגרת בקצה אחד, והשמש קרובה לקצה הסגור. גם לפי בורלי כוכב השביט עובר במערכת השמש פעם אחת ולא חוזר.

מה הייתה תרומתו של ניוטון?

ניוטון פרסם ב-1687 תורה על כוח הכובד, שבה אפשר לחשב בעזרת משוואה פשוטה את המשיכה בין גופים לפי מסתם ומרחקם. התורה הסבירה את מסלולי הירח וכוכבי הלכת, ויצרה את הבסיס לחישוב מסלולי כוכבי שביט.

מי איתר את שביט האלי כשחזר ב-1758?

ב-25 בדצמבר 1758 איתר אותו האיכר הגרמני והאסטרונום החובב יוהאן גאורג פאליטש. כוכב השביט הופיע במקום שהאלי חזה, וכך אושר שכוכבי שביט מצייתים לאותם חוקים כמו שאר גופי מערכת השמש.

עוד בנושא באתר הידען

שאלות ותשובות

מי גילה שכוכבי שביט יכולים לשוב?

אדמונד האלי השווה דיווחים על כוכבי שביט מ-1456, 1531, 1607 ו-1682 וגילה שהם עוקבים אחר אותו מסלול בשמיים. הוא הסיק שמדובר באותו כוכב שביט ששב כל שבעים וחמש או שבעים ושש שנים, וחזה את שיבתו בסביבות 1758.

מה סבר קפלר על מסלולי כוכבי שביט?

קפלר סבר שכוכבי שביט נעים בקווים ישרים: הם באים ממקום רחוק, עוברים ליד השמש ומתרחקים לכיוון השני. לפי דעתו הם לא היו חלק ממערכת השמש וכל אחד מהם עבר בה רק פעם אחת.

במה שונה דעתו של בורלי?

בורלי סבר שמסלול כוכב שביט הוא פרבולה, כלומר אליפסה שאינה נסגרת בקצה אחד, והשמש קרובה לקצה הסגור. גם לפי בורלי כוכב השביט עובר במערכת השמש פעם אחת ולא חוזר.

מה הייתה תרומתו של ניוטון?

ניוטון פרסם ב-1687 תורה על כוח הכובד, שבה אפשר לחשב בעזרת משוואה פשוטה את המשיכה בין גופים לפי מסתם ומרחקם. התורה הסבירה את מסלולי הירח וכוכבי הלכת, ויצרה את הבסיס לחישוב מסלולי כוכבי שביט.

מי איתר את שביט האלי כשחזר ב-1758?

ב-25 בדצמבר 1758 איתר אותו האיכר הגרמני והאסטרונום החובב יוהאן גאורג פאליטש. כוכב השביט הופיע במקום שהאלי חזה, וכך אושר שכוכבי שביט מצייתים לאותם חוקים כמו שאר גופי מערכת השמש.