פרופ' דן בן-דוד, מנהל מרכז טאוב: "הגדלת ממדי המימון במהלך השנים מאפשרת לחלק גדל והולך מן האוכלוסייה לבחור באי-עבודה כדרך חיים, בזמן שהזנחה רבת שנים בתשתיות האנושיות (בעיקר בחינוך) ובתשתיות הפיזיות (בעיקר בתחבורה) מונעת מאנשים רבים את הכלים והתנאים להתמודדות מוצלחת במשק מודרני ותחרותי."
להלן הודעה לעיתונות של מרכז טאוב. בקרוב יתפרסם גם טור תגובה של כותבי אתר הידען
הדו"ח השנתי של מרכז טאוב המתפרסם היום, מציג תמונה בעייתית לקראת יום העצמאות ה 62- למדינה, עם השלכות לעתיד שאינו בר-קיימא. בין הממצאים העיקריים
- בעוד 30 שנה 78% מהתלמידים בחינוך היסודי יהיו חרדים או ערבים ו- 14% בלבד בזרם הממלכתי – אם יימשכו המגמות של העשור האחרון.
- תשלומי ההעברה לנפש גדלו ב 400%- ב 40- השנים האחרונות.
- מאז שנות השבעים רמת החיים בישראל הולכת ונסוגה, במונחים יחסיים בהשוואה למדינות מערביות מובילות.
פרופ' דן בן-דוד: "ניתן – עדיין – לשנות כיוון. הממשלה חייבת להבין את משמעות המגמות ולאמץ לאלתר תכנית מערכתית לשנות אותן.
לקראת יום העצמאות ה- 62 של ישראל, יוצא לאור הדו"ח השנתי של מרכז טאוב, "דו"ח מצב המדינה – חברה, כלכלה ומדיניות 2009 ". מטרת הדו"ח הינה לספק מסד עובדתי מקצועי רחב היקף ונטול פניות שישמש את הציבור ומנהיגיו. ייחודו של הדו"ח בתמונה המקיפה שהוא מציג: היכן נמצאת המדינה, לאן פניה, מה ההשלכות ומה ניתן לעשות.
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, בראשות פרופסור דן בן- דוד, הינו מוסד עצמאי ולא-מפלגתי למחקר חברתי-כלכלי היושב בירושלים. המרכז מספק למקבלי ההחלטות המובילים בארץ ולציבור הרחב מבט- על בתחומי הכלכלה והחברה. הצוותים הבינתחומיים – הכוללים חוקרים בולטים מהאקדמיה ומומחים מובילים מתחומי המדיניות – והצוות המקצועי של המרכז עורכים מחקרים ומציעים המלצות למדיניות בסוגיות החברתיות-כלכליות המרכזיות מולן ניצבת המדינה.
1. ב-30 השנים האחרונות חלה הרעה בתעסוקת גברים – במיוחד בקרב חרדים וערבים
לפני שלושה עשורים, שיעור אי-התעסוקה בקרב גברים יהודים לא-חרדים בישראל בגילאי העבודה העיקריים, 35-54, היה כמעט זהה לשיעור הממוצע בארגון המדינות המתועשות, ה-OECD. מאז, שיעור אי-התעסוקה במדינות ה-OECD גדל ב-50% והוא הוכפל אצל היהודים הלא חרדים.
הדמיון שהיה בין ישראל ל- OECDלפני 3 עשורים נעלם וב 2008- שיעור אי-התעסוקה בקרב יהודים לא- חרדים (15%) גבוה ברבע לעומת ה-OECD (12%).
שיעור אי-התעסוקה בקרב גברים ערבים עלה מ- 15% ב-1979 ל-27% ב-2008 . אצל הגברים החרדים, שיעור אי- התעסוקה ב-2008 (65%) היה גבוה ביותר מפי שלושה בהשוואה לשיעור לפני כשלושה עשורים (21%).
בשנת 1960, 15% מכלל התלמידים בבתי-הספר היסודיים השתייכו לזרם החינוך החרדי או הערבי בזמן ש-61% למדו בזרם הממלכתי. כעבור שני עשורים, ב-1980, שיעור התלמידים החרדים והערבים גדל ל- 26% . ילדי שנות הששים הינם בגילאי העבודה העיקריים היום ושיעורי אי- התעסוקה שלהם מופיעים לעיל.
לפי נחום בלס ממרכז טאוב, במהלך העשור הראשון של שנות האלפיים בלבד חלה ירידה של 3% במספר התלמידים בבתי-ספר יסודיים בזרם הממלכתי, גידול של 8% בזרם הממלכתי-דתי, גידול של 33% בזרם הערבי וגידול של 51% בזרם החרדי. כתוצאה מהשינויים הללו במהלך העשורים האחרונים, קרוב למחצית (48%) מהתלמידים בבתי-הספר היסודיים ב- 2008 היו חרדים או ערבים.
אם השינויים שחלו במהלך העשור האחרון בלבד יימשכו, אזי בעוד שלושים שנה, ב-2040, יהוו החרדים והערבים 78% מכלל הילדים במערכת החינוך היסודית בישראל בזמן שחלקו של הזרם הממלכתי ירד ל 14%- בלבד. יש להניח שמצב זה לא יתקיים, משני הטעמים הבאים. אם לילדים אלה יהיו דפוסי עבודה כמו של הוריהם היום, מדינת ישראל תתקשה להתקיים. לעומת זאת, אם יהיו להורי הילדים בעתיד שיעורי תעסוקה דומים למקובל במערב, הרי סביר להניח ששיעורי הילודה אף הם יהיו שונים מהיום.
פרופ' דן בן- דוד: "כדי שאותם בוגרים עתידיים יהיו מועסקים בעוד 30 שנה, עליהם לקבל היום חינוך התואם את הצרכים של משק מודרני. זה אינו המצב כיום בישראל. רמת החינוך בארץ בתחומי היסוד היא הנמוכה במערב באופן כללי, ובקרב שתי קבוצות אוכלוסייה אלה, היא אף נמוכה הרבה יותר."
3. תשלומי ההעברה לנפש גדלו ב 400%- ב-40 השנים האחרונות
כתוצאה מהגידול המתמיד – מאז שנות השבעים – בממדי העוני ובאי- השוויון בהכנסות, היה צורך בגידול מקביל בתשלומי ההעברה לנפש כדי לבלום את הגידול בפועל מלבוא לידי ביטוי גם בהכנסות נטו. אך גם לאחר הקיצוץ החד בתשלומים אלה בתחילת שנות האלפיים, התשלום הממוצע לנפש גדול פי חמישה במונחים ריאליים (כלומר, לאחר ניכוי האינפלציה) ממה שהיה בשנת 1970 . זאת בזמן שרמת החיים בישראל – המשתקפת בתוצר לנפש – גדלה פי שניים בלבד.
פרופ' דן בן-דוד: "קשה לראות איך ניתן יהיה לקיים פערים כאלה בקצב הגידול של שתי המגמות – בתשלומי ההעברה וברמת החיים הכללית במדינה – במשך ארבעה עשורים נוספים. או שמדינת ישראל תנקוט בטיפול שורש (שיפור משמעותי בתשתיות החינוכיות והפיזיות) כדי לספק לחלקים נרחבים יותר באוכלוסייה את הכלים והתנאים הנדרשים להתמודדות במשק מודרני – ועל ידי כך להקטין את העוני ואי-השוויון במקור – או שמגבלות תקציב יחייבו בלימת הגידול בתשלומי ההעברה לנפש, עם כל המשתמע מכך על בלימת הגידול בשיעורי העוני ואי- השוויון בהכנסות נטו."
סיכום
פרופ' דן בן-דוד, מנהל מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל: "לשינויים הדמוגרפיים באוכלוסיית ישראל פוטנציאל עצום – בניגוד למדינות המערב המתעשות, זו מדינה עם אוכלוסיה מאוד צעירה – אך טמונה בהם גם סכנה גדולה מאוד אם המגמות של העשורים האחרונים תמשכנה. מצד אחד, רמת החינוך שמקבלים ילדי ישראל מציב אותם מתחת לכל אחת מ 25- מדינות ה-OECD. בכל במבחן בינלאומי שניתן בעשור האחרון. חלק הולך וגדל של ילדי ישראל נמצא בזרם החרדי או הערבי שבהםהחינוך בתחומי היסוד נמוך במיוחד – אם כי, מסיבות שונות בכל אחד מהזרמים."
"מצד שני, המוסדות להשכלה הגבוהה של המדינה נמצאים במעטפת הידע האנושית. כלומר, בידינו הידע הנדרש להעלות את ישראל לרמות החיים הגבוהות במערב. אם נשכיל היום להעניק לילדי ישראל את החינוך היסודי והעל- יסודי הטוב במערב, יכולתם של בוגרים עתידיים אלה לשדרג את רמת חייהם האישית תשתפר לאין ערוך, והיא תשפר את יכולתה הכוללת של מדינת ישראל לקלוט, ליישם ולפתח ידע נוסף, שיתרום להעלאת רמת החיים הכללית של המדינה לפסגות המערב."
"הממצאים של 'דו"ח מצב המדינה "חברה, כלכלה ומדיניות 2009" של מרכז טאוב מצביעים על כך שנדרשת מדיניות מערכתית, בתחומי החינוך, התעסוקה והרווחה ביחד. לצד החלפת תמריצים לאי-עבודה בתמריצים לעבודה, ישנו צורך דחוף לספק את הכלים והתנאים להתמודדות מוצלחת במשק מודרני המאופיין על- ידי ביקושים הולכים וגדלים לכוח עבודה משכיל ומיומן. שדרוג רמת חינוך יגביר את הסיכויים למציאת תעסוקה ולהגדלת ההכנסה."