ציידים-לקטים בדרום הקווקז חיו בקבוצות קטנות ודלילות, אך לא בבידוד. מאמר בהובלת האוניברסיטה העברית מצביע על תנועה של 40 עד 200 קילומטרים. לפי החוקרים, הקבוצות גם חלקו ידע טכנולוגי ושמרו על קשרים חברתיים לפני 57 עד 27 אלף שנה.
איך שרדו קבוצות קטנות של בני אדם בנוף הררי וקשה לפני עשרות אלפי שנים? מחקרים רבים בתחום מתמקדים באקלים ובכלי האבן. מאמר שראה אור השנה בכתב העת Quaternary Science Reviews מוסיף לתמונה גורם נוסף: הרשתות החברתיות.
את המחקר הוביל ד"ר אריאל מלינסקי-בולר מהאוניברסיטה העברית. לצידו עבדו חוקרים ממוסדות בארמניה, באירופה ובארצות הברית. הצוות בחן את הציידים-לקטים בדרום הקווקז ובהרמה הארמנית, כלומר בשטחי ארמניה וגאורגיה של היום ובאזורים הסמוכים.
המאמר עוסק בתקופה שבין 57 אלף ל-27 אלף שנה לפני זמננו. בתקופה זו התרחש המעבר מהתקופה הפלאוליתית התיכונה לתקופה הפלאוליתית העליונה.
ציידים-לקטים בדרום הקווקז: קבוצות קטנות, רשת רחבה
החוקרים שילבו עדויות ארכיאולוגיות, גיאולוגיות ופליאו-סביבתיות. בעזרתן הם שחזרו את ניידות האוכלוסיות, את צפיפותן ואת הקשרים ביניהן. האזור עצמו מגוון מאוד, ותנאי הסביבה בו קשים.
לפי הממצאים, האוכלוסיות היו קטנות ודלילות. עם זאת, הן לא חיו בבידוד. כלי אבן וממצאי אובסידיאן מעידים על תנועה שגרתית של 40 עד 200 קילומטרים. אובסידיאן הוא זכוכית געשית, ובני האדם הקדומים הכינו ממנה כלי חיתוך חדים.
לדברי החוקרים, טווח התנועה הזה עולה על מה שמודלים מסורתיים של התיישבות צופים. בשטח הררי וברגל, מרחק כזה דורש מסע ארוך. לכן הממצא מלמד על ניידות גבוהה.
בנוסף, החוקרים זיהו מסורות טכנולוגיות דומות לייצור כלי אבן ברחבי האזור. לדבריהם, הדמיון מצביע על חילופי ידע פעילים ועל קשרים חברתיים מתמשכים בין הקבוצות.
מעבר הדרגתי, לא החלפה מהירה
המאמר עוסק גם בשאלה גדולה בחקר הפרהיסטוריה: כיצד התרחש המעבר לתקופה הפלאוליתית העליונה? לפי החוקרים, בדרום הקווקז המעבר היה הדרגתי.
מסורות תרבותיות שונות התקיימו זו לצד זו במשך אלפי שנים, והייתה ביניהן אינטראקציה. כלומר, תרבות אחת לא החליפה את האחרת במהירות. במקום זאת, הן חיו יחד בתקופה ארוכה של דו-קיום.
הקשרים החברתיים כאסטרטגיית הישרדות
החוקרים טוענים כי הקשרים החברתיים היו חשובים להישרדות לא פחות מההסתגלות לסביבה. משום כך הם מציעים לבחון יחד ארבעה גורמים: ניידות, תנאי סביבה, גודל האוכלוסייה ורשתות חברתיות.
"הממצאים שלנו מרמזים שהניידות לבדה אינה מספרת את כל סיפור ההישרדות הפרהיסטורית", אמר מלינסקי-בולר. לדבריו, גם באזורים עם אוכלוסיות קטנות ודלילות, אנשים שמרו על קשר. הם עשו זאת באמצעות רשתות של ידע, טכנולוגיה ואינטראקציה חברתית. "ייתכן שהקשרים האלה היו חשובים בדיוק כמו ההסתגלות לסביבה", הוסיף.
המאמר שייך לגיליון מיוחד של כתב העת. את הגיליון ערכו מלינסקי-בולר ופרופ' ארלה הוברס מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית. הוא מסתמך על ממצאים מארבע עונות חפירה באתרים פרהיסטוריים בארמניה. הגיליון עוסק בהסתגלות של ציידים-לקטים באזור לאורך כ-300 אלף השנים האחרונות.
אחד האתרים המרכזיים הוא מערת אררט-1 בארמניה. בחפירות שם התגלו עדויות לניידות למרחקים ארוכים ולמסורות טכנולוגיות משותפות. כפי שמרמזת כותרתו, המאמר הנוכחי מסכם את מצב המחקר ומציע כיווני המשך.
שאלות ותשובות
מי היו הציידים-לקטים בדרום הקווקז?
אלה היו קבוצות קטנות ודלילות של בני אדם. הן חיו בשטחי ארמניה וגאורגיה של היום, לפני 57 אלף עד 27 אלף שנה.
איך יודעים החוקרים שהם נעו למרחקים גדולים?
כלי אבן וממצאי אובסידיאן מעידים על תנועה שגרתית של 40 עד 200 קילומטרים.
מה קרה במעבר לתקופה הפלאוליתית העליונה?
לפי המאמר, מסורות תרבותיות שונות התקיימו במקביל אלפי שנים. תרבות אחת לא החליפה את האחרת במהירות.
מדוע הרשתות החברתיות חשובות כל כך?
לדברי החוקרים, ייתכן שהקשרים בין הקבוצות סייעו להן לשרוד שינויים באקלים ובסביבה. לדעתם, תרומתם הייתה חשובה כמו ההסתגלות לסביבה עצמה.
המאמר המדעי
Investigating population dynamics in the Southern Caucasus: Current progress and future steps, Quaternary Science Reviews, 2026