ד"ר אשר עידן, מנהל תוכנית ניהול העתיד של להב, הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב מסביר על הצורך של ישראל להערך למלחמת הרשת
לפני חמש שנים הרציתי בפני המטכ"ל על הצורך למעבר מיידי לטכנולוגיות לחימה דיגיטליות, שיטות ארגון וערכים צבאיים פוסט מודרניים, ואסטרטגיה גלובלית. באותו קיץ בו הרציתי במטכ"ל נסעתי לטיול בתורכיה. במהלך שיט במיצרי הבוספורוס באיסטנבול, המדריכה הסבירה לנו על "המבצר שהשולטן התורכי הקים כדי להתמודד עם אתגרי העתיד". אז הבנתי פתאום לאן ישראל מדרדרת מבחינת הפחד מהפרדיגמה הצבאית החדשה שהצבא האמריקני פיתח: פרדיגמת מלחמת הרשת.
בסרטון זה רואים איך לאמן את צה"ל ושירותי הבטחון, ואיך לאפשר להם להילחם, בעזרת טכנולוגיה חדשה וערכים חדשים מסוג סקונד לייף. זאת תרומתי הצנועה לפחד של ברק ואשכנזי ורוב צה"ל מהפלזמות. הטיפ הראשון שאני מנדב להם הוא: פלזמה לכל חייל גולני ולכל נהג טנק.
מחדלי קונספציה ופרדיגמה
פרדיגמה זו מתוארת בפרוטרוט בספרו של אלווין טופלר "מלחמה ואנטי מלחמה", שיצא בעברית ב-1994, ובספרי שיצא בשנת 2000 - ,מדריך למאה ה21". אז מה אפשר ללמוד ממחדל הקונספציה של האימפריה העותמנית, עשור לפני נפילתה ב-1917, לאור הסיפור של מדריכת הטיול באיסטנבול? המדריכה סיפרה שכאשר הסולטן התורכי שמע על כך ש"אי הטרוריסטים הפירטים, הקרוי אנגליה" פיתח סוג חדש של צבא, "עם ציפורי ברזל" שיורקות אש מהאוויר, הוא התגונן באמצעות עיבוי חומות מבצר איסטנבול לארבעה מטרים.
אבל עיבוי חומות מול מטוסים הוא כמו כוסות רוח למת. אבל את זה הרמטכ"ל העותמני והסולטן ושר המלחמה שלו לא יכולים היו בשום פנים להבין. זה מחוץ לטרמינולוגיה שלהם ומחוץ לפרצפציה שלהם.
סיפור דומה קראתי במגזין צבאי על התרסקות הצבא הפולני במלחמת העולם השנייה, בשל מחדלים פרדיגמטיים. הצבא הפולני הסתער בסוסים וחרבות נגד הטנקים ומכונות הירייה הגרמניות. הכבוד הפולני אמר שאין תחליף לאציל הלוחם ואין תחליף למשרתו הנאמן, הסוס.
החרב, מכונת הירייה, וה-Wiki
טופלר בספרו "הגל השלישי" מ-1980, מתאר את הקרב בראשית המאה ה-20 שבו הצבא העותמני נלחם בצבא האנגלי ב"קרב חרטום". העותמנים עם הפרדיגמה המסורתית-חמולתית-חקלאית נלחמו באנגלים עם הפרדיגמה המודרנית-לאומית-תעשייתית.
תוצאות הקרב, לפי טופלר, היו 400 הרוגים עותמנים על כל הרוג בריטי. אריתמטיקה מאוד אכזרית. לאור הכישלון הראשון מול הבריטים, הצבא העותמני שלל את החידוש של מכונות הירייה והעמיק אחיזתו בחרבות. כך גם כיום בגלל ההצלחה החלקית של הפלזמות, הצבא יתחפר יותר במלחמת השטח של המאות ה-19-20.
אלה הם מנופי הטכנולוגיה. מכונת ירייה אחת שווה 400 חרבות, כמו שטרקטור אחד שווה מאה מעדרים ועשר מחרשות, כמו שפעולה אחת בנקאית באינטרנט זולה יותר מפי 100 מאשר אותה פעולה בסניף הבנק המיושן עם טפסי הנייר הדהויים שלו.
אכן מקלוהן מאוד צדק: טכנולוגיה היא מגבר של האדם. המחרשה והמעדר הם מגברי היד העובדת. החרב ומכונת הירייה הם מגברי היד הלוחמת.
ה-Wiki מחליף את מכונת הירייה, והרשתות החברתיות מחליפות את החטיבות.
מה מגבירים המחשב והאינטרנט? המחשב הוא מגבר של המוח. האינטרנט היא מגבר של הארגון או הקבוצה. המחשב הופך את הלוחם והמפקד להרבה יותר חכם ובעל ידע ומידע. רשת חברתית עם שיתוף קבצים, מסרים מיידיים, תגיות וכו', הופכת את החטיבה או האוגדה למלוכדת יותר ומעודכנת בזמן אמת, כך שלוחם הגולני הבודד או נהג הטנק יודע כמעט כמו הרמטכ"ל או מפקד הטייסת.
בספרו "רשתות ומלחמות רשת" טוען תיאורטיקן המלחמה הדיגיטאלית "הקלאוזביץ של מלחמת האינטרנט", ג'ון ארקילה, כי הפרדיגמה של הצבא הקדם-דיגיטלי רק תשקיע את ארה"ב יותר ויותר בבוץ העירקי. האם אותו דבר מסכן את צה"ל בשקיעה שנייה בבוץ הלבנוני?
החיזבאללה ואל-קעידה הם ארגוני רשת מבוזרים. צה"ל וה-CAA הם ארגונים הירארכיים פיראמידליים. כשצה"ל חיסל את שיך יאסין הוא רק הועיל לחאמס. הנה החאמס הגיע לשלטון. אם צה"ל יחסל את נסראללה, הוא יחזק את החיזבאללה. עיראק היא פירמידה הירארכית, לכן חיסול סאדם מועיל. אולם החאמס, החיזבאללה ואל קעידה הם רשתות. כל חלק ברשת יכול לפעול ללא קשר למפקדיו. ההיפך הוא הנכון. המפקדים רק מזיקים.
השאלה הגדולה שישראל עומדת בפניה כיום היא איך להיהפך לציביליזציית רשת בכל התחומים: איך צה"ל, המוסד והשב"כ ייהפכו לארגוני רשת? איך להפוך את האוניברסיטאות וכיתות בית הספר ל-Wiki-למידה?
המחדל הקונספטואלי: האם החיזבאללה הוא אוגדת קומנדו איראנית?
כמו שאמר לי סטודנט שלי, לוחם ביחידה מובחרת במלחמת לבנון השנייה: "לא נלחמנו נגד החיזבאללה, אלא נגד דויזיית קומנדו איראנית". החיזבאללה הוא שליח של איראן כפי שאיראן ואל קעידה הם שליחים של סין. סין זיהתה את העובדה, כי הכלכלה שלה תעבור את הכלכלה האמריקנית תוך עשור או שניים. התמיכה שלה באיראן ובאל קעידה, היא חלק מגישושיה לגילוי נקודות התורפה של האמריקנים והאירופיים, לקראת הקרבות העתידיים במאה ה-21 על ההגמוניה הגלובלית.
כך גם האמריקנים ראו במלחמת לבנון השנייה מבצע לגילוי שיטות הלחימה האיראניות סיניות. רוב מקבלי ההחלטות בישראל עדיין רואים את האירועים הצבאיים והפוליטיים כהתרחשויות לאומיות או אזוריות במקום להבין אותם מפרספקטיבה גלובאלית.
המחדל הארגוני: שלושה סוגי צבא: חקלאי, תעשייתי ודיגיטלי
כל החשיבה הצבאית שלנו מבוססת על העולם החלף של העידן התעשייתי: מכונות יריה, מכונות משוריינות (טנקים נגמשי"ם) ומכונות תעופה (מטוסים).
אכן, מאז מלחמות נפוליאון, הצבא של העידן התעשייתי ניצח את הצבא של העידן החקלאי. מכונת ירייה שווה מאה חרבות, כמו שטרקטור אחד שווה מאה מעדרים.
אולם מאז מהפכת האינטרנט, הטכנולוגיה הדיגיטאלית עושה למכונות המלחמה, מה שהטכנולוגיה המכנית-תעשייתית עשתה במאות השנים האחרונות לטכנולוגיה החקלאית.
האסטרטגיה, הטכנולוגיה וביטחון המדינה
א. כוח אדם:
- צבא פרטי: קצונה מהאצולה וחיילי אספסוף מזדמן המתקיים מהכיבוש (תגמול בצורת קרקעות, עבדים, רכוש).
- צבא לאומי: צבא עממי המתקיים מתשתית תעשייתית בעורף. בירוקרטיה צבאית הנזונה מהממשלה.
- צבא רשת: צבא דיגיטלי הבנוי על תשתית תקשורת ודיגיטיזציה אזרחית. מבנה אירגוני של רשת של צוותי קרב.
ב. מוקד הפגיעה:
- הרס תשתית הייצור החקלאי, לקיחת אדמות ולקיחת עבדים או הרס האדמות והריגת האנשים, באמצעות חרבות, חיצים וכו'.
- הרס תשתית הייצור התעשייתי הצבאי והאזרחי, באמצעות חומרי נפץ או חומרים גרעיניים, כימיים וביולוגיים.
- שיבושי תוכנה באמצעות וירוסים במערכות מיחשוב ותקשורת, של הצבא ושל התשתית האזרחית (בנקים, טלוויזיה, מסחר). שיבושי חומרה באמצעות מיגנוט של המערכות הנ"ל.
ג. המודיעין:
עיקר המודיעין היה בדיקה פיסית של תשתיות מזון ותחבורה. כמו סיפורי מרגלים מהתנ"ך ומהאודיסיאה. עיקר המודיעין הוא בדיקה פיזית של תשתיות תעשייתיות, פיננסיות ותחבורתיות. מוטה מנהיגים, מוטה כוונות של מנהיגים. מודרניסטי (פוזיטיביסטי או פופריאני), אובייקטיביסטי, מדעניסטי, פראקטלי, מוטה מערכות וקולקטיבים, פוסטמודרניסטי, דיאלוגי, רב-פרדיגמאטי.