גילויים סרנדיפיים במדע

סרנדיפיות היא הכישרון לגלות שאומנם נמצא הפתרון לבעיה השנייה. לא אחת המדענים המגלים אינם ערים למלוא משמעות הממצאים ועמיתיהם הם הגומרים את המלאכה

בעקבות סקירתו של אבי בליזובסקי על הסופרנובה שנצפתה בעת היווצרותה ("הידען" 22.05.08 ) ברצוני להעיר כמה הערות על גילויים סרנדיפיים. כותב בליזובסקי כי אליסה סודרברג מאוניברסיטת פרינסטון שעמדה בראש הצוות הבינלאומי שחקר את האירוע "ציינה כי מדובר בתגלית אקראית (Serendipity)". אולם לא כל גילוי אקראי הוא סרנדיפי.

את המונח "סרנדיפיות" טבע הורס וולפול (Horace Walpole) . במכתב שכתב לידידו ב-28 בינואר 1754 הוא מספר שהמציא את השם הזה לאחר שקרא "מעשייה מטופשת" ושמה שלושת הנסיכים מסרנדיפ (Serendip הוא השם העתיק של ציילון היא סרי-לנקה). שלושת גיבורי המעשייה נהגו לגלות דברים שלא חיפשו אשר נקרו על דרכם. מילון אוקספורד מגדיר את המונח כך: "הכישרון לגלות באקראי גילויים מוצלחים בלתי צפויים". המילון מוסיף הגדרה חדה יותר: "לחפש דבר אחד ולמצוא דבר אחר". זה מזכיר לנו את סיפור שאול אשר חיפש אתונות ומצא מלוכה.

המדענים ההולכים בדרך זו פועלים בצורה מכוונת לפתור בעיה א' אולם פותרים בסופו של דבר בעיה ב', שלא היו ערים לה מלכתחילה. סרנדיפיות היא הכישרון לגלות שאומנם נמצא הפתרון לבעיה השנייה. לא אחת המדענים המגלים אינם ערים למלוא משמעות הממצאים ועמיתיהם הם הגומרים את המלאכה. במקרה גילוי הסופרנובה הייתה סודרברג בהרצאה. היא ביקשה לכוון את הטלסקופ לכיוון מסוים כדי לצפות בסופרנובה מסויימת וכאשר היא יצאה מחוץ למצפה, היא ביקשה מעמיתה להשגיח על הנתונים עבורה. ואז נצפה הבזק אשר התברר שמקורו היה כוכב אחר בדיוק בעת שהפך לסופרנובה. היה זה אפוא גילוי סרנדיפי על פי המתכונת של שאול, האתונות והמלוכה.

אחד מהמקרים הידועים ביותר של גילוי סרנדיפי בהיסטוריה של המדע הוא גילוי הפניצילין. המגלה, אלכסנדר פלמינג, שם לב שבכלי המכיל תרבית חיידקים, שמכסהו לא נסגר כהלכה, גדל עובש על השטח החשוף ואילו החיידקים מתו. אפשר שהדבר קרה גם לפני כן, אלא שהחוקרים הניחו אל נכון שצריך להדק כראוי את המכסה. פלמינג, לעומתם, עמד על המשמעות החשובה של הממצא: העובש חיסל את החיידקים. הגילוי היה סרנדיפי על-פי הפרשנות לעיל: הבעיה המקורית הייתה הופעת העובש ואילו הבעיה השנייה שנפתרה שלא במתכוון הייתה הצורך בהדברת מחלות הנגרמות על-ידי חיידקים. ישנן דוגמאות רבות נוספות מתחום הרפואה. אלו הם גילויים תצפיתיים/ניסויים. בספרי "מהאמבה עד איינשטיין" (2002) אני מביא בעיקר דוגמאות מתחום הפיסיקה התיאורטית.

טענתי העיקרית היא שהסרנדיפיות במדע אינה תופעה שולית הראויה לכל היותר לאזכור בהיסטוריה של המדע במדור האנקדוטות. הגילויים הסרנדיפיים הם המאפשרים את פריצות הדרך המשמעותיות במדע. הסרנדיפיות מקנה למדע את צביונו הלא-מכוון: המוח האנושי יוזם תוכניות מחקר האמורות לשאת פירות בתחומים מוכרים ואילו הסרנדיפיות מאפשרת למדע לסטות מהמסלול המתוכנן לעבר תחומים לא-נודעים של הטבע. העיקרון של גילוי עיוור המתממש בתופעת הסרנדיפיות אינו סותר את העובדה שמדענים פועלים בדרך כלל באופן מכוון לפתרון בעיות. ובאמת, כאשר מדענים מגלים גילוי סרנדיפי, אין הם מנחשים באופן עיוור או מגששים באפלה אלא עוסקים בפתרון בעיות ומשתמשים בשיטות בדוקות. אולם כיוון שהם ערים לבעיה א' ומנסים לפתור אותה, בעוד שהם פותרים בסופו של דבר בעיה אחרת, ב', מבלי שהתכוונו לכך, הרי הם מגיעים לפתרון הבעיה ב' באופן עיוור.

בשנת 1989 פרסמתי יחד עם יובל נאמן מאמר על נושא זה בכתב העת Studies in History and Philosophy of Science היוצא בקמברידג'. שם המאמר הוא: "Serendipity as a Source of Evolutionary Progress in Science בעקבות זאת התפרסמה גם כתבה על המאמר בעיתון המדע.New Scientist מאמר שלי בעברית "יצירתיות עיוורת" התפרסם בעיתון "גלילאו".