מחקר של אוניברסיטת ציריך בקרב למעלה מ-10,000 משתתפים בבריטניה ובארה"ב מגלה שאנשים חוששים יותר מהנזקים המוחשיים של AI בהווה מאשר מסקנות תיאורטיות על יום הדין של האנושות
מרבית האנשים מודאגים הרבה יותר מהנזקים המידיים של הבינה המלאכותית — כגון הטיות במערכות אוטומטיות, הפצת מידע שגוי ואובדן משרות — מאשר מהאיומים התיאורטיים על קיומה של האנושות בעתיד הרחוק. כך עולה ממחקר שביצעו מדענים מאוניברסיטת ציריך בקרב למעלה מ-10,000 משתתפים בבריטניה ובארצות הברית. אף כאשר הוצגו לנבדקים כותרות אפוקליפטיות המתארות סכנות AI קיצוניות, הם המשיכו להתרכז בדאגות הקונקרטיות של היום.
אף על פי שישנה הסכמה רחבה לכך שבינה מלאכותית מציבה אתגרים משמעותיים, קיימת שונות באופן שבו אנשים מפרשים ומעדיפים לטפל באיומים השונים. יש הסוברים כי יש להיערך לסיכונים ארוכי טווח ו“אקזיסטנציאליים” — לדוגמה האפשרות ש-AI יסכן את עצם קיומה של האנושות — ואחרים מדגישים את הבעיות המיידיות: הגברת דעות קדומות, הפצת דיסאינפורמציה ואובדן פרנסה בשל אוטומציה.
כדי לבחון את ההבדלים, ערך צוות מדעי המדינה באוניברסיטת ציריך שלושה ניסויים מקוונים רחבי היקף שכללו יותר מ-10,000 משתתפים. המשתתפים חולקו לקבוצות: חלקם נחשפו לכותרות המתארות סיכון קיומי רחוק, אחרים קראו על איומים עכשוויים כגון הפליה ומידע מטעה, וקבוצה שלישית קיבלה גם סקירה חיובית על יתרונות הבינה המלאכותית. החוקרים בדקו האם אזהרות על אסון עתידי מפחיתות את רמת המודעות לבעיות הממשיות של היום.
“הממצאים מראים שהנבדקים חוששים הרבה יותר מסיכונים מיידיים של AI מאשר מהפתרונות האפוקליפטיים של מחר,” אומר פרופ’ פבריציו גילארדי ממחלקת מדעי המדינה באוניברסיטת ציריך. גם כאשר ניצפו טקסטים על איומים ארוכי טווח, הדאגה לנקודות החולשה הקונקרטיות — כגון הטיות במערכות קבלת החלטות ואובדן תפקידים תעסוקתיים — נשארה גבוהה משמעותית.
עם זאת, המחקר מראה שאנשים מסוגלים להבחין בין סכנות תיאורטיות לבין בעיות מוחשיות, ולקחת את שניהם ברצינות. זאת, אף באותו זמן.
דיון רחב על כל הסיכונים
המחקר ממלא פער משמעותי בידע: בדיונים הציבוריים נשמעת ביקורת כי התמקדות במקרי קץ־העולם עלולה להסיט תשומת לב מהבעיה של היום. אך זהו המחקר הראשון המספק נתונים שיטתיים המראים שהערנות לסיכונים המיידיים לא נחלשת גם כאשר מוארים האיומים העתידיים.
“הדיון על סיכונים ארוכי טווח אינו חייב להתנהל על חשבון המודעות לסכנות של היום,” מציינת המחליפה עמית עמנואל הוּס. פרופ’ גילארדי מוסיף: “יש צורך בדיון מקביל על האתגרים המיידיים והעתידיים כאחד.”
עוד בנושא באתר הידען: