נוסחת דרייק היתה ניסיון לחשב את הסיכוי לקיום חיים תבוניים בכוכבי לכת אחרים. אך ההיסטוריה האנושית מלמדת שהנוסחה היתה כנראה אופטימית מדי, ושיש משהו חסר בחישוב. הפרמטר החסר הזה יכול להיות קריטי כדי להבין את ההתפתחות של חיים תבוניים בגלקסיה, וחשוב יותר: את ההתפתחות של האנושות, והסיכויים שלה לשרוד
בשנת 1961 ניסח האסטרונום האמריקאי פרנק דרייק את מה שנודע לימים כ״נוסחת דרייק״. הנוסחה היא מכפלה פשוטה של משתנים, שהתוצאה שלה אמורה להיות מספר התרבויות התבוניות (ציביליזציות) בגלקסיה שמשתמשות, ממש ברגעים אלה, בתקשורת רדיו שאנחנו יכולים לקלוט אותה וכך לגלות את קיומן.
הרקע לפרסום הנוסחה הוא פרויקט סט״י (SETI - קיצור של: Search for Extraterrestrial Intelligence), גם ביוזמתו של דרייק, שמטרתו לחפש חיים אינטילגנטיים בחלל על ידי ניסיון להאזין לאותה תקשורת רדיו שהחוצנים האינטיליגנטיים משתמשים בה, אם הם קיימים.
הנוסחה היא פשוטה, והיא למעשה מכפלה של הסתברויות, שלהן ניתנים ערכים בין 0 (אין סיכוי) ל-1 (ודאי). ההסתברויות אמורות למצות את כל המשתנים הרלוונטיים כדי להכריע האם בכוכב לכת מסוים בגלקסיה יתפתחו חיים ברמת מורכבות כזו שהם יגיעו למצב שבו הם משתמשים בתקשורת רדיו שאנחנו יכולים לזהות. לבסוף, מכפילים את התוצאה במספר כוכבי הלכת בגלקסיה, והמכפלה הזו תיתן לנו את מספר הכוכבים שבהינתן יכולות האזנה מספיק טובות, נצליח לשמוע אותם.
הגורמים במשוואה כוללים את הסיכוי שבכוכב לכת נתון יהיו (1) התנאים הבסיסיים לקיום חיים, כמו טמפרטורה מתאימה, יסודות נכונים, אטמוספירה וכדומה, (2) הסיכוי שבכוכב לכת עם תנאים כאלה אכן יתפתחו חיים, (3) הסיכוי שברגע שנוצרו חיים, הם יתפתחו ויגיעו לרמה של ציביליזציה, (4) הסיכוי שהציביליזציה תפתח טכנולוגיה מתקדמת מספיק, ו- (5) משך הזמן שבו הציביליזציה תמשיך לשלוח תקשורת רדיו לחלל.
המשוואה היתה בסיס לדיונים רבים על כל אחד מהפרמטרים שלה וההערכות השונות שניתן לתת לו, וגם על פרמטרים שניתן להוסיף למשוואה. למשל, יציבותו של האקלים היא קריטית להתפתחות ארוכת טווח של חיים, ולכן גם בכוכבי לכת בעלי תנאים דומים לשל כדור הארץ לא בהכרח יתפתחו חיים תבוניים במידה והאקלים שם תנודתי מאוד. עוד נחזור לנקודה הזו.
בפועל, עד היום סט״י לא גילתה מסרים מכוכבי לכת אחרים. גם בדרכים אחרות חייזרים טרם הגיעו. אי-הגעתם של חייזרים אלינו מעוררת תהיות עוד משנות ה-50, שבהם נוסח פרדוקס פרמי, שאומר בפשטות: אם חייזרים קיימים, איפה הם? פרמי הניח שחיים תבוניים בכוכבי לכת אחרים בוודאי ייטו להתפשט בגלקסיה (ואם לא כולם, לפחות חלקם), ומכיוון שלהתפשטות הזו לא יהיה מעצור, הם בסופו של דבר יגיעו לגלקסיה כולה. אם כך: למה הם לא הגיעו לכאן? האם זה אומר שאנחנו הציביליזציה האינטיליגנטית הראשונה?
אם עד עכשיו לא מצאנו שום סימן לחייזרים, ואנחנו מסיקים מכך שלכל הפחות אין הרבה תרבויות אינטיליגנטיות בגלקסיה - איפה צוואר הבקבוק? פרמי הניח שבמקום שיש בו חיים, יום אחד החיים האלה יגיעו לכוכבים רחוקים ויפתחו טכנולוגיות שהופכות את ההתפשטות בגלקסיה למשהו כמעט אוטומטי. אם מניחים גם שיש המון כוכבים בגלקסיה שמתאימים ליצירת חיים, אז כנראה שיש איזשהו שלב בתהליך הזה שמשתבש. אחד הגורמים בנוסחת דרייק צריך לקבל ערך מאוד נמוך. אך איזה?
במהלך השנים עלו תיאוריות שונות. למשל, תיאוריית כדור הארץ הנדיר אומרת שהתנאים בכדור הארץ כל כך ייחודיים, שפשוט אין עוד כוכבי לכת שהיתה בהם הזדמנות לחיים תבוניים להתפתח. תיאוריות אחרות אומרות שהשאיפה להתפשטות היא מאוד ייחודית לאנושות, ושייתכנו הרבה יצורים תבוניים שזה פשוט לא עולה בדעתם, כפי שזה לא עלה בדעתם של בני האדם עד לפני פחות ממאה שנה.
הצד האפל של המשוואה
יש גם הסברים פחות נעימים לחוסר הימצאותם של חייזרים, והם שצוואר הבקבוק עוד לפנינו. כלומר שאולי יש הרבה תרבויות אינטיליגנטיות כמונו בהרבה כוכבי לכת אחרים, אבל מסיבה כלשהי הן קורסות (או מוקרסות) לפני שהן מצליחות להתפשט בחלל.
וזה מביא אותי למה שלדעתי חסר בנוסחה של דרייק. הנוסחה אלגנטית מאוד בזכות זה שהיא מחלקת את ההסתברות להתפתחות חיים תבוניים לשורה של הסתברויות לכאורה בלתי תלויות. הבעיה היא שהן בלתי תלויות רק לכאורה. כל שלב בתהליך ההתפתחות של ציביליזציה יכול לחתור תחת השלב שקדם לו, וכך לעצור את התהליך.
ראשית, לאחר שחישבנו את הסיכוי שבכוכב לכת יהיו התנאים המתאימים להתפתחות חיים, ואת הסיכוי שבהינתן התנאים האלה החיים אכן התפתחו, עדיין לא בטוח שהחיים האלה לא ישנו את התנאים בכוכב הלכת עד כדי כך שהם כבר לא יתאימו להם. זה מה שמדענים מאמינים שקרה לעצי הלפידודנדרון, שהצלחתם הרבה בעולם שלנו הורידה את כמות הפחמן הדו חמצני באטמוספירה עד כדי כך שהם נכחדו מעודף חמצן.
שנית, בהינתן שחיים הצליחו להתפתח, הנוסחה אומרת שעלינו לחשב את ההסתברות שתתפתח ציביליזציה. אך גם אם התפתחה ציביליזציה, צריך לקחת בחשבון שהציוויליזציה עשויה להרוג את עצמה, למשל על ידי מלחמות בין קבוצות שונות, כילוי של משאבי טבע וכדומה.
לשמחתינו, האנושות כבר שרדה את שתי המשוכות הללו. הגענו לאוכלוסייה גדולה, פיתחנו ציוויליזציה והיא שורדת. אבל עכשיו יש את הפרמטר הבא בנוסחה, והוא הסיכוי שציוויליזציה תפתח את הטכנולוגיה הדרושה לתקשורת רדיו. או בגרסה של פרמי, הסיכוי שהציוויליזציה תפתח את היכולת למסע התפשטות בחלל.
מה הסיכוי לפתח את יכולת המסע בחלל מבלי להרוג את עצמנו קודם?
כאן יש עוד פרמטר חסר, בעיניי, והוא קריטי: לא מספיק לשאול מה הסיכוי לפתח את הטכנולוגיה, צריך לשאול מה הסיכוי לפתח אותה מבלי להרוג את עצמנו בדרך (או מיד אחר כך). הרבה פעמים בהיסטוריה האנושית, פיתוח של יכולת מסוימת מגיע לפני פיתוחם של המנגנונים ששומרים ומאזנים את היכולת הזו. זה רק הגיוני: לפני שפיתחנו את היכולת, קשה לנו לדעת אילו סכנות היא מביאה איתה. ברוב במקרים עלינו להתחיל להשתמש בה ורק אז להיכנס למעין מרוץ נגד עצמנו כדי ללמוד איך לרסן את המפלצות שאנחנו יוצרים.
למשל, האנושות פיתחה את היכולת להתארגן בקבוצות גדולות מאוד ולנהל קבוצות גדולות של אנשים, אך היא פיתחה את היכולת הזו לפני הפיתוח האינטנסיבי של ערכים של מוסר, זכויות אדם ותיאוריה פוליטית. בדרך מיליונים נרמסו, נרצחו, נשדדו, נכלאו וכהנה וכהנה. כיום יש התארגנויות גדולות הפועלות לטובת שיפור החיים של כל בני האדם, למשל מדינות, כשהן מתפקדות טוב, אך ארגונים גדולים רבים עדיין פועלים לא פעם גם בצורה שעוזרת לקבוצה מסוימת על חשבון אחרות, על חשבון הטבע או על חשבון העתיד.
פיתחנו גם את היכולות הטכנולוגית להשמיד את העולם ואת עצמנו, בצורה של נשק גרעיני. עשינו זאת במקביל לפיתוח היכולת ליצור שותפות גלובלית ברמה שתמנע מאיתנו להשתמש בנשק זה על ידי הסכמים בינלאומיים, בקרה הדדית וכדומה (ועדיין, עד כמה אנחנו משוכנעים היום שאף מדינה לא תקום יום אחד ותחליט להשתמש בנשק גרעיני בעוצמה כזו שתביא לקץ הציוויליזציה האנושית?).
משבר האקלים כגורם שמחזיר אותנו אחורנית
הכלכלה הקפיטליסטית של היום גם דוגמא נוספת למערכת מורכבת ומסועפת מאין כמוה שמאפשרת לנו ליצור שיתופי פעולה בין המוני אנשים שמעולם לא נפגשו ולהגיע, במאמץ גלובלי ממש, לרמת חיים גבוהה יותר מאי פעם. אך את היכולת הזו יצרנו לפני שהיו לנו מנגנונים כדי לווסת את הכלכלה הזו, לוודא שהיא לא מובילה לניצול של החלשים, להשתלטות דורסנית של החזקים, לבזבוז של משאבי טבע וכדומה. את רוב המנגנונים הנחוצים הללו ייקח כנראה עוד זמן רב לפתח.
הנקודה העיקרית שלי היא זו: האנושות מפתחת בעידן הנוכחי יכולות חסרות תקדים להשפיע על כדור הארץ, והיא עושה זאת במקביל לפיתוח היכולת להבין את ההשפעה של המעשים שלנו על עצמנו, על האקלים ועל החברה. יש בידינו יכולת להשפיע בצורה דרסטית על הכדור כולו, ועדיין לא סיימנו לפתח יכולות של מדידה ובקרה, ומנגנונים חברתיים של אחריות גלובלית, שקיפות ושיתוף פעולה שהם הכרחיים כדי לנהל את היכולות האלה ולוודא שאנחנו לא מכחידים את עצמנו בעזרתן.
לאנושות יש השפעה עצומה על האקלים. אנחנו יכולים לשנות את האיזון באטמוספירה, לכלות משאבי טבע גלובליים ולשנות סדרי עולם. לא סתם העידן הגיאולוגי שאנחנו חיים בו מכונה האנתרופוקן - עידן האדם החדש. השגנו את היכולת הזו לפני שפיתחנו את היכולת לתכנן בצורה מודעת את ההשפעה הזו, לשלוט עליה ולשתף פעולה כדי שלא נשתמש בה כדי להרוס את הכוכב שאנחנו נמצאים עליו. באופן אירוני, ייתכן שההתחממות שהאנושות גורמת לה מעכבת את עידן הקרח הבא, ולכן ״מצילה אותנו״ במובן מסוים. היא הפכה אותנו מודעים לסכנה של שינויי אקלים ואולי האיצה את ההתפתחות של מדע האקלים שהוא קריטי להישרדות האנושית לאורך זמן. מאידך, כעת לא ברור אם התפתחות הידע תקרה מהר מספיק בשביל להתמודד עם ההשפעות של שינויי האקלים שקרו עד כה, ולא ברור אם נצליח לרסן את עצמנו לפני שהשינוי יהיה קיצוני מדי. אין ספק שבלי מנגנוני בקרה ושליטה משמעותיים על שינויי האקלים הקיצוניים שהאנושות גורמת להם, יהיו להם השלכות הרסניות.
זה לא שלא היתה התקדמות משמעותית מאוד בכיוון הנכון: האיחוד האירופי (אולי ההישג הגדול ביותר של האנושות מאז ומעולם מבחינת שיתוף פעולה בין קבוצות גדולות ושונות של אנשים), ועידות בינלאומיות, בתי משפט בינלאומיים, מיזמים גלובליים, תקשורת גלובלית וכדומה, כולם כלים הכרחיים וחשובים כדי לקדם את האנושות למצב שבו העתיד שלנו בטוח יותר. גם היו הרבה צעדים בכיוון ההפוך, כמו תנועות בדלניות שונות, הכחשת שינוי האקלים, השתלטות של תאגידים דורסניים ומזיקים, ניצול יתר של משאבי טבע, התערבות פסולה של מדינות חזקות בפוליטיקה של מדינות חלשות יותר, והרשימה עוד ארוכה ומוכרת.
מירוץ בין הקידמה לסכנות הטמונות בפיתוחים בטרם הבשילו מבחינת ההשפעה החברתית
הנוסחה של דרייק פורסמה ב- 1960, תקופה שהיתה אולי אופטימית יותר ביחס לעתיד האנושות. דרייק לקח כמובן מאליו את ההתפתחות הלינארית של הטכנולוגיה והחברה האנושית, והניח שיבוא היום בו האנושות תפרוץ את גבולותיו של כוכב הלכת שלנו ותגיע לכל קצוות הגלקסיה. כיום, עם המודעות הגוברת למשבר האקלים ולנזקים הסביבתיים העצומים ובחלקם הגדול הבלתי הפיכים שגרמנו להם, העתיד של האנושות ברור פחות - משמע צריך להתחשב בכך בקביעת המשתנה אודות תוחלת החיים של הציביליזציות.
אני לא יודע לומר עד כמה התנאים בכדור הארץ הם נדירים במושגים של הגלקסיה. אך לדעתי, הניסיון האנושי מלמד שהדרך לציביליזציה מתקדמת היא מסוכנת ובעיקר הפכפכה. ההישרדות של חיים אינטליגנטיים היא מירוץ בלתי פוסק שבו מצד אחד צריך לפתח יכולות שיאפשרו לנו לשרוד, ומצד שני ובמקביל צריך לפתח את המנגנונים החברתיים המווסתים את היכולות האלה ודואגים שהן ישמשו רק לטובתינו. את המנגנונים האלה, למרבה הצער, אפשר להתחיל לפתח רק אחרי שהסכנות מגלות את עצמן - וזה לרוב אחרי שנזק רב כבר נעשה.
אלה הם המירוצים שקובעים את ההיסטוריה של צורות חיים אינטליגנטיות, והתוצאות הן מקריות ובלתי ודאיות. האם האנושות תספיק ללמוד כיצד לייצר מספיק מזון בשביל אוכלוסיות גדולות לאורך זמן, לפני שניצור נזק גדול מדי למערכת האקולוגית שימנע זאת? האם נספיק ללמוד כיצד להתמודד עם שינויים באקלים לפני שניצור באקלים שינויים דרמטיים מדי ובלתי הפיכים? האם נצליח ליצור חברה גלובלית שבה יש ערבות הדדית לפני שתיווצר תחרות על משאבים שתדרדר אותנו לבדלנות ומלחמה? האם נבין איך לחיות בעולם הזה בצורה מאושרת, מספקת ובת-קיימא, לפני שנכלה את כל המשאבים שלו בנסיון לעשות זאת?
אין לנו כלים לענות על השאלות האלה כיום. כל שאנחנו יכולים הוא לנסות להשפיע בכיוון הנכון, לראות לאיזה כיוון הרוח נושבת, ולנחש מה יימצאו כאן ההיסטוריונים של העתיד; בין אם אלה יהיו בני אדם שישתלטו על הגלקסיה, חייזרים או אולי מכונות בעלות תודעה, ובין אם הם ימצאו את התרבות שלנו חיה ומשגשגת או מתה וקבורה מתחת לעשרות מטרים של קרח.