ד"ר אסף רוזנטל סוקר ממצאים מ-2005 על זיהום ובעלי חיים ועל בריאות האדם: יותר אור שמש מגיע לקרקע ככל שפוחת זיהום החלקיקים, שאריות קוטלי עשבים במי השתייה נקשרו לאיכות זרע נמוכה, ורעש של ספינות ושל תנועה בעיר פוגע בלווייתנים ובציפורים.
מאת: ד"ר אסף רוזנטל
אקלים: יותר אור שמש מגיע לקרקע
עד 2005 היה מקובל לחשוב כי פחות אור שמש מגיע לכדורנו בגלל גורמי זיהום שמקורם במנועי מכוניות, בתי חרושת, מפעלים, תחנות כוח וכדומה. החלוקה היא לשני סוגי זיהום: גזי חממה וחלקיקים. גזי החממה הם בעיקר פחמן דו-חמצני ותחמוצת דו-חנקן; החלקיקים הם בעיקר פיח ואבק. אותם חלקיקים גורמים לפחות אור שמש להגיע לקרקע, ולכן במידה מסוימת מונעים התחממות וממתנים את אפקט החממה.
מסתבר כי בעקבות התקנות שהתקבלו נפלטים לאטמוספרה פחות חלקיקים, והתוצאה היא: יותר אור שמש מגיע לארץ, השמים בהירים יותר והאוויר צלול יותר. לכאורה צריך לקום ולהלל את ההצלחה... אלא שמסתבר כי מאחר שיותר אור שמש מגיע לארץ, פני השטח מתחממים יותר. מאחר שאין ירידה בשכבת גזי החממה, החום נשאר כלוא ואפקט החממה מתעצם. בנוסף לכך, שילוב של מזג אוויר קר מהרגיל, רוחות בגובה רב וכמובן מזהמים גרמו לדילול שכבת האוזון מעל הקוטב הצפוני.
עד 2005 היינו רגילים לשמוע על "החור באוזון" באזור הקוטב הדרומי. ב-2005 נרשמה ירידה של שלושים אחוז בשכבת המגן שמעל הקוטב הצפוני ואירופה, מה שאומר שגם האירופים יזדקקו לתחליבי הגנה מקרינת השמש.
מחקרי המשך חיזקו את שתי המגמות. סקירה מ-2009 של חוקר האקלים מרטין וילד (Martin Wild) מהמכון הטכנולוגי של ציריך, שפורסמה בכתב העת Journal of Geophysical Research, אישרה כי מאז סוף שנות ה-80 נמדדת ברבים מאזורי העולם "התבהרות גלובלית" (global brightening) – עלייה בכמות אור השמש המגיעה לפני הקרקע – אחרי עשורים של "עמעום גלובלי" (global dimming), אם כי לא בכל האזורים (למאמר). ובחורף ובאביב 2011 נרשם מעל הקוטב הצפוני אובדן אוזון חסר תקדים, שלראשונה בתולדות המדידות היה דומה בעוצמתו לחור באוזון שמעל אנטארקטיקה, כפי שדווח בכתב העת Nature (למאמר).
ההתחממות מאיימת על "חמשת הגדולים" באפריקה
מעניין לעניין באותו עניין: חוקר האדם הקדמון ושומר הטבע הקנייתי הנודע ד"ר ריצ'רד ליקי (Richard Leakey) יצא בקריאה נרגשת למציאה דחופה של פתרונות שימנעו את נזקי התחממות כדור הארץ ליונקים הגדולים באפריקה. פילים, קרנפים, אריות, נמרים ותאואים מהווים את "חמשת הגדולים", שכל מטייל "חייב" לראות בביקורו באחת מהשמורות באפריקה.
חמשת הגדולים, כמו בעלי חיים רבים אחרים, "כלואים" בשמורות המהוות איים שאין ביניהם קשר. בבחינת הממצא הפלאונטולוגי מסתבר כי חיות שחיו באיים נכחדו. האם זה עתידם של "חמשת הגדולים"? בעבר, כאשר תנאי המחיה באזור מסוים היו קשים, למשל בגלל בצורת, יכלו בעלי החיים לנדוד לאזורים שבהם יש מזון ומים. נכון ל-2005, סביב השמורות יושבים בני אדם המהווים מחסום שאינו מאפשר נדידה. כאשר אוזלים המים והמזון בשמורה, מנסים בעלי החיים לעבור לשדות מרעה אחרים – כהרגלם – ונוצרים עימותים אלימים בינם לבין בני האדם, עימותים המסתיימים בפגיעה בבני אדם ובמות החיות.
עם התחממות כדור הארץ מתהווים תנאים קיצוניים יותר, כלומר: אזורים מוכי בצורת נעשים יבשים יותר והשטפונות עזים יותר, וכך אין לאותן חיות שבשמורות אפשרות להמשיך להתקיים.
מיליוני דולרים מופנים מדי שנה לשמירה על "חיות סמל" – חיות המסמלות את המדינות שבהן הן נמצאות ומושכות אלפי תיירים. הכסף מושקע בשמירה מפני ציד לא חוקי, בשימור יערות, בפיתוח תשתיות ועוד. לטענת ליקי, ההתחממות הגלובלית מהווה סיכון גדול יותר מהציד הלא חוקי, ולכן יש להפנות משאבים בהתאם: לפיתוח ולפתיחה של מסדרונות נדידה שיאפשרו את תנועת החיות.
ליקי קורא להקים קרן בת מאה מיליון דולר. קרן זו, בעזרת אנשי מקצוע, תטפל במציאת פתרונות למניעת היעלמותן של חיות הבר בגלל ההתחממות העולמית...
זיהום: שאריות תרופות וקוטלי עשבים במים
מחקרים בדגים ובכבשים הראו כי רמות של כימיקלים במים מטוהרים, שעד כה נחשבו בטוחות ולפעמים אף נמוכות מסף המדידה, גורמות לשינויי התנהגות קיצוניים. החומרים הגורמים לשינויים הם בעיקר שרידי אנטיביוטיקה, גלולות למניעת היריון, הורמונים וכדומה. כמויות זעירות של החומרים שנקראים "endocrine disrupters" (משבשי מערכת ההורמונים) הן חומרים שגורמים למערכות הגוף "לחשוב" כי הם הורמונים טבעיים ולפעול בהתאם, כלומר שלא על פי הצרכים האמיתיים.
ברשימה קודמת התייחסתי לכך, אבל הנה ידיעה לעניין. מסתבר כי ספירת הזרע אצל גברים כפריים בארה"ב נמוכה בהרבה מאשר אצל גברים עירוניים. כדי להבין תוצאה מוזרה זו בדקו החוקרים את רמת הרעלים בשתן, ומסתבר כי אצל הכפריים נמצאה רמה גבוהה מאוד של תוצרי פירוק של דיאזינון (diazinon), אלאכלור (alachlor) ואטרזין (atrazine). אלאכלור ואטרזין משמשים כקוטלי עשבים, ודיאזינון משמש כקוטל חרקים. עוד מסתבר כי ריכוז הרעלים גבוה לאו דווקא אצל החקלאים, אלא יותר מכך אצל הכפריים האחרים, שמקבלים את הרעל ישירות מהמים שהם שותים.
מתקני הטיהור למים אינם בנויים לסנן רעלים אלה, וברוב המקרים הטיהור נעשה על ידי הוספת כלור למים. מחקר קודם הראה כי נשים בהיריון השותות מי ברז שבהם ריכוז גבוה של תרכובות כלור מסתכנות בהפלה!
על המזהמים שמשנים את יחס הכרומוזומים בתאי המין של הגברים כבר נכתב, אבל נוסיף כי באותו מחקר התברר שקוטלי עשבים גורמים לנשיות אצל גברים ולגבריות אצל נשים. כלומר: נערים שלאבותיהם היה מגע עם קוטלי עשבים מראים תכונות נשיות – קול גבוה, עור רך, פחות שיער גוף – בעוד שנערות מראות תכונות גבריות. כך שאין ספק שהרעלים קיימים ומשפיעים; השאלה היא כמה ואיך.
רעש: מלווייתנים ועד גוזלים בעיר
בקרב הזואולוגים ידוע ומקובל מזה זמן כי רעשי המנועים, ובעיקר קולות האיכון (סונאר) שמשדרות אוניות וצוללות, פוגעים בכושר ההתמצאות של לווייתנים, עד כדי כך שלפעמים היונקים הענקיים מוצאים את עצמם בחוף ללא יכולת לחזור למים.
יש סימנים לכך שגלי הסונאר פוגעים פיזיולוגית באיברי האיכון של היונקים הימיים. במילים פשוטות: הרעש פוגע ומזיק! האם הרעש משפיע גם על ציפורים?
מינים רבים של ציפורים "עברו העירה" ולמדו לחיות בסביבה עירונית רעשנית. במחקרים שונים ברחבי העולם הסתבר כי יש מחיר לנוחות היחסית של החיים בעיר: גוזלי הציפורים צריכים להתגבר על רעש התנועה, ולשם כך הם קוראים בקול רם יותר, מה שכמובן מצריך יותר אנרגיה. התקשורת הקולית אצל ציפורים חשובה מאוד. גוזלים רעבים פוערים מקור כדי לבקש מזון, אבל יותר מכך הם מצייצים.
מסתבר כי זכרי זמירים (Luscinia megarhynchos) בברלין שרים חזק יותר בימי השבוע מאשר בסופו, כאשר התנועה מועטה. גוזלי סנוניות בגני טורונטו מצייצים בקול רם כל כך עד שהם מסכנים את יושבי הקן, שכן הציוץ מושך לא רק את תשומת הלב של ההורים אלא גם של טורפים.
מחקר בזרזירים הראה כי כדי לצייץ בעוצמה גבוהה יותר ב-16 דציבלים, הגוזלים הצורחים צורכים 16% יותר חמצן. ברור כי גוזלים שמבזבזים אנרגיה רבה עוזבים את הקן פחות כשירים, ועתידם מוטל בספק.
בזמן כתיבת שורות אלה (מאי 2005) אני צופה בקינון – וכבר בגידול הגוזלים – של בז מצוי שהטיל את ביציו בעדנית במרכז ההומה שלנו. באדיבות החברה להגנת הטבע מצולם התהליך ברשת: http://www.nrg.co.il/online/35/ART/930/445.html. כל מי שירצה ליהנות מתצפית בבזים ישמע את רעש הרקע ויבין את הבעיה.
רעש הוא זיהום נפוץ ומזיק לפחות כמו סוגי זיהום אחרים, בהבדל חשוב אחד: את סוג הזיהום הזה – רעש – אפשר בקלות יחסית לשלוט, לפקח ולמנוע, וכך חשוב שיהיה. במאמר מוסגר אוסיף כי נזקי הרעש לבני אדם נבדקו, נחקרו ופורסמו, וכדאי היה שרשויות החינוך והאכיפה יפעלו בנידון!
או בנימה חריפה ואישית יותר: שקט בבקשה!!!
הכתבה עודכנה בנובמבר 2026 כדי לשקף סקירה מ-2009 שחיזקה את ממצאי ההתבהרות הגלובלית ומחקר מ-2011 שתיעד אובדן אוזון חסר תקדים מעל הקוטב הצפוני.
שאלות ותשובות
מדוע הפחתת זיהום החלקיקים עלולה להגביר את ההתחממות?
חלקיקי פיח ואבק באוויר מונעים מחלק מאור השמש להגיע לקרקע. כאשר נפלטים פחות חלקיקים, יותר אור שמש מגיע לפני השטח ומחמם אותם, וכיוון שכמות גזי החממה לא ירדה, החום נשאר כלוא ואפקט החממה מתעצם.
מה הסכנה ל"חמשת הגדולים" באפריקה לפי ריצ'רד ליקי?
פילים, קרנפים, אריות, נמרים ותאואים חיים בשמורות מבודדות המוקפות ביישובי אדם, ולכן אינם יכולים לנדוד כאשר המים והמזון אוזלים. לטענת ליקי, ההתחממות הגלובלית מסכנת אותם יותר מהציד הלא חוקי, ולכן הוא קרא להקים קרן של מאה מיליון דולר ולפתח מסדרונות נדידה.
אילו חומרים נמצאו אצל הגברים הכפריים בארה"ב שספירת הזרע שלהם נמוכה?
בשתן של הגברים הכפריים נמצאו רמות גבוהות של תוצרי פירוק של קוטלי העשבים אלאכלור ואטרזין ושל קוטל החרקים דיאזינון. לפי הכתבה, מקור החשיפה העיקרי הוא מי השתייה, שמתקני הטיהור אינם בנויים לסנן מהם רעלים אלה.
כיצד פוגע הרעש בלווייתנים ובציפורים?
רעש מנועים וגלי סונאר של אוניות וצוללות פוגעים בכושר ההתמצאות של לווייתנים ועלולים לגרום להם להיפלט לחוף. ציפורים בעיר נאלצות לקרוא ולשיר בקול רם יותר כדי להתגבר על רעש התנועה, וזה מצריך יותר אנרגיה ועלול למשוך טורפים אל הקן.
לידיעה ביוניברס טודיי על כך שיותר ויותר אור שמש מגיע לכדור הארץ
למאמר המדעי על המעבר מעמעום להתבהרות (Science, 2005)
ריכוז מאמריו של ד"ר אסף רוזנטל באתר הידען