סיפור אפריקאי

איך מסווים הרס סביבתי כפיתוח או איך מציגים הרס יערות כמיזמי פיתוח לטובת התושבים?

ברוס וורובל הוא אדם "שליבו במקום הנכון", שכן ברוס הוא יזם בעסקי החקלאות שמתכנן לפתור את בעיות הרעב של תושבי העולם בכלל ותושבי היבשת האפריקאית בפרט, זאת ע"י שיתוף תושבים במיזמים ברי-קיימא.
ברוס הוא "קצין המבצעים" של Herakles Farms, חברה בעלת ידידים עשירים מאוד. ברוס אוהב את אפריקה ולכן הוא וידידיו נפגשים (במגרשי גולף) ומהרהרים (בין היתר) איך הם יכולים להביא קץ לרעב, לשם כך גם הקימו עמותה (שלא למטרות רווח) בשם "הכל למען אפריקה", All for Africa. כמובן שברוס וידידיו אינם מצהירים כי הם עוסקים בחקלאות כדי להרוויח כסף, במקום זאת הם מנסים להראות כי הם "מתמסרים למען מטרה אנושית נעלה".
אלא שמה שברוס אומר אינו מה שברוס עושה ("בין אמר לעשה ת"ק פרסה). ברוס רוצה לגדל מטע דקלי-שמן, מטע ששיטחו יהיה כ-750 קמ"ר ושישתרע בשטחים שמשיקים לשמורות טבע בהן מגוון ביולוגי מהעשירים בעולם (דרום-מערב קמרון).

אם ברוס יצליח בשאיפותיו, יהיה זה מטע דקל-השמן הגדול באפריקה. מימוש המיזם יגרום ל"הזזת" ישובים לפגיעה באנשים ולחורבן סביבתי. דו"ח משותף מ"מכון אוקלנד" ו"גרין פיס" מגלים את האיום האמיתי של היוזמה להקמת מטע דקלי-שמן בשטחים שיוחכרו לחברה ל-99 שנים.

התאבון העולמי לשמן דקלים אינו מראה נסיגה וכדי לספק את הדרישה הופכת אפריקה למטרה עבור משקיעים. מחקרים של "גרין פיס" מראים את היקף ההשקעות ואת הסכנה שמטעי הענק יהוו עבור הסביבה בה הם ניטעים, סכנה שיש למנוע.
הדיונים בין חברות, יזמים וממשלות מתנהלים בערפל שאינו מאפשר שקיפות, שכן חכירת שטחי ענק ע"י חברות מסחריות מהווה חלק משוד האדמות שמתרחש באפריקה, המקרה של ברוס ו"ידידיו" מהווה דוגמא טיפוסית לתהליך. תהליך שחוקיותו בספק.

החוקיות של החברות (וחברות הבת) שחותמות על ההסכמים עומדת למבחן כאשר תושבים מפונים מאדמותיהם ומאבדים את מטה לחמם. חוקרי "גרין פיס" בשטח (בקמרון) מגלים כי ברוס וידידיו ממשיכים לפתח את המטע למרות תביעות של מקומיים שעומדות בבתי משפט. ברוס טוען כי "המיזם יתמרץ את הכלכלה המקומית, וייצר מקומות עבודה". "הכנסות מהמטע ישמשו למימון פיתוח", אלא שעד כה אין פירוט איך וכמה מקומות עבודה יהיו.

"השקט הרועש ביותר" הוא סביב העובדה כי המיזם יגרום להרס היער הטבעי ולפגיעה אנושה בסביבה טבעית עשירה ומגוונת, אילו היתה הפגיעה למען ייצור מזון ניתן היה לומר כי זו "חצי-צרה". אבל הרס ופגיעה למען ייצור דלק?! יש לומר ביושר ובפשטות כי המיזם של Herakles Farms הוא המיזם הלא נכון, במקום הלא נכון. יש לעצור את ברוס ואת "ידידיו" עכשיו.

מה שהביא אותי לספר את הסיפור האפריקאי הוא הצורך והחשיבות לשקול כל מיזם פיתוח על כל צדדיו ועל ההשלכות העתידיות. צורך זה לא תמיד מתממש, שכן זה מכבר ראיתי איך יזמים ישראלים מפתחים רפתות ענק בהודו. עבור הודים רבים הפרות כמו בעלי-חיים רבים אחרים קדושים ולכן הצמחונות היא דרך חיים מקובלת בתת היבשת.

כבר ראינו כי הצמחונות מהווה דרך ניצול חסכונית לעומת צריכת מזון מהחי, חסכונית בייצור, חסכונית בצריכה וחסכונית בפגיעה סביבתית. אז באמת כל הכבוד ליזמים שמפתחים דרכי ייצור (רפתות) למזון עבור אוכלוסיות חלשות. אלא שאולי כדאי, פשוט, זול, סביבתי ונכון יותר היה לפתח שיטות משופרות לגידולי שדה. אולי נכון יותר ללמד את התושבים (הצמחוניים) לגדל ירקות ופירות (ולא בשר), אולי נכון יותר להסתמך על מסורת מקומית כאשר באים "לשפר את תנאי החיים " של אוכלוסיה שרובה צמחונית?

שכן כמו בסיפור האפריקאי: כאשר מקדמים מיזמים נכון וראוי שיהיו מותאמים לשטח, למסורת ולאוכלוסיה המקומית תוך כדי פגיעה מיזערית בסביבה הטבעית.