החיים הלא מסתוריים של הצמחים

משנות הששים השתרשה בחוגי "העידן החדש" האמונה שצמחים מסוגלים לחוות טווח רחב של תפישות ורגשות, ושהם אף ניחנים ביכולת על-חושית. מה מקורה של  אמונה זו ומה יש למדע לומר עליה?

על צמחים ופוליגרף
ב-2 בפברואר 1966 ישב קליב בקסטר (Backster), מדריך מפעילי פוליגרף ("גלאי שקר"), במשרדו שבניו-יורק, ומחשבותיו נדדו לצמח שקישט את החדר. עלה בדעתו לנסות ולהשתמש במכשיר הפוליגרף שברשותו לבדיקת הזמן שלוקח למים לטפס מהשורשים לעלים. לשם כך השקה את שורשי הצמח, וחיבר לאחד מעליו את אותו חלק של מכשיר הפוליגרף שמשמש כרגיל למדידת השינוי בפעילות החשמלית של העור. בקסטר שיער שכאשר יַרוו המים את העלה תגדל המוליכות החשמלית שלו, והדבר יבוא לידי ביטוי ברישום הפוליגרף. אולם, להפתעתו, במקום גרף שאמור לאפיין עלייה הדרגתית במוליכות החשמלית הוא קיבל רישום מהסוג שנחשב כמרמז על מצוקת הנבדק בבדיקת פוליגרף שגרתית. מיד עלה בדעתו שהדבר עשוי להיות ביטוי לתגובה רגשית של הצמח להיותו מחובר למכשיר. כדי לאשש את השערתו ניסה בקסטר לעורר בצמח תגובת דחק באמצעים שונים, ביניהם טבילה של אחד העלים בספל קפה חם, אולם רישומיו של הפוליגרף התאימו למה שבבדיקה שגרתית היה מתפרש כעייפות או כשעמום של הנבדק. אז עלה בדעתו לנסות ולשרוף את אחד העלים, ומיד התחילה מחט הפוליגרף להשתולל. בקסטר הסיק מכך שהצמח קורא את מחשבותיו ומודע לכוונותיו, ואכן, הוא יצא לרגע להביא גפרורים מחדר סמוך, וכשחזר גילה תגובת שיא ברישום הפוליגרף. משהוציא את הגפרורים מהחדר (מבלי לממש את כוונתו לשרוף עלה) הצביע רישום המכשיר על מה שניתן לפרש כרגיעה בתגובה הרגשית של הצמח. בשלב זה החליט בקסטר לצרף לניסוי את שותפו לעסק, והתוצאות חזרו על עצמן. בקסטר אף גילה שכאשר שותפו באמת התכוון לשרוף עלה, היה לכך ביטוי ברישום הפוליגרף, ואילו כאשר הוא רק חשב על האפשרות לעשות זאת בלי לגבות את מחשבותיו בכוונה אמיתית – לא נצפתה שום תגובה רגשית של הצמח. ממצא זה גרם לו להסיק שלא רק שצמחים ניחנים ביכולת טלפתית, אלא שאף יש באפשרותם להבחין בין כוונה אמיתית למדומה.
בקסטר פרסם את ממצאיו ב-1968 בכתב-העת הפראפסיכולוגי "International Journal of Parapsychology", והאמונה שלצמחים יש תפישות ורגשות ואף יכולת טלפתית התפשטה בעולם "הרוחני" כאש בשדה קוצים. תרם לכך באופן משמעותי גם ספרם של פיטר טומקינס (Tompkins), עיתונאי השולח ידו בכתיבת ספרי "עידן חדש", וכריסטופר בירד (Bird), גנן מקצועי, שיצא לאור בשנת 1989, ונקרא "החיים המסתוריים של הצמחים". בספר מתוארים ניסוייהם של בקסטר ושל חוקרים נוספים כמו בירד (Byrd), השימוטו (Hashimoto), לורנס (Lawrence), גורוויץ' (Gurwitsch) ראן (Rahn) ואחרים, ניסויים אשר לדברי המחברים מוכיחים שלצמחים יש תודעה ואף יכולת על חושית. בין השאר נטען שצמחים עשויים להגיב רגשית על נוכחות מאיימת של אדם חורש רע או של בעל-חיים שעלול לסכן אותם, על מצוקה של בעלי-חיים אחרים ואפילו על מוות של חיידקים. מסתבר, כך נטען, שצמחים מסוגלים להיעלב (מה שמתבטא בהפסקה ממושכת ברישום הפוליגרף), לחוות שמחה ותענוג כמו גם כאב ובדידות, ומן הסתם אף לגלות יכולת אינטלקטואלית ולענות על שאלות באמצעות רישומי הפוליגרף.

על מדע ופסבדו-מדע
האופן שבו הוצג הנושא יצר את הרושם בציבור שאינו אמון על חשיבה ביקורתית שמדובר בתופעה אמיתית ומוכחת מדעית (שהרי מדובר ב"מחקרים" ממש, ולא באנקדוטות ובגחמות של אנשים בודדים). אולם "מחקרים" אלו מעולם לא פורסמו בכתבי-עת מדעיים, אשר מקפידים על איכות מתודולוגית של המחקרים המפורסמים בהם, ואשר דואגים שמאמרים מדעיים המועמדים לפרסום יעברו תחת עיניהם המקצועיות של חוקרים עמיתים, ואלו  יעירו את הערותיהם, ויביעו את דעתם באשר להיותם ראויים או בלתי ראויים לפרסום. רשת הבטחון המדעית הזו זוכה לא פעם לביקורות מצד החוגים הפסבדו-מדעיים, אשר אינם מצליחים להיכנס למועדון היוקרתי, ואשר טוענים לעתים שמאמריהם נדחים בשל צרות עין של המדענים בהצלחותיהם של אנשים מחוץ לאקדמיה, ובשל אטימות והיעדר פתיחות לרעיונות חדשים. אלא שלמען האמת המדע ידע מהפכות רבות, ורעיונות נועזים וחדשניים פורסמו בכל תחום דעת אפשרי. לרשת הביטחון שמסננת פרסומים מדעיים יש תפקיד פשוט אחד: למנוע ככל שניתן מטענות שקריות ומתיאוריות לא מבוססות לתפוס את מקומן בגוף הידע המדעי. רשת ביטחון זו אמנם רחוקה מלהיות  מושלמת, והיו בעבר מקרים לא מועטים של פרסומים מטעים, ואף להפך: מחקרים ורעיונות טובים שלא הצליחו (לפחות לא מיד) לחדור מבעד לַרשת. אולם לרשת ביטחון זו אין תחליף – ויתור עליה יהפוך את המדע לערב רב של תיאוריות ואמונות חסרות שחר (בצדן של אמיתות מוצקות), והבניין המפואר שנבנה בעמל רב במשך למעלה מ-2500 שנה יקרוס ויפנה את מקומו לתוהו ובוהו אחד גדול.
ואכן, ניסוייו של בקסטר ושל שאר חוקרי "התודעה הצמחית" סבלו מפגמים מתודולוגיים רבים, ובראשם היעדר ניסויי ביקורת: מאחר שאת תגובת הפוליגרף ניתן לייחס לחשמל סטטי, לתנועה בחדר, לשינויים בלחות וכדומה, אין שום ביטחון שרישומי הפוליגרף אכן אירעו כתוצאה מהאופן שבו התייחס בקסטר לצמח. יתכן, למשל, שהרגע שבו החל  הפוליגרף "להשתולל" היה הרגע שבו הרוו המים את העלה, ולא היה לכך כל קשר לכוונותיו הנסתרות של בקסטר. מן הראוי היה לחזור על הניסוי פעמים רבות, וליצור בין החזרות השונות לבין הניסוי הראשוני הבדלים מזעריים שיאפשרו לבודד ולשלול הסברים אחרים, אולם בקסטר לא עשה זאת, ומשום מה לא טרח לעשות זאת גם ב"מחקריו" הבאים, לאחר שכבר זכה לביקורת נוקבת על הפגמים המתודולוגיים שבניסוייו. גם פרשנותו של בקסטר לרישומי הפוליגרף מעוררת תהיות, שכן לכל סוג רישום שהוא, בין שציפה לו ובין שלא, הוא מצא הסבר המבוסס על תגובה רגשית של הצמח. כך, למשל, כאשר שפך בקסטר קפה חם לכיור הוא הבחין ברישום חריג של הפוליגרף, והסיק מכך שהצמח נסער בשל מותם של חיידקים כתוצאה מהנוזל החם שנשפך עליהם (דבר שהצמח קלט באופן טלפתי, כמובן), אך כאשר חזר על הפעולה מבלי לזכות שוב באותה "תגובה רגשית", הוא הניח שהצמח ידע  כבר למה לצפות, ועל-כן לא הופתע עוד מהאירוע (משום מה לא עלה בדעתו שאולי כלל לא היה קשר בין שפיכת הקפה לשינוי במוליכות החשמלית של העלה באותו רגע, או שייתכן שרישומי הפוליגרף הושפעו מגורמים אחרים בחדר). כמו כן, איך בדיוק מבדילים בין כוונה אמיתית לכוונה מדומה?
דרישה נוספת לקבלת כרטיס הכניסה המיוחל לגוף הידע המדעי היא הדירותם של ניסויים. מאחר שתוצאותיו של ניסוי עלולות לנבוע מביצוע לקוי ואפילו ממעשה רמייה של החוקר (כן, גם זה קורה לצערנו), הרי שכל תאוריה שיש בה מן החידוש תִדָרֵש לסדרת ניסויים שייערכו במעבדות שונות על-ידי חוקרים שונים, אשר יצליחו לשחזר את תוצאות הניסוי המקורי. רבים הם המקרים שבהם תוצאותיו של ניסוי שמאששות כביכול תיאוריה של חוקר מסוים מתגלים כבלתי ניתנים לשחזור על-ידי חוקרים אחרים, ובמקרים אלו אין הקהילייה המדעית מקבלת את תוצאותיו של הניסוי הראשון כאישוש לתיאוריה, גם אם לא נמצא בניסוי זה שום פגם מתודולוגי. כך גם קרה עם תיאוריית "התודעה הצמחית": למרות הטענה החוזרת ונשמעת בחוגי "העידן החדש" שניסוייו של בקסטר שוחזרו בהצלחה ברחבי העולם, הרי שהניסויים המבוקרים היחידים בנושא שזכו לפרסום מדעי (כלומר, שעברו את רשת הביטחון המחקרית) לא הצליחו לשחזר את התוצאות המיוחלות. דוגמאות לכך הם מחקרם של הורוויץ (Horowitz), לואיס (Lewis) וגשטייגר (Gasteiger) מ-1975, אשר פורסם בכתב-העת המדעי היוקרתי  science (הערה 1), והמחקר של גלסטון (Galston) וסליימן (Slayman) מ-1979, שהופיע ב-American Scientist (הערה 2) (מחקרים אלו, אגב, אינם מוזכרים בדרך-כלל בספרות הפסבדו-מדעית העוסקת בנושא). מדי פעם מועלית הטענה שהיעדר ההדירות בניסויים אלו נובעת מכך שלא כל אחד מסוגל לתקשר עם צמחים, ושיש צורך ביכולת מיוחדת כדי לזכות בתגובה רגשית מהצמח הנחקר (יכולת שבקסטר מן הסתם ניחן בה), אולם התלות של תוצאות הניסוי בנסיין היא בעייתית מאוד מבחינה מדעית, ואין שום הוכחה לכך שתלות כזו קיימת במקרה הנדון.
רשת הביטחון של הפרסום המדעי והדרישה להדירות הניסויים מוצדקות שבעתיים כאשר מדובר בטענות ובתיאוריות אשר אינן מתיישבות עם הידע המדעי הקיים. הדבר נכון גם לגבי טענותיו של בקסטר בדבר יכולותיהם של צמחים, טענות אשר אינן מתיישבות עם העובדה שלצמחים אין מערכת עצבים, ועל-כן אין זה סביר שיהיו להם תפישות או רגשות. כך גם לגבי הטענות על אודות היכולת הטלפתית של צמחים, וזאת לאור העובדה שלמעלה ממאה שנות מחקר עיקש לא הצליחו להוכיח את קיומה של תפישה על-חושית כלשהי. הטענה החוזרת ונשנית בחוגים הפסבדו-מדעיים, שהמדע אינו מוכן לקבל את מה שהוא אינו מבין רחוקה מאוד מן האמת, אך כאשר מדובר בטענות כה יוצאות דופן נטל ההוכחה הוא על הטוענים, ועד היום לא הצליחו התומכים בתיאוריית "התודעה הצמחית" להוכיח את טענותיהם (אף כי נראה שהם עשו עבודה מצוינת בהפצת רעיונותיהם בחוגים שאינם אמונים על חשיבה מדעית ביקורתית).

על עולם רדוף שדים ועל חינוך לחשיבה ביקורתית
רעיון "התודעה הצמחית" הוא רק אחד מאוסף גדול של אמונות שווא הנפוצות בעולמנו רדוף השדים, ונראה שהיקף המאמינים בהן הולך וגדל, בסתירה גמורה להישגים המדעיים של הזמן החדש. אנו נחשפים דרך קבע לכמויות עצומות של מידע מוטעה ומטעה, בין שבאמצעות הספרות הפסבדו-מדעית הענפה (שמן הסתם יש לה יותר קוראים מאשר לספרות המדעית, שהיא קשה יותר ולרוב גם פחות אטרקטיבית), ובין שבאמצעות כתבות מפוקפקות באמצעי-התקשורת, אשר לעתים קרובות מעוניינים במדרוג גבוה יותר מאשר בהפצת האמת. רבות מאמונות השווא מוצגות כידע מדעי, וגם לאנשים משכילים אין תמיד הכלים להבדיל בין מדע לפסבדו-מדע, וכך בורות וידע משתלבים ודרים בכפיפה אחת. פגיעים במיוחד לתופעה הם בני-הנוער, אשר נמצאים בתהליך של גיבוש תפישת עולם, ואשר פתוחים במיוחד לרעיונות חדשים ומלהיבים. בשל כך החינוך לחשיבה ביקורתית ולמתודולוגיה מדעית נחוץ היום יותר מאשר אי-פעם, וטוב יֵעשה אם ייִמצא לו מקום ראוי גם במערכת החינוך הפורמלי.

הערות שוליים

Horowitz, K. A., D.C. Lewis, and E. L. Gasteiger (1975). "Plant primary perception". Science 189, pp. 478-480.
  Galston, A. W. and C. L. Slayman (1979). "The not-so-secret life of plants". American Scientist, 67, pp. 337-344.