מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש הכריז על שנת 2021 כ"שנה ליישוב הסכסוך של האנושות עם הטבע" גם בגלל הקורונה וגם מפני שמתוך עשרים ייעדים שהוצבו ב-2010, אין עמידה באף אחד מהם
מאת: טום פגרם, פרופסור חבר ממשל גלובלי וסגן מנהל מכון ממשל גלובלי, UCL, ג'וליה קרייאנקאמפ, חוקרת במכון הגלובלי לממשל, UCL. תרגום: אבי בליזובסקי
כאשר ממשלות ברחבי העולם מפתחות תוכניות חיסון למחלת COVID-19 ומבקשות להניע את כלכלתן בחיים, נראה כי ההתאוששות בהישג יד. עם זאת, אסור לעקוף את השאלות הקשות. איך התרחשה המגפה הזו? ועד כמה אנו עמידים בפני סיכונים גלובליים עתידיים, כולל אפשרות למגפות קטלניות יותר?
כפי שהבהיר מייק ריאן, מנכ"ל תוכנית החירום של ארגון הבריאות העולמי בנאום בפברואר, חשוב לציין, COVID-19 לא היה אירוע "ברבור שחור" - אירוע שלא ניתן לצפות באופן סביר. COVID-19 הוא מצב חירום מעשה ידי אדם. על-ידי המשך הפריבילגיה של צמיחה כלכלית על-פני קיימות סביבתית וחברתית, "אנו יוצרים את התנאים בהם מגפות פורחות ... ולוקחים סיכונים עצומים על עתידנו".
הציוויליזציה האנושית נמצאת במסלול התנגשות עם חוקי הסביבה. מומחים מזהירים זה מכבר מפני מחלות זואונומיות שעוברות את מחסום המינים כתוצאה מההתגברות האנושית על הטבע. הערכת המגוון הביולוגי הגלובלי של שנת 2019 הראתה כי מינים ומערכות אקולוגיות נכחדים בשיעורים "חסרי תקדים בהיסטוריה האנושית".
אובדן המגוון הביולוגי מואץ, מונע על-ידי כוחות רבים הקשורים זה לזה, שכולם מיוצרים בסופו של דבר או מוגברים מאוד על-ידי פרקטיקות הדוחפות את הצמיחה הכלכלית. אלה כוללים כריתת יערות, התפשטות חקלאית וצריכה מוגברת של חיות בר.
שינויי אקלים גוזלים לעתים קרובות את הכותרות, אך מתברר יותר ויותר שהסיכוי לאובדן המוני של המגוון הביולוגי הוא אסון באותו קנה מידה. שני האתגרים הללו קשורים זה בזה. ההתחממות הגלובלית מפעילה לחץ עצום על רבות מהמערכות האקולוגיות הטבעיות המגוונות ביותר שלנו. בתורן, התדרדרות מערכות אקולוגיות חיוניות אלה מחלישה את יכולתן לאגור פחמן ולספק הגנה מפני מזג אוויר קיצוני וסיכונים אחרים הקשורים לאקלים.
לא ניתן להסביר את ההשפעות הללו במטאפורות פשוטות כמו "המלחמה בפחמן", שעשויה להיות לה תועלת פוליטית אך היא מטשטשת את המורכבות הכרוכה בהגנה על מערכות אקולוגיות המקיימות חיים. אין מדידה אחת הלוכדת את "השונות בין אורגניזמים חיים מכל המקורות, כולל מערכות אקולוגיות ימיות, ואחרות והמתחמים האקולוגיים שהם חלק מהן". למעשה, רבים מהאורגניזמים החיים על פני כדור הארץ עדיין לא מוכרים לבני האדם.
שטח שלא נכתב
על-אף שכבר זמן רב נטען כי יש גבולות קשים לצמיחה כלכלית שאינה בת-קיימא בכוכב לכת סופי, טיעונים אלה נדחו במידה רבה על ידי מעצמות כלכליות מערביות. אך כוחות השוק לא יבטלו את המחסור הטבעי או ימחקו גבולות פלנטריים.
באיחור, שמונע בין היתר על-ידי מודעות ציבורית הולכת וגוברת להרס סביבתי, מתכננים כלכליים מתעוררים לתלות ההדדית לאקולוגית שלנו. כפי שמנסח זאת בסקירה האחרונה שהוזמנה על-ידי משרד האוצר הבריטי: "הכלכלה, הפרנסה והרווחה שלנו תלויים בנכס היקר ביותר שלנו: הטבע. אנחנו חלק מהטבע, לא נפרדים ממנו."
מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש הכריז על שנת 2021 כ"שנה ליישוב הסכסוך של האנושות עם הטבע", על-ידי שביתות אקלים בבתי ספר והצהרה על מצבי חירום באקלים ובטבע ברחבי העולם. עם זאת, חוסר ההתקדמות מתסכל. מתוך 20 יעדים בתחום המגוון הביולוגי העולמי שהוסכם בשנת 2010, אף אחד מהם לא הושג באופן מלא כעבור עשור.
הקהילה הבינלאומית נותרה מחוץ למסלול בכל הנוגע ליישום הסכם האקלים בפריז . ועל-אף שמשבר ה- COVID-19 הביא כלכלות גדולות להתחייב לבנות טוב יותר וירוק יותר, חלק ניכר מהוצאות השיקום זורמות לכלכלות עסקיות כרגיל.
שינוי מהותי בחשיבה
כיצד ניתן להביא את המציאות הפוליטית ליישר קו עם המציאות הביופיזית כדי להבטיח שחברותינו לא ישגשגו על חשבון מערכות התמיכה בחיים האקולוגיים עליהן הן תלויות בסופו של דבר?
המודל הכלכלי של הכלכלנית קייט רוורת' לפיתוח אנושי בצורת דונאט, מספק תוכנית פעולה בולטת אחת, ומציב גבולות חברתיים ופלנטריים בליבת העיצוב המחודש של הממשל. במילים אחרות, לוודא שאף אדם אינו משולל מיסודות החיים (מזון, מחסה, שירותי בריאות וכן הלאה) תוך הקפדה קולטיבית שלא נפעיל לחץ מזיק על מערכות תומכות החיים של כדור הארץ, שכל בני האדם תלויים בהם (אקלים יציב, אדמה בריאה, שכבת אוזון מגוננת).
תרשים מודל הדונאט של הכלכלנית קייט רוורת' של מגבלות חברתיות ופלנטריות.
מודל הדונאט של קייט רוורת' של גבולות חברתיים ופלנטריים. קייט ראוורת '/ ויקיפדיה , CC BY
(למה הקרדיט מופיע פעמיים?)
אך זוהי רק הראשונה בשורה ארוכה של תכנונים כלכליים אקולוגיים המשתרעים לפחות עד לשנת 2060. נשאלת השאלה: האם החברה מוכנה לוותר על רצונה העמוק לשלוט על הטבע למקום בו אנו חיים בהסכמה עם הטבע?
כפי שציין האקולוג גרגורי בייטסון: "היצור שמנצח בסביבתו הורס את עצמו." מגפת ה- COVID-19 היא כנרית במכרה הפחם וצריך להקשיב לה. הפאנל הבין - ממשלתי בנושא שינויי אקלים הבהיר כי האתגר הסביבתי מחייב "שינויים מהירים, מרחיקי לכת וחסרי תקדים בכל היבטי החברה".
מה שאולי פחות ברור מהצהרה זו הוא שיש לשנות את הלך הרוח, המודלים והמטפורות המעצבות, את מטרות החברה ושאיפותיה. היכן אנו עשויים לחפש השראה? על-פי מדד הביצועים הסביבתיים של ייל, בוצואנה וזמביה מדורגות במקום הראשון והשני בעולם במגוון ביולוגי ובהגנה על בתי גידול. למעשה בוצואנה ייחודית בכך שרוב המגוון הביולוגי שלה נותר שלם. דוגמאות כאלה מהוות שיעורים כיצד אנו יכולים להגיע לפיוס עם הטבע.
החוקר הפוליטי וויליאם אופולס טוען כי על המאבק הפוליטי להתמקד כעת בדחיפות בהפיכת האקולוגיה למדע הראשי וגאיה למטאפורה המרכזית של תקופתנו. במילים אחרות, עלינו להפסיק לחשוב על עצמנו כנמצאים איכשהו מעל או מחוץ למערכות הטבעיות התומכות בנו. מאמצי האנושות לאמץ את הפוליטיקה של האקולוגיה יכולים בהחלט להתגלות כסיפור המכונן של המאה הזו אם נימנע מלהתמכר לטרגדיה של ההומו סאפיינס.
עוד בנושא באתר הידען: