העב"מים: מיתוס מול אמת

האם אנו לבדנו ביקום? האם בקוסמוס הרחב קיימות ישויות תבוניות כמונו, ואם כן, האם הן מבקרות אותנו בתכיפות? מהן העדויות הקיימות לגבי העב"מים, אותם עצמים מעופפים מסתוריים המופיעים בשמיים וגורמים לויכוחים ציבוריים מסעירים, מחברתיים ועד פוליטיים ופילוסופיים?

מאת: אורי אביב 
 
אש, ברק ודת, מיתולוגיה, דרקונים ועב"מים מאז ומעולם נשא האדם עיניו לעבר שמי הלילה האפלים, ותהה לגבי מקומו בקוסמוס הגדול לאין שיעור. האדם חזה בתופעות שונות ומשונות על גבי הארץ עצמה, ופרש אותן בצורות שונות. התופעות השונות סיקרנו אותו, שכן נוכח לדעת שהן מעניינות ביותר, יכולות להיות מסוכנות מאוד ובעלות השפעה מכרעת על חייו (האש, הברק והסערה, וכד'...). מסיבה זו פחד מהן, ירא אותן ולבסוף סגד להן.
זו הייתה תחילתה של הדת, ועם התפתחות תרבותו של האדם המודרני, הופיעו הדתות השונות כפטריות לאחר הגשם. תחילה האמין האדם בפנתיאון אלים כל-יכולים שונים ומשונים, כל אחד בעל יכולת להשפיע ולכוון את הטבע שסביב האדם (ע"י שימוש באש, בברק, בסופות וכד'...).
תפיסת עולם זו הסבירה את פשרן של כל התופעות הבלתי מוסברות, הבהירה בבירור את מעמדו של האדם בעולמו והחדירה משמעות לחייו ולעולמו. אחר, עם התפתחות התרבות, התאימה עצמה הגישה המקובלת לתפיסת דת מונותיאיסטית, כאשר התופעות הבלתי-מוסברות הפכו לשליחי האל וסממניו. לצד אותה דת קמה מיתולוגיה מגוונת של עשרות ומאות יצורים (דרקונים, פיות, טרולים וכן הלאה) אשר שוב נתנו הסבר משכנע לכל התופעות הבלתי מוסברות בעולמנו.
עם החשת תהליך החילון במאה ה,-19-20 ו"רצח האלוהים"
ע"י האדם המודרני, התרוקנו חייו ממשמעות ומיקומו עולם הפך ללא-ברור. כעת, במאמציו של האדם המודרני לחיפוש משמעות ולמציאת מקומו ביקום, לפני שיאבד בשיממון הנורא של בדידות קוסמית, פנה אל כוח חדש שעלה לצד תהליך החילון ונתן תשובה "הגיונית" לדת ? המדע והטכנולוגיה.
למען מתן הסבר לכל הדברים שלא הבין בעולמו והיו למסתורין, פנה אל המדע והטכנולוגיה, ושליחי האל והדרקונים של העבר הפכו לעב"מים כיום.

דת חדשה

העב"מים ? תופעה סוציולוגית בראש ובראשונה (טרם הדיון בהיותם אמיתיים או לאו), ומעניינת ביותר, הינם על סף הפיכה לדת חדשה בשלהי המאה ה.-20 זהו מיתוס, מיתולוגיה מודרנית, ומאז לידתה לפני כ-50 שנה, צברה זו תאוצה וכעת אין היא ניתנת לעצירה. היא יצרה לעצמה ז'רגון מקצועי (רוזוול; אזור ;-51"אורורה"; יחידת "כומתות כחולות"; אקוואריוס, MJ-12 ועוד ועוד...) וצברה לה קהל מאמינים נרחב, עד כי לא יבייש כל דת בתחילת דרכה.
אולם, האם יש ממש כלשהו במיתוס העב"מים, עובדות מוצקות העומדות בבסיס האמונה העיוורת ב"עצמים בלתי מזוהים" הנושאים איתם מסר מהרקיע? בכדי לברר זאת נפנה תחילה אל הכלי המודרני לדגימת ממשות המציאות ? המדע...
והמדע, הידוע דווקא בשמרנותו בקרב הקהל הרחב, מספק תשובות נונ-קונפורמיסטיות לחלוטין, ויש יאמרו ממש מסעירות.

המדע...
אין כמעט ויכוח בקרב הקהילייה המדעית ? האפשרות לקיום חיים תבוניים מחוץ לכדה"א הינו עצום, עד כדי לומר שאנחנו היחידים בקוסמוס הינה הצהרה אבסורדית לחלוטין. בהתאם לנוסחת דרייק שפותחה בשנות ה-60 המחשבת את סיכויי היווצרות החיים התבוניים בגלקסיה שלנו בלבד, נמצא כי הסיכויים טובים עד טובים מאוד להימצאותן של 1-10 תרבויות נוספות למעט שלנו. בהתחשב בכך, שהגלקסיה שלנו, שביל החלב, הינה גלקסיה אחת מיני מאות מיליארדי גלקסיות, מכפילה את הסיכויים במאות מיליארדי מונים.
אנשי המדע היחידים המעלים את האפשרות כי אנו היחידים ביקום, אומרים זאת בהנחה כי תהליך התפתחות החיים ביקום הינו תהליך הדרגתי וארוך ביותר, ואם אנו כעת היחידים בכל הקוסמוס, משמעות הדבר הינו פשוט מאוד: אנו הראשונים...
אולם, באשר "לעב"מים" כחלליות חייזריות מפלנטות מרוחקות, כלומר, שאלת הגעת אותם יצורים חיים ותבוניים מאותן פלנטות מרוחקות אלינו, שאלה זו יותר שנויה במחלקות בעולם המדעי. מדענים שמרנים יותר נצמדים למגבלות של תורת היחסות הפרטית של איינשטיין, המציבה גבול מעשי למהירות אפשרית ביקום שלנו -- c -- 300,000 ק"מ בשניה בקירוב. זוהי מהירות האור, דבר לא יכול להגיע למהירות זו פרט לאור. על אף שמהירות זו נראית כעצומה (האור מסוגל להקיף את כדה"א כ-7 פעמים בשניה אחת), היא כאין וכאפס לעומת מרחבי היקום העצומים עוד יותר. בעזרת הטכנולוגיה העכשווית, מסע לכוכב הקרוב ביותר לשמש, הוא פרוקסימה קנטאורי, מרחק 4.2 שנות אור מהשמש, ייקח כ-40,000 שנים. מסיבה זו טוענים מדענים אלו כי האפשרות ליצור קשר (שכן גם כל אותות הקשר נעים במהירות האור, שהינה עדיין איטית ביותר -- קרן אור עוברת את המרחק בין פרוקסימה קנטאורי לשמש בכ-4.2 שנים...) או אפשרות הגעתם של חייזרים לכדה"א, הינה נמוכה לאין שיעור, עד כי היא אינה קיימת.
לעומת אותם מדענים, קמים פיסיקאים בעלי רעיונות חדשניים יותר, מקוריים יותר ו"מעודדים" יותר ל"מאמינים". תורת היחסות הכללית של איינשטיין מאפשרת את יצירתם של "קיצורי דרך" במרחב הזמנ-חלל, ובלי לפרטם באופן טכני, הם הופכים את המרחק בין שתי נקודות ביקום, מארוך ביותר ? לאפסי, ע"י קישורם במנהרה כלשהי. מדענים אלו אמנם מודים כי אין בידי המין האנושי את היכולת הטכנולוגית לבצע דבר שכזה, אולם אין הם שוללים את האפשרות כי מין חייזרי התפתח טכנולוגית דיו בכדי ליצור טכנולוגיות הנעה מעין שכאלו (שדרך אגב, נחטפו ע"י ספרי, סרטי וסדרות המדע הבדיוני במהרה וניתנו להם שמות שונים ומשונים כגון חורי-תולעת, על-חלל ומהירות עיוות מרחב), וביכולתם לבקרנו כאוות נפשם.
ישנו עוד פרט מדעי קטנטן לפני שנחרוג מן האמת לאמיתה ונפנה למיתוס, וזוהי תכנית מדעית עלומת שם בשם ,SETI שנוהלה לפרקים ע"י סוכנות החלל האמריקאית NASA בשיתוף עם מספר גורמים אחרים.
SETI הינה ראשי תיבות עבור Terrestrial ntelligence
,Search for Extra או החיפוש אחר חיים תבוניים חוץ-ארציים. המדענים שעבדו ועובדים בתכנית זו הינם בעלי יכולת סבלנות, התמדה וחזון ייחודיים ביותר, שכן מהותה של תכנית זו הינה פשוט הקשבה. עשרות ומאות צלחות רדיו וטלסקופי רדיו מכוונים אל החלל, ומדעני התכנית מקשיבים וצופים בתצפיות, בתקווה לגלות מסר רדיו מחייזרים במקום אחר ביקום. יהיה זה כמובן אחד הרגעים הגדולים ביותר בתולדות ההיסטוריה, אולי הגדול מכולם -- אך בתכנית קיימת כבר כ-35 שנים -- וכלום!
יש הטוענים לגבי SETI כי בעקבות המרחקים הבין-כוכביים האדירים והאפשרות הבלתי מוגבלת של תדרים, מדעני SETI מחפשים מחט בערימת שחט בגודל הר האוורסט, ולכן זהו בזבוז משווע של כספי מסים ותו לא. אנשי חזון, בניגוד לכלכלנים, תומכים בתכנית ורואים בה את אחד מהפרויקטים השאפתניים והחשובים בתולדות האנושות.
המדענים עצמם חלוקים בקשר ליעילותה של התכנית, מהסיבה שהזכרתי קודם לכן. בהקשר לעב"מים, יש לציין אירוע משנת ,1978 שהשריש עצמו היטב במיתוס העב"מים. בשנה זו התקבל שדר חסר פשר עד לימינו אלה ויש המשערים כי זוהי פיסת ההוכחה הטובה ביותר לשדר חייזרי מן החלל החיצון. אולם, אין באפשרותנו לזהותו ככזה. זהו "אות הוואו" Signal .The WOW(המדען אשר עלה על האות התרגש כל כך עד שכתב בשולי דף הפלט ,WOW ומכאן שם השדר...).

העב"ם הראשון
ובכן, לאחר הדיון בעובדות המדעיות והקונקרטיות, אפשר להמשיך אל תוך מעמקי המיתוס עצמו, שמסתמך בחלקו עליהן. אותו מיתוס נולד לפני כ-50 שנים. תקופה מעורערת בהיסטוריה האנושית מבחינה של פסיכולוגיית-המונים (וכפי שאוכיח בהמשך, ישנו קשר הדוק בין עב"מים לבין פסיכולוגיית-המונים, כבכל דת אחרת...). העולם היה עד "למלחמה שתסיים את כל המלחמות" ולהתבדות אותה הבטחה עם פתיחת המלחמה הקרה. היה פחד גובר והולך עד להיסטריה מנופחת בעולם המערבי מהקומוניזם, מה"אדומים". העולם היה עד לביצועה של היסטוריה צבאית ואנושית עם הטלת הפצצות האטומיות הראשונות ופתיחת העידן הגרעיני, עידן של התבוננות באחרית הימים פנים מול פנים ועידן של שלום עולמי או אפוקליפסה עכשיו.
ב-24 ביוני ,1947 טייס בשם קנת' ארנולד בעודו טס מעל להרי מדינת וושינגטון, בקרבת הר רייניר, חווה אירוע מוזר. לעיתונים, שקפצו עליו מייד, תאר הבזק אור מסנוור ואז תשעה עצמים כדוריים לבנים-בוהקים, המבצעים תמרונים בלתי-אפשריים במהירות עצומה במרחק מה ממנו, עד שנעלמו מעבר לאופק. התקשורת חגגה על כך, כמנהגה של תקשורת, והתאוריות היו רבות -- מטוסי ניסוי של חה"א האמריקאי, מטוסי ביון מיוחדים של ברה"מ, טכנולוגיה נאצית מוחרמת תחת ניסוי, וניצנים ראשונים לתאוריית העב"מים, אנשים הטוענים כי היו אלה וודאי מבקרים מעולמות אחרים (המונח "צלחת מעופפת" ננקב לראשונה בעקבות תקרית זו). הסיפור דעך, אך לא עבר שבוע והתרחש אירוע שישנה את האמונה בעב"מים ובחייזרים לדורות, וילבה את לב הדוגלים במיני תאוריות הכחשה ממשלתית וקונספירציה עולמית.

רוזוול
בלילה ה-2 ביולי ,1947 פגע ברק ב"משהו" שטס מעל לחווה ברוזוול, ניו מקסיקו. העצם (אכן, היה זה עב"ם ? שהרי הוא באמת "עצם בלתי מזוהה", ואף נופל תחת ההגדרה UFO היותר טובה, בהיותו עצם מעופף בלתי מזוהה  Unidentified Flying Object), השאיר שאריות חלקים לאורך 400 מטר בשדה מחוץ לחווה והתרסק 250 ק"מ מערבה, דרומית-מערבית לסוקורו ניו-מקסיקו. בימים שלאחר מכן, אנשי צבא מבסיס חה"א שליד רוזוול (שכדרך אגב, משם שוגרו המפציצים שנשאו את פצצות האטום להטלה על הירושימה ונאגאסאקי, יש המייחסים לכך חשיבות מכרעת...) הגיעו לשני האתרים, אספו את כל השאריות ליד החווה ופינו את ההריסות במהירות ויעילות, תוך סגירת האזורים לאזרחים ויש הטוענים לאיומים בחווה לשתיקה. עיתוני רוזוול ותחנות הרדיו המקומיות נפגשו עם בכירים מבסיס חה"א ואלו חשפו את הצלתו של הצבא של "צלחת מעופפת". יום לאחר מכן שונה הסיפור פתאומית, בטענה שהעצם התגלה כבלון מזג-אוויר "לא מתוכנן"...
זהו סיפור ההתרסקות הטוב והמכובד ביותר שהתקבל עד ליום זה, אך זהו סיפור, והעובדות הכלואות בו הן בנות 50 שנה, חלקן ייתכן ומוסתרות בידי הממשל האמריקאי וחלקן אבדו לנצח עם מעבר הזמן, ושוב אינן ידועות. תאוריה שפויה ו"הגיונית" המאששת גם את "ההכחשה הממשלתית" הינה שהיה זה מטוס סודי ביותר שהתרסק בטיסת ניסוי (בשנת ה-50 לתקרית שיחרר צבא ארה"ב חומר בנוגע לרוזוול המאשר הסבר זה, אך המאמינים, הדוגלים בתאוריות ההכחשה, טוענים עדיין כי זהו שוב מסך עשן בלבד אל מול הקונספירציה האמיתית...). פשרו "האמיתי" של העצם מעולם לא נחשף, והמיתוס מאז תפח וגדל עוד ועוד.

המיתוס מתפתח
המיתוס לגבי עב"מים גדל והלך. במהלך שנות ה-50 נאספו, פשוטו כמשמעו, אלפי ועשרות אלפי דיווחים על עדויות לזיהוים של עצמים בלתי מזוהים, במיוחד בשמי ארה"ב, אך התופעה הייתה קיימת כבר במידות קטנות בארצות אחרות, במיוחד בעולם המערבי ? צפון אמריקה ואירופה.
אולם, ככל סיפור שנשמע פעם אחר פעם, הוא החל להיות משעמם עבור הקהל הרחב, ככל גירוי תקשורתי שחוזר על עצמו, ההתרגשות ממנו פחתה והיה צורך לחזקו ולרעננו. נראה כאילו האנושות "הבינה" זאת, וראתה צורך בחידוש, בהעצמת הגירוי...
לאורך שנות ה-60 לא פסקו עדויות הראייה, אך יותר ויותר אנשים דיווחו על נחיתתם של עב"מים, ולאחר מכן אף על זיהוין של דמויות היוצאות מתוך חלליות אלו. הסיפורים התרבו ונהיו יותר ויותר מעניינים במהלך כל שנות ה-60 וה.-70 אלו היו שנות הפריחה של האמונה בעב"מים, השנים בהן התפשט המיתוס ברחבי העולם כולו, יצר לעצמו מילון מונחים, עמותות מחקר ותמיכה ואף חוקרים בשם עב"מולוגים. אחד העב"מולוגים הידועים ביותר, דר' ג'. אלן היינק, קטלג את סוגי תיאורי המפגשים עם עב"מים לשלושה. מפגש מן הסוג הראשון הינה עדות ראייה, הסוג השני כולל השארת איזשהו סממן פיזי ? השפעה על הסביבה, על צמחים או בע"ח, סימני נחיתה וכד'. מפגש מן הסוג השלישי היה הדרמטי ביותר בשנות ה -70(עליו מבוסס סרטו המפורסם של שפילברג "מפגשים קרובים מן הסוג השלישי") ואלו כללו ראיית חייזרים היוצאים מחלליתם ואיזשהו קשר, אינטראקציה עימם. היינק נפטר באמצע שנות ה,-80 אך סף הגירוי מאז פטירתו עלה שוב, וכעת החלו מגיעות, נוסף על כל האחרות, עדויות על כניסה לחללית, בד"כ לא מרצון אלא בכפייה, כחלק מתהליך חטיפה, אשר במהלכו נעשו על בן האדם ניסויים והושתלו בו שתלים כלשהם לניטור ופיקוח. אלו מפגשים מן הסוג הרביעי. העדויות מגוחכות כל כך, עד כי שנות ה-90 בראו מפגשים מן הסוג החמישי, הכוללים יחסי מין עם חייזרים... (?!)

התקופה
מעניינים הם השלבים בהם התפתח מיתוס העב"מים, אך קריטריון נוסף הינה התקופה בה כל שלב במיתוס מתרחש. במהלך שנות ה-50 מיתוס העב"מים היה עדיין בשולי הכותרות (יחסית), והיה עניין לשוליים החברתיים ולא עיסוק מרכזי (כמו כן, העיתונות הצהובה לא הייתה מפותחת דיו...). מרוץ החלל בין שתי המעצמות שהחל עם סוף שנות ה,-50 נתן דחיפת מורל להתפתחות מיתוס העב"מים, שכן העניין התקשורתי הרב בחלל משך תשומת לב גם אל תופעת שוליים זו, והעלה אותה אל מרכז הבמה.
בשנות ה,-60 שיאו של העימות הבין-מעצמתי (מלחמת וייטנאם; משבר הטילים בקובה), והפחד ממלחמה גרעינית ושואה גלובאלית, ראה העולם את הגעתם של חייזרים טובי-לב. אלו יצרו קשר עם בנ"א מסוימים לפי בחירתם שלהם (בתקופה זו היו אלה בעיקר יוצרי קשר ,contactees ולא חטופים ,abductees הדבר לא כלל חוויה שלילית בד"כ), והגיעו לכדה"א בכדי לעזור למין האנושי להתפתח ולהגיע לשלום, בעיקר ע"י פיקוח על כלי הנשק הגרעיניים ואי-שימוש בהם.
לעומת חייזרים "יפי נפש" אלו קמים החייזרים של שנות ה-80 ובמיוחד שנות ה,-90 שהלך הרוח בקרב קהל המאמינים הפוטנציאלי בהם הינו הרבה יותר אנטי-ממסדי, ולמעשה אנטי-הכל (דור X המפורסם). בעקבות המחשבים, מהפכת המידע ואוטוסטרדת הידע, וכוחה הרב של התקשורת בחיינו, שגרמו לטשטוש מושגי האמת, השקר, העובדה והפרשנות, קיבל מיתוס העב"מים אופי אחר לחלוטין. כעת אין החייזרים כל כך טובים ויפי נפש. כוונותיהם אינן ברורות, אך ברור כי הן אינן חיוביות ואינן מכוונות לטובת המין האנושי לפחות. הם חוטפים מאות אלפי ואולי אף עשרות מיליוני איש, עושים בהם ניסויים לא-ברורים ומשתילים בהם שתלים.   הממשל בד"כ יודע מכך ושותק, ואף ייתכן וזוהי שתיקה מאולצת או אף שתיקה של הסכמה. יתרה מכן, ייתכן ואף החייזרים יצרו קשר עם גורמים תככנים, אנטי-דמוקרטיים בממשל עצמו, ובעזרתם מחילים איזושהי תכנית, פרויקט, על האוכלוסייה האנושית כולה, שאת טבעה רק הם יודעים. אותם גורמים עובדים מתוך הצללים ומכחישים הכל (Everything Deny).
עם סוף שנות ה,-90 סוף המאה וסוף האלף, אין ספק שכשם שמרוץ החלל והנחיתה על הירח דחף את המיתוס להתפתחות אינפלציונית, אירועים אלו יהיו קריטיים עבור המיתוס, וכנראה רק ילבו את נחישותם של קהל מאמיניו וירחיבו קהל זה.

לא רק הרגע הגדול בתולדות האנושות, גם תרבות פופולרית ההתעניינות בחייזרים עם סוף המאה והאלף מתבטא בשטף התרבות הפופולרית בנושא, וכן בהצלחתם של סדרות טלוויזיה וסרטים בנושא. ה"תסריט" שתיארתי מעלה לא שונה במיוחד מזה של "תיקים באפלה" -- The X-Files סדרת מתח העוסקת בתופעות לא-מוסברות ובה עלילת-על על חייזרים ?
בה מתבטא הגורם האנטי-ממסדי וכן העיסוק באמת ושקר והטשטוש ביניהם גם הוא מוצא לו מקום, בעוד גיבורי הסדרה מגששים בין כל ערמות השקרים המוטחות בפניהם ומחפשים את האמת היחידה הקבורה מטה-מטה. האמת נמצאת אי-שם ,The Truth is Out there אכן, כפי שטוען גיבור הסדרה, שפוסטר, מפורסם כעת, במשרדו אומר הכל לגבי העב"מים ולמעשה, לגבי האנושות: אני רוצה להאמין היא הסיסמא .I Want to Believe
שובר הקופות הגדול ביותר של שנות ה-90 הינו סרט מדע בדיוני בשם "היום השלישי" ,Independence Day המתאר את פלישתם של חייזרים עוינים לכדור הארץ. בסרט ניתן לחוש את הלך הרוח האנטי-ממסדי היטב, שכן כדוגמא, הסרט מתעד באחת הסצינות את ההשמדה המוחלטת של בירת ארה"ב, וושינגטון די.סי., כאשר הסצינה פותחת עם פיצוצו של הבית הלבן -- הסמל לממשל האמריקאי.

חילוניות ואמונה
לבסוף, אסכם במסקנה כי מיתוס העב"מים החליף את המיתולוגיות הקודמות, החליף את הדרקונים והנימפות, את אלי יוון ומלאכי האל עבור האדם "החילוני", אולם בלא משים לב, החליף "החילוני" אמונה אחת במשניה. אמנם, ישנו ביסוס מדעי-עובדתי מוצק, אך גם לדרקונים היה ביסוס שכזה.
לגבי דידי, הדרקונים והעב"מים היינו-הך הם -- ניסיון להבין את העולם סביבנו ולתת לו ולמקומנו ביקום פשר. תקופות שונות מניבות מיתוסים שונים, לפי המציאות החברתית-כלכלית-פוליטית -- מקומית וגלובאלית, כפי שההסבר בכללותו השתנה, הדגמתי כי אף מיתוס העב"מים עצמו השתנה ע"פ אותם הקריטריונים, בין שנות ה-60 וה.-90 כל דור בונה לעצמו את המיתוס ע"פ המציאות הקיימת באותו דור. האמת לגבי העב"מים קרוב לוודאי אכן נמצאת אי-שם, אך בינה לבין המיתוס עומד מרחק גדול של השערות ומידה מרובה של אמונה.
במידה זו, אין מיתוס העב"מים שונה מהקבלה ומקמיעותיו של הרב כדורי -- הרצון לתת פשר לחיים ולסובב אותנו ולאשש את מקומנו בים רחב האופקים עד אינסוף של הקוסמוס. אנו רוצים דבר פשוט ביותר ? לא לחוש את הבדידות האינסופית שמצווה עלינו המדע, בהיותנו נקודה קטנה כל כך בקוסמוס גדול לאין שיעור. אנו רוצים להאמין, אנו רוצים להרגיש שאנו לא לבד.