"פיתיתני ואפת" – פורנו בשושן הבירה או על מה באמת נתלה המן

תשובה שתינתן ברורה והחלטית – על שום שביקש לאבד ולהשמיד את העם היהודי בממלכת פרס ומדי. תשובה ברורה והחלטית? נבחן זאת בהמשך 

אי-פעם בנעורינו היינו מציתים בל"ג בעומר בובות של שונאי ישראל, ממש כטקס פרימיטיבי-וודואיסטי. בובות כדמות המן, היטלר ונאצר, מה שביטא את סלידת הרחוב מצוררי העם. המן, אגב, "זכה" כל העת לתחיה ולריענון בדמויות שונות כמו אחמדינג'ד ושאר מאיימי העוצמה הגרעינית האירנית. כך בפי העם בנוסח של פשט-צורה-ולבש-צורה.

ולענייננו, אם נסתובב עם מיקרופון משוטט בחוצות כל עיר וכרך במקומותינו ונשאל את הבריות שאלה פשוטה, לכאורה רטורית: "על שום מה ולמה נתלו המן ובני ביתו?". התשובה שתינתן ברורה והחלטית – על שום שביקש לאבד ולהשמיד את העם היהודי בממלכת פרס ומדי. תשובה ברורה והחלטית? נבחן זאת בהמשך.

טרם אציג את עמדתי הרי להלן ובתמציתיות רבה השתלשלות האירועים. אסתר, הנערה היהודית, נבחרת/מתמנה לאחר תחרות קשה (מעין תחרות מלכת היופי) לאשת אחשוורוש בהתערבותו של בן דודה מרדכי, ועל הסתרת דתה היא שומרת בסוד מוחלט. בזכות הקשר המשפחתי התמנה מרדכי, כך דומה, לפקיד בחצר המלך. המן, מיועצי המלך ומבכיר שריו, רוגז על מרדכי (פטרונה של אסתר) המסרב להשתחוות לפניו ותובע בשל כך מאחשוורוש להשמיד את כל בני עמו ולחמוס את רכושם. אחשוורוש נעתר לדרישת המן ואף נקבע מועד ביצוע הגזירה – בי"ג באדר.

אסתר פונה למלך ומבקשת שיערוך משתה בנוכחותה ובנוכחות המן. ובאותו משתה מפצירה אסתר במלך לקיים משתה נוסף בנוכחות השלושה – אחשוורוש, המן ואסתר.

באותו לילה נדדה שנת המלך והוא ציווה שיקראו בפניו מספר דברי ימי הממלכה. או-אז נתחוור לו כי מרדכי מנע את ניסיון ההתנקשות בחיי המלך, ובתמורה מבטיח המלך לגמול לו למרדכי חלף תושייתו. הוא פונה לאחד משריו, במקרה זה להמן, שמשיא לו עצה לגמול לחושף ניסיון ההתנקשות ברוחב יד מלכותי. המן לא ידע שמדובר במרדכי, ומשנתחוור לו זאת לא ידע את נפשו מרוב בושה והשפלה.

המן מוזמן כאמור למשתה הנוסף שיזמה אסתר, ושם מבטיח המלך לאסתר כי יציל את בני עמה, את היהודים מאבדון. את המן מציירת אסתר נוכח המלך כ"איש צר ואויב".

סופו של הסיפור ידוע – היהודים נצלו וכל חורשי רעתם – המן ובני ביתו נתלו על עץ והעיר שושן צהלה ושמחה.

וכעת אציג לפניכם כמה הערות, אולי פרובוקטיביות משהו.

ראשית – הכיצד הסכים מרדכי להעמיד את אסתר, שהיתה כמסופר, יפהפיה מהממת, אך עדיין נערה, בסיכון שתיבלע בהרמון המלך (מאגר הנערות, העלמות והנשים אשר למלך, שרק לעבדים הסריסים ניתן היה להיכנס לשם) למשך שנה תמימה מה עוד שציווה עליה להסתיר את יהדותה בכל מחיר.

שנית – האין זה רחוק מלשער כי מרדכי עשה שימוש באסתר כדי לשתול את עצמו בחצר המלך.

שלישית – הכיצד לא נמסר למלך על ניסיון ההתנקשות ועל העובדה שמרדכי חשף את הקונספירציה והציל את המלך בזמן אמת.

רביעית – מדוע יוזמת/זוממת אסתר משתה נוסף? מה היא תכננה להשיג? ואולי זה יתחבר לסעיף הבא, שהוא לוז העניין.

חמישית – וכאן אני מגיע ללב העניין: האם נענש המן על שום היותו "איש צר ואויב". לא ולא, ואולי-אולי חלקית כן, אך מה הביא את המלך לגזור על המן וביתו עונש כה כבד?

הבה נעיין שוב במגילת אסתר ככתבה וכלשונה: " ויאמר המלך אחשוורוש, ויאמר לאסתר המלכה: מי הוא זה ואי-זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן (לפגוע ביהודים)(והרי אחשוורוש בעצמו נעתר למימוש הגזירה הצפויה של המן. האם זכרונו בגד בו? או אולי היה המלך שיכור והלום יין ולא אחראי מתוך כך לתגובותיו?)? ותאמר אסתר: איש צר ואויב המן הרע הזה. והמן נבעת מלפני המלך והמלכה. (ובחלוף זמן קצר מאוד) והמלך קם בחמתו (על המן) ממשתה היין אל גינת הביתן, והמן עמד לבקש על נפשו מאסתר המלכה, כי ראה כי כלתה אליו הרעה מאת המלך. והמלך שב מגינת הביתן אל בית משתה היין והמן נופל על המיטה אשר אסתר עליה ..." (מגילת אסתר ז' 8-5).

עד כאן נראה כי המן עמד להתחנן על נפשו נוכח המלכה אסתר, אלא שהתנוחה האינטימית, לכאורה כמובן, היינו במיטתה של אסתר, מעורר תמיהה אם לא למעלה מזה.

ההמשך מיד יתבאר: "ויאמר המלך: הגם לכבוש את המלכה עמי בבית הדבר יצא מפי המלך ופני המן חפו" (שם 8). דברי המלך מציינים ללא ספק "תפיסה על חם" את קלקלתו של המן בהקשר מיני לחלוטין, כשהוא, המלך, משתמש בפועל "כיבוש המלכה", ולא בשום משמעות אחרת.
וואוהו!!
ו ... מיד אחר כך נגזר דינו של המן לתליה. אז אני שואל את עצמי: האם יש קשר בין-לבין? והתשובה הינה חיובית לחלוטין.

ומדוע? שהרי לא נזקקה אסתר לכאורה לפתות את המן לאחר שכבר דווחה למלך מי הוא "האיש הרע בסיפור". אולי רצתה לוודא שאכן ישלם בחייו על מזימותיו הארוטיות, לאחר שיתפתה על ידה. ולא זו בלבד, אלא שגם משפחתו תשלם וגם נכסיו יעוקלו לטובת אסתר כפי שנראה אחר כך.

ואם כבר גילתה למלך מי הוא "האיש הרע בסיפור" מדוע נאלץ המן להתחנן על נפשו מול אסתר, שלבטח ציפתה שהמן ייענש על דרישותיו למילוי הגזירה הקטלנית נגד עם ישראל, ואף אחשוורוש עזב את חדר המשתה נסער ורגוז עד עמקי נשמתו נוכח אמירתה/התוודותה של אסתר לפניו ("איש צר ואויב המן הרע הזה")? אולי ציפה להמתיק את רוע הגזירה העלולה ליפול על ראשו, תוך שהוא מנצל את קשריה ההדוקים של אסתר עם המלך. והיא, אסתר, שקראה כנראה את מחשבותיו וציפיותיו, החליטה לנעוץ את המסמר האחרון בארון המתים של המן על ידי טכסיס הפיתוי. ומתוך כך נבין מדוע יזמה הגברת את הפקתו וביצועו של חדר משתה נוסף.

אני מתקשה איפוא להאמין בנסיבות העניין כי בין המן לבין אסתר היתה משיכה ארוטית הדדית מוכמנת משהו. כמו כן אינני נוטה לראות בהמן מין מטרידן מינית או בעל כוונות אינוסיות רחמנא ליצלן. נראה לי יותר, לאור תרכובת האירועים והדגשה לא פעם ולא פעמיים באשר ליופיה המהמם של אסתר, כי הגברת, לה-פאם-פאטאל, הצליחה לפתותו בנסיבות העניין כדי להבטיח את הפלתו בפח ואת סופו בעיני המלך. והיות שהמן לא דמה ליוסף במצרים בפרשת אשת פוטיפר שילם על מעשהו בחייו. ואולי-אולי את ההפלה בפח יזם מרדכי, פטרונה המשפחתי של אסתר גם בכדי לקדם את נטיותיו הפוליטיות. ואולי-אולי גם בשל כך לא נמצאה מסכת פורים בספרות חז"ל ואף לא במגילות קומראן ובכלל דעותיהם של האמוראים בעניין דמותה של אסתר הינן קונטרוברסליות.
ועוד מילה אחת על אסתר – קצת מפריעה ומקוממת דרישתה של אסתר מהמלך לתלות גם את עשרת בני המן. נכון שאיננו נמצאים בעידן דמוקרטי וליברלי דאז, אך מאסתר היהודיה הייתי מצפה לקצת יותר רחמים, מה עוד שבני המן לא חטאו ולא פשעו. וקשה שלא להיזכר בקובלנות כלפי האל החוזרות על עצמן חזור-ושנה, כיצד הוא פוקד עוון אבות על בנים. זאת ועוד, אסתר זכתה לאחר חשיפת התנהגותו הארוטית של המן בחווילתו המפוארת הלכה למעשה. ושוב, נודף מכאן ריח לא טוב.
ועוד מילה על מרדכי, שבעקבות הפיתוי, שדרג היטב את מעמדו בחצר המלוכה הפרסי, כשהוא מחזיק בידו, תרתי-משמע, את טבעת המלך. ולא זו בלבד אלא שזכה ללבוש בגדי מלכות מהודרים ויקרים ולעטר ראשו בעטרת זהב. היכן הצניעות?!

ועוד מילה על עם ישראל. אחשוורוש איפשר ליהודי ממלכתו להינקם פיזית ("ויכו ... מכת חרב והרג ואובדן ..." מגילת אסתר ט 5) מכל מחשבת זדון שחרשו עליהם, ובשושן הבירה, כך על פי המקורות הומתו על ידם 500 איש ובכל רחבי הממלכה היכו יהודים את מבקשי רעתם "ואיש לא עמד בפניהם, כי נפל פחדם על כל העמים" (מגילת אסתר ט 2), ומיד בהמשך – "וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועושי המלאכה אשר למלך מנשאים את היהודים (=משדרגים את מעמדם) כי נפל פחד מרדכי עליהם" (שם 3).

וכל זאת כפועל-יוצא מהצלחת הפיתוי של אסתר.

ונחזור לעניין הפיתוי, ומבלי להעלות דרישה לוועדת חקירה ממלכתית: מדוע הסתירו זאת מאיתנו מאות בשנים ועדיין מטמינים ומטמירים זאת? ושלא יהיו כאן היסוסים ופקפוקים. דווקא האירוע הנידון, ולא המשכו הקטלני, מסביר ומבהיר שהיינו נורמלים ואפילו בנסיבות לא מוסריות. היינו כאחד האדם!!!

(*) ברצוני להודות פה, כפי שעשיתי באחד ממאמרי הקודמים בעניין הפיל ויהונתן ("מי הפיל את הפיל") לרועי שרמייסטר, עמית וידיד שהפנה את תשומת לבי להקשר הארוטי שבסיפור אסתר והמן, ועל כך יבוא על הברכה)