סיסמת האימייל שלכם לעולם לא תהיה בטוחה

הילרי קלינטון הפסידה בבחירות לנשיאות ארה"ב בנובמבר 2016, ואחת הסיבות העיקריות לכך הייתה ככל הנראה אחת היצירות הפגומות ביותר של המין האנושי: הדואר האלקטרוני.

קלינטון נפגעה, כמובן, בשל השימוש שלה בשרת פרטי במהלך כהונתה כשרת החוץ של ארה"ב, אך מסע הבחירות שלה נפגע גם על ידי שטף קבוע של אימיילים, לא כולם מחמיאים, שהושגו בפריצה למחשבים, בעיקר אלה של הוועידה הדמוקרטית ושל מנהל מסע הבחירות שלה, ג'ון פודסטה.

כמובן, אלה לא היו האימיילים המודלפים הראשונים בהיסטוריה שגרמו נזק. אולי זכורה לכם פרשת קליימטגייט: הדלפת אימיילים של מדעני אקלים ב-2009, שחשפה (לדברי המבקרים) קנוניה להגזים בתיאור משבר האקלים. או הפריצה ב-2014, שחשפה לציבור אימיילים ומסמכים אחרים של חברת סוני שחוללה נזקים אישיים, מקצועיים ותאגידיים אדירים. בעקבות הפרשה בוטלו סרטים בתקציב של מיליונים רבים, מנהלת בכירה איבדה את משרתה ומערכות יחסים נופצו לרסיסים.

כמו כן, אתר LinkedIn נפרץ ב-2012 (הפורצים הגיעו ל-165 מיליוני רשומות של לקוחות), אתר Evernote ב-2013 (50 מיליון), אתר רשת Target ב-2013 (110 מיליון), ורשת Home Depot ב-2014 (56 מיליוני כרטיסי אשראי, 53 מיליון כתובות אימייל), של החברה המעסיקה אותי, Yahoo, ב-2014 (500 מיליון) ושל Anthem ב-2015 (80 מיליון).

מאז 2005 התרחשו יותר מ-5,100 פריצות למערכות של תאגידים, ונגנבו כמיליארד רשומות. והפריצות נעשות גדולות ותכופות יותר. במשך שנים, המומחים נתנו לנו את אותה העצה לשמירה על אבטחת החיים הדיגיטליים שלנו: להשתמש בסיסמאות מסובכות. לשנות אותן לעתים קרובות. לא להשתמש באותה סיסמה ליותר משירות אחד. מקצתנו עושים זאת, רובנו לא. אבל האמת היא שזה לא משנה.

כמעט בכל מקרי הפריצה, לא היה הבדל אם הסיסמה שלכם היא המילה "password" או צירוף התווים "k&1!#_qw<>poi23@37!j" – הנתונים שלכם נגנבו בכל מקרה. ניהלתם את הסיסמאות שלך בצייתנות, ובכל זאת פרצו למידע שלכם. הפריצות הגדולות לתאגידים אינן מתבצעות בהכרח על ידי אנשים רעים שמנחשים את הסיסמאות שלנו.

הפריצה ל-Target, לדוגמה, הסתמכה על תוכנה זדונית שהקליטה את פרטי כרטיסי האשראי של הלקוחות כשהעבירו אותם בקופות. הדלפת תמונות העירום של כוכבניות הוליוודיות ב-2014 התבצעה באמצעות תרמית דיוג: הפורצים שלחו לשחקניות אימיילים מזויפים בנושא "בעיות בחשבון", וכשהן לחצו על הקישור כדי לתקן את הבעיה, הן נשלחו לאתר כניסה מזויף וסיפקו דרכו לפצחנים (האקרים) את הסיסמאות שלהן. אנשי הצוות של פוסדטה ושל הוועידה הדמוקרטית הלאומית נפלו גם הם קורבן לדיוג.

בכל המקרים האלה, סיסמאות טובות, ארוכות ומסובכות לא היו עוזרות. קוראים יקרים, הגיע הזמן להודות: הפסדנו בקרב. אנחנו צריכים לקבל את העובדה שדליפות נתונים כבר אינן אירועים חריגים ומזעזעים אלא המציאות החדשה. תם עידן האבטחה המהימנה. אנחנו צריכים להתאים את צורת החשיבה שלנו. האימייל של שום אדם לא יהיה לעולם מאובטח לגמרי. קדימה, אפשר להתחיל בשלבי התפיסה של המציאות החדשה הזאת: הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון והשלמה.

למעשה, הדואר האלקטרוני מעולם לא היה מיועד להיות מאובטח. רוב ההודעות נשלחות בצורת טקסט פשוט, ניתן לקריאה ולא מוצפן מן ההתקן השולח שלך אל שירות האימייל (ג'ימייל או אחר), משם אל שירות האימייל של הנמען, וממנו אל ההתקן של הנמען עצמו. הצפנה היא פתרון נדיר, חלקי ולא נוח.

יש כמובן גם דרכים לתקשר בצורה מאובטחת. אפשר, למשל, להשתמש בתוכנת צ'אט מוצפנת כמו Cryptocat, ChatSecure או PQ Chat. אבל גישה כזאת אינה הפתרון, כיוון ששני הצדדים חייבים להתקין את אותה אפליקציה, ולכן תוכנות כאלה לעולם לא יהיו אוניברסליות כמו האימייל.

יש גם שירותים "בלתי ניתנים לפריצה", בעלי שמות כמו Tutanota ו-Posteo. אבל השימוש בהם כרוך בתשלום, כך שגם הם לעולם לא יהיו אוניברסליים. אם אינכם ידוענים או פוליטיקאים, ההגנה הטובה ביותר שלכם היא האלמוניות. אם נדבר בכנות, ההאקרים בדרך כלל אינם מעוניינים לפרוץ לאימיילים של אנשים בלתי ידועים, ואפשר להתנחם לפחות בזה.

לא משנה מי אתם, העצה הבטוחה ביותר היא להקשיב לבדיחה שרצה לאחרונה ברשת: "תרקדו כאילו אף אחד לא מסתכל, וכתבו אימיילים כאילו מישהו עומד להקריא אותם בקול רם בבית המשפט."