על פי ההתפלגות הדמוגרפית, מאחר שכ-95% מן האוכלוסייה (בארה"ב) מזדהים כהטרוסקסואלים, רובכם, קוראי הכתבה הזאת, סטרייטים. לא בחרתם בנטייה המינית הזאת יותר משבחרו הומואים או לסביות בנטייתם שלהם. ועם זאת, לורנס ס' מאייר ופול ר' מק'יו מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס פרסמו בסתיו 2016 מחקר חדש בכתב העתThe New Atlantis, שהמאמרים בו אינם עוברים בקרת עמיתים, בכותרת "מיניות ומגדר", שבו הם טוענים ש"הידע המדעי המצוי בידנו בנושא זה עדיין אינו מגובש," וש"אין ראיות מדעיות התומכות בהשקפה שנטייה מינית היא תכונה ביולוגית קבועה ומולדת." הם מסכמים בקביעה ש"לא נולדים ככה." הדברים נשמעים כאילו נלקחו משנות ה-90 של המאה ה-20, בפעם האחרונה שבה התנהלו מלחמות מגדר לוהטות. אז מה קורה כאן?
רמז להסבר הוא זהות אחד המו"לים של כתב העת, המרכז לאתיקה ומדיניות ציבורית (EPPC), "המקדיש את מאמציו להחלת המסורת המוסרית היהודית-נוצרית על נושאים קריטיים של מדיניות ציבורית." יצאנו אפוא מתחום המדע. המלומדים של EPPC, כך כתוב בעמוד האינטרנט של המוסד, "שואפים בעקביות להגן על עקרונות היסוד של האומה האמריקנית ולקדם אותם: כבוד לאצילות הטבועה בכל אדם, חירות אישית ואחריות, צדק, שלטון החוק וממשל מוגבל."
האין עקרונות אלו חלים על כל איש ואישה ללא קשר לשאלה האם נטייתם המינית נקבעת באופן ביולוגי? בוודאי שכן, וברוב המדינות המערביות הם אכן חלים היום על כולם. אבל באמריקה היהודית-נוצרית הטיעון הוא זה: בתנ"ך כתוב שהומוסקסואליות היא חטא (ויקרא, כ', י"ג). אם לנטייה מינית יש מרכיב ביולוגי חזק, אז קשה להטיל אשמה מוסרית על הומואים ולסביות בשל התנהגותם החוטאת. אבל אם מדובר בבחירה, אז אפשר לשקם אותם (באמצעות "טיפולי המרה") ולסלוח להם ("אהוב את החוטא, שנא את החטא," כמאמר הפתגם העממי). המטיף הנוצרי ג'ימי סוואגרט ניסח את קו המחשבה הזה כך: "מכיוון שזרע החטא המקורי נושא עמו כל סוג של סטייה, ליקוי, חריגה או מעשה רע, ההומוסקסואל אינו יכול לטעון שהוא נולד כזה יותר משיכול לטעון זאת כל שתיין, מהמר, רוצח וכולי."
הגנטיקאי דין האמר, פרופסור בדימוס במכונים הלאומיים האמריקניים לבריאות (NIH), אומר שגם אם מחברי המאמר בניו אטלנטיס אינם גסים ובלתי סובלניים כל כך במסקנותיהם, המאמר שלהם "הוא אוסף בררני ומיושן של ציטוטים וטיעונים שנועדו לבלבל יותר מאשר להבהיר את ההבנה שלנו את הנטייה המינית ואת הזהות המגדרית." למשל, מאייר ומק'יו טוענים שהמושג נטייה מינית "מעורפל" ושאין "הגדרות מוסכמות המשמשות למחקר ניסויי." אבל אין הדבר כך. האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה הגדירה נטייה מינית כך: "דפוס מתמשך של משיכה רגשית, רומנטית ו/או מינית לגברים, לנשים או לשני המינים," וכפי שהאמר מדגים, נטייה מינית היא מושג הרבה פחות "מעורפל" מתכונות אישיות אחרות כמו "הערכה עצמית" ו"חמימות" שמדענים חוקרים ללא כל התייחסות דתית או פוליטית.
נראה שמאייר ומק'יו גם בררנים בנתונים שלהם מפני שהם בחרו לצטט רק מחקר אחד מתוך שישה שהתפרסמו בספרות המדעית במהלך 16 השנים האחרונות, עברו בקרת עמיתים, והופעלו בהם שיטות ראויות של דגימה הסתברותית, "ומתברר שמכל המחקרים האלה, המחקר הזה דווקא, הוא האחד שבו אומדן ההשפעה הגנטית [על הנטייה המינית] הוא הנמוך ביותר," אומר האמר. יותר מכך, המאמר כולו הופרך במחקר אחר, שבמהלכו נערך ניתוח־על (מטה-אנליזה) של נתונים בהיקף רחב מאוד. עורכי המחקר, הפסיכולוג מייקל ביילי מאוניברסיטת נורת'ווסטרן ועמיתיו פרסמו את מסקנותיהם, לאחר בקרת עמיתים, בגיליון ספטמבר 2016 של כתב העת למדע הפסיכולוגיה לשירות הציבור. במאמרם הראו החוקרים "שכמות הראיות לסיבות בלתי חברתיות לנטייה מינית גדולה במידה ניכרת מכמות הראיות התומכות בסיבות חברתיות." הראיות כוללות: "השפעות גנטיות מתונות שהודגמו במחקרי תאומים, שהדגימה בהם נעשתה כראוי; האפקט חוצה התרבויות המראה השפעה ברורה של סדר הלידה של אחים על הנטייה המינית של גברים [ככל שמספר האחים הבוגרים גדול יותר, עולה הסבירות שהאח הצעיר יהיה הומוסקסואל – העורכים]; והממצא שכשבנים עוברים בילדותם שינוי מין כירורגי וחברתי ו"נעשים" בנות, הנטייה המינית שלהם בבגרותם לא משתנה (כלומר, הם ממשיכים להימשך לנקבות). בניגוד לכך, הראיות לסיבות החברתיות המשוערות שמרבים להציגן, כמו פיתוי מיני של בוגרים הומוסקסואלים, דפוסים של הורות לא תקינה או השפעה של הורים הומוסקסואלים, הן בדרך כלל ראיות חלשות בעוצמתן והן נוטות לעבור עיוות בשל גורמים סותרים רבים."
הבעיה בכל נושא מחקר המעורב בדת או בפוליטיקה היא שיקולים מוּנַעים והטיית אישוש, או כפי שכתוב בברית החדשה (מתי, ז', ז'): "שַׁאֲלוּ וְיִנָּתֵן לָכֶם." כשרעיונות קובעים את התפיסות, האידאולוגיה מנצחת והמדע סובל.