שני חוקרי אטמוספירה בחנו שלושה מודלים אקלימיים מרכזיים ומכולם עולה שהקרח בקיץ ימס כמעט לחלוטין באיזור הארקטי. הויכוח בין המודלים הוא רק בשאלה מתי זה יקרה, והתשובה בכל מקרה פסימית
עבור מדענים החוקרים את קרח הקיץ באוקיאנוס הארקטי, השאלה לא האם הוא יהיה כמעט חופשי מקרח בימי הקיץ אלא מתי? שני מדענים שחקרו את הנושא אומרים כי ה'מתי' הזה יבוא מוקדם מאשר רבים חושבים - לפני 2050 ואולי אפילו בעשור או שניים הקרובים.
ג'יימס אוברלנד מהמעבדה לסביבה ימית של האוקיאנוס השקט ב-NOAA ומויין וואנג מהמכון המשותף של NOAA לחקר האטמוספירה והאוקיאנוסים באוניברסיטת ושינגטון, בחנו את שלוש השיטות לחיזוי המועד בו כמעט לא ישאר קרח קיץ באוקיאנוס הארקטי בקיץ. עבודתם פורסמה לאחרונה בכתב העת המקוון גיאופיסיקל ריסרץ' לטרס של האגודה הגיאופיסית האמריקנית.
"העלמות מהירה של הקרח הימי היא קרוב לוודאי הסימן הבולט ביותר של שינויי האקלים הגלובליים. המסה הזו מובילה לשינוי בסביבה האקולוגית ובגישה הכלכלית ובסופו של דבר, גם על תבניות מזג האוויר בכל חצי הכדור הצפוני" אומר אובלנד. " העמקת ההבנה של ההיבט הפיסיקלי באשר לשינויי האקלים באיזור הארקטי ושיפור המודלים נדרשים כדי לתת תמונה מפורטת יותר וגם לוח זמנים מדויק יותר באשר לצפוי לנו כך שנוכל להיות מוכנים ולהתאים את עצמנו לשינויים אלה. אבדן מוקדם של הקרח הארקטי יגרום לדחיפות הטיפול בנושא שינויי האקלים."
"אין דרך מושלמת אחת לחזות את אבדן קרח הים באוקיאנוס הארקטי"אומר וואנג. "לכן בחנו שלוש גישות שכל אחת נותנת תאריך שונה, אך כל השלוש מראות כי כמעט כל הקרח הימי ימס בקיץ לפני אמצע המאה." אוברלנד ו-וואנג מדגישים שהמונח "כמעט חופשי מקרח" חשוב מכיוון שחלק מהקרח צפוי להישאר מצפון לארכיפלג הקנדי ולגרילנד.
גישת ה'מגמות' (trendsetters) בוחנת את המגמות בכסות הקרח. נתונים אלה מראים לנו כי הכמות הכוללת של הקרח הימי פחתה במהירות במהלך העשור האחרון. השימוש במגמה זו להערכת אבדן כמעט מוחלט של הקרח הימי מעריכה כי מועד ההמסה יהיה בשנת 2020.
הגישה השניה - stochasters מבוססת על הערכה של תרחישים עתידים רבים אך אקראיים בזמן, שבהם יירשמו שנים שבהן יהיה מעט קרח בקיץ, כמו שהתרחש בשנים 2007 ו-2012. גישה זו מעריכה כי יידרשו כמה אירועים כאלה כדי להגיע למצב של אוקיאנוס כמעט חופשי מקרח בקיץ. תוך שימוש בסבירות של כל אירוע כזה, גישה זו מציעה את שנת 2030 כשנת היעד, אך עם אי ודאות גדולה באשר לעיתוי.
הגישה השלישית - גישת המודלים modelers, מבוססת על שימוש באוסף גדול של תוצאות מודלים אקלימיים כדי לחזות את התנאים לאורך זמן של האטמוספירה, הים, היבשה והקרח הימי. מודלים אלו הראו כי השנה המוקדמת ביותר של אבדן הקרח הימי תגיע בסביבות 2040 כאשר ריכוז גזי החממה יגדל והאיזור הארקטי יתחמם.
ואולם התזמון החציוני של אבדן קרח הים במודלים הללו קרוב יותר ל-2060. יש כמה סיבות לכך. "אנשים מסוימים עלולים לפרש את החציון הזה כאילו המודלים הללו לא שימושיים. להפך," אומר אוברלנד. "המודלים מבוססים על תהליכי אקלים כימיים ופיסיקליים ואנו זקוקים למודלים טובים יותר לאוקיאנוס הארקטי ככל שחשיבות האיזור הזה ממשיכה לעלות."
כשמחברים את כל הגישות הללו ביחד, הטווח עדיין מראה סבירות גבוהה שהתזמון לאבדן הקרח הימי בקיץ יתרחש במחצית הראשונה של המאה ה-21, עם אפשרות לאבדן די גדול בעשור או שניים הקרובים.