כמעט כמו לוויתן

נראה שמדענים וחוקרים רבים מרגישים מאוימים מהתפשטות "תורת הבריאה" או כמו שמטיפיה קוראים לה כדי לקבל בסיס "מדעי"

לפני כארבע שנים חיכיתי לפגוש מישהו בסיפריה בלונדון, בבזמן הקצר שהיה לי דיפדפתי בספר שהיה מונח על שולחן. שם הספר : Almost Like A Whale מאת פרופ' סטיב ג'ונס: Steve Jones בארץ חיכיתי להופעת התרגום, שהופיע זה מכבר בהוצאת משכל (ידיעות אחרונות) בתרגום לעברית ע"י: עדי מרכוזה-הס.

אינני מבקר ספרותי אבל בגלל החשיבות המרובה שאני מיחס לספר ולכתוב בו חרגתי ממנהגי, להלן :

פרופ' ג'ונס הוא גנטיקאי בעל-שם ועל פי הכותרות בספר "כוכב טלוויזיה". כגנטיקאי כותב פרופ' ג'ונס מסה כבדה וארוכה שכוונתה להביא לקוראים את התיאוריה של צ'ארלס דארווין על האבולוציה, או בשפתו של דארווין: "מוצא המינים - ע'י ברירה טבעית" (The Origin Of Species - By Means Of Natural Selection ).
מאז כתב דארווין את ספרו בשנת 1859 התפתח מדע הגנטיקה בצעדי ענק והיום מסוגלים מדענים להסביר את האבולוציה באמצעים מפורטים ומדויקים כאלה שלא היו לרשותו של החוקר במאה ה 19. פרופ' ג'ונס עושה בדיוק זאת : מהיותו גנטיקאי מסביר ומפרט הפרופ' את הצעותיו של דארווין ומראה איך הגנטיקה המודרנית מאוששת מאשרת ומחזקת את התאוריה בעזרתה הסביר דארווין את האבולוציה.

כנראה שמדענים וחוקרים רבים מרגישים מאוימים מהתפשטות "תורת הבריאה" או כמו שמטיפיה קוראים לה כדי לקבל בסיס "מדעי": "התיכנון התבוני" אותו הבל שניתמך ע"י חצאי אמיתות, חוסר מידע תהומי ואמונה עמוקה וקנאית בקיומו של כוח עליון (אל ?) שברא את כל הקיים על פני כדורנו מתוך כוונה, ותכנון עתידי. "תורה" זו מונעת ומתבססת על חוסר ידע, חוסר הבנה ובורות של ההמונים.
לדעתי, חשוב כי מדענים יבינו כי: ויכוח על אמונה (דת) הוא מעשה חסר תוחלת בעיקר כאשר למאמינים אין את הכלים המתאימים להבנת המדענים, ובאותה מידה אין למדען (שאינו מאמין) כלים להבנת אמונה עמוקה, לכן וויכוח בין מאמין למדען הוא - שיח חרשים.

לרוע המזל, החשש מפני אותה "תורה" מניע הרבה מדענים מכובדים להכנס לוויכוחים מפולפלים עם "מאמינים" ותוך כדי "פילפול מדעי" לאבד את הכוון הנכון בו צריך מדען לחשוב, לעשות ולחקור. כנראה שהחשש הזה או אולי הצורך בווכחנות מתנצחת לשמה, השפיע (לא לטובה ) על פרופ' ג'ונס בכתבו את הספר, שכן חלקים גדולים מדי עוסקים בפילפול עם "מאמיני הבריאה".

אוסף של עובדות מענינות שניתגלו בשנים האחרונות (בעזרת מדע הגנטיקה) מפורטות לאורך כל הספר (כ 600 עמודים), עובדות שבעזרתן חוזר הסופר ומאושש את התיאוריה של דארווין, אלא שהחזרה על סיפור העובדות - מענינות ככל שהן, מס' פעמים, ההדגשות החוזרות ונשנות של אמיתות הדברים, רשימת הנושאים בראש כל פרק, הסיכומים הארוכים בסוף כל פרק והחזרה בראשית פרקים רבים על מה שכבר נכתב, הופכים ספר חשוב ומענין לכבד ומסורבל. כל זאת מונע מההנאה הרבה שהיתה יכולה לבוא מקריאה בספר, זאת למרות השפה הקלה, הקולחת ולפעמים משעשעת בה מתוארים הדברים.
משהו על התרגום: למיטב זכרוני (מהעיון במקור האנגלי) מצליחה המתרגמת להיצמד לרוח המקור וטוב שכך, אלא ש השימוש המבולבל במושגים כמו: סקס, מין, זן, גזע, סוג וכד' אינו נאמן לשימוש המדעי במושגים אלה ולפיכך עלול לגרום לבילבול דווקא אצל הקורא המיומן, שמות חיות במקרים מועטים - אבל חשובים אינו נכון, הבילבול בין צבי ואייל, שפן וארנבת, הוא נחלת ציבור רחב אבל אינו מצדיק קיום בספר כזה - תמהני היכן הייתה ידו של דר' דני סימון. על פי המתרגמת דר' סימון שימש כיועץ מדעי ? ? ?

אחרי הכל, בגלל, למרות, (לבחירת הקורא) כל הכתוב לעיל, חשוב לחזור ולהדגיש את הענין הרב שהספר יעורר ואת חשיבותו הרבה של ספר שמסביר את : דארווין ותורתו בראי ההתפתחות המדעית העכשווית.

נ.ב.
ללא כל קשר לרמ' (לבד מהביקורת): תוך כדי כתיבת הרמ' צפיתי בתכניתם של "לונדון וקירשנבאום" בערוץ 10, בעקבות הפרסומים על ההתחממות העולמית באשמת האדם, הוזמן לתכנית פרופ' לאסטרופיזיקה, הפרופ' המכובד ניסה לסתור את הפרסומים בטענה כי: "ההתחממות היא הליך טיבעי שנובע ממחזוריות בקרינת השמש", באמרו כי "למעשה ידי אדם השפעה של 1% בלבד על עלית הטמפרטורה". זאת אחרי ש-2500 מדענים מהעולם כולו טוענים ללפחות 90%.
בלי להתבלבל אמר הפרופ' כי "אורך מחזור השינוי בקרינת השמש הוא כ-140 מליון שנים", אמר ולא הסביר איך מחזור כזה משפיע בתוך עשור? אולי בגלל התרגשותו מההופעה בטלוויזיה, אולי בגלל לחץ הזמן, (בתקווה שלא מתוך בורות), שכח הפרופ' המכובד לציין את המחזוריות הטיבעית החשובה שבאמת משפיעה על טמפ' האטמוספירה והיא: מחזוריות של שינוי מסלול כדור הארץ סביב השמש ושינוי זווית הכדור על צירו גורמת להתחממות או התקררות, תהליך הניקרא ע"ש המהנדס הסרבי מילאנקוביץ', . שהיה הראשון שהגדיר מחזוריות זאת. מחזור מילאנקביץ' הוא בן 11 - 44 - 120 (וכך הלאה) שנים, בהתאמה. ובמחזורים הגדולים גרמה הפעילות המחזורית לתופעות כמו "תקופת הקרח הקטנה " בימי הביניים, אבל מקובל כי השפעתו אינה כה גדולה כמו פליטת גאזי החממה (האנושית). חבל שלא הביאו מגישי התכנית מי שיסביר דברים כהווייתם.

אסף