אחת הפרשיות המרתקות אותי כהיסטוריון, כחוקר, היא סוגיית יציאתו של רבן יוחנן בן זכאי מירושלים והתנהלותו ביבנה, ועל כך פרסמתי כמה הרהורים ב"הידען". במאמר זה נמשיך בכך
ראו את מאמרי הקודם - הצלבה מעניינת
באחד המקורות החז"ליים - אבות דרבי נתן א, ד – נכתב כך: "היו לאספסיינוס אנשים שרויין כנגד חומותיה של ירושלים, וכל דבר ודבר שהיו שומעין היו כותבין על החץ (=החץ) וזורקין חוץ לחומה, לומר שריב"ז מאוהבי קיסר הוא ...".
תיאור ציורי זה מעלה את התקשורת המעין-סמויה שהתנהלה בין מתנגדי המרידה, אלה המכונים "אנשי מחנה השלום" בפי יוסף בן מתתיהו, לבין הרומאים, כשאמצעי שיגור ה"פקסים" דאז, כמקובל במהלכי מצור שונים, היו חצים שעל קניהם היו מגוללות הודאות כתובות על גבי ניר קלף או פפירוס. על אחד המכתבים היה כתוב כי "ריב"ז, מאוהבי קיסר הוא". הודעה זו, שבקשה, אולי, לבסס את מעמדו של ריב"ז לאחר סיום המרידה, נראית על פניה פשוטה, בנאלית משהו – שריב"ז תומך ברומאים ומתנגד למרידה.
אלא שלעניות דעתי הביטוי "מאוהבי קיסר" אינו כה פשטני וסתמי. לצורך זאת ניפנה ליוסף בן מתתיהו, המציין כי הורדוס דאג ששני בניו – ארכילאיוס ופיליפוס יתחנכו ברומא כדי "שיהיו לאוהבי הקיסר". הם יוכשרו שם להנהגה ויזכו במעמד הרשמי, האישי
אחר-כך ביהודה.
"אוהב הקיסר" אינו איפוא תיאור רגשי, פשטני, אלא מסתתרת מאחוריו משמעות רבה. נפנה למקום אחר אצל יוסף בן מתתיהו, לתיאור נכדו של הורדוס, המלך אגריפס הראשון. ובכן, בין סימני הכבוד שקיבל אגריפס הראשון מהקיסר קליגולה, לצד שטחי מלכותו והתואר מלך, היה "ידיד הקיסר", או "אוהב הקיסר".
לימים קבלו גם אחיו הורדוס ובנו אגריפס השני את התואר המכובד הזה – "אוהבי הקיסר".
ובכן, גלישה למקורות הרומיים מראה בעליל כי הביטוי "אוהב הקיסר" (וביוונית – "פילוט טו קאיסרוס") מציין פריבילגיה מיוחדת הניתנת לידידיו ולמקורביו של הקיסר, בבחינת – להיות חלק מבני ביתו. אם כי המשמעות הינה יותר סמלית מאשר פרגמטית, היתה בסמליות משהו מוצק, בבחינת חיסיון מיוחד, ובוודאי תשתית לקבלת אזרחות רומית.
זאת ועוד, העובדה שבית הורדוס טורח להתהדר בתואר זה, יש בה כדי להציג את המעלות הגלומות בעיטור סמלי שכזה.
ונחזור לפרשת יציאתו של ריב"ז מירושלים הנצורה. קשה להניח כי ריב"ז זכה בתואר "אוהב הקיסר" עוד בהיותו בירושלים, קודם למרד, קל-וחומר במהלכו. כמו-כן אין להניח שריב"ז היה מתהדר בתואר-לא-לו או כזה שקדם זמנו ומועדו, ובוודאי שדרך אותה תכתובת "פקסית" של שיגור בקשותיו דרך מעופו של החץ.
סביר יותר להניח, וגם על רקע העובדה, שהמקורות החז"ליים נכתבו זמן רב לאחר ההתרחשויות. כלומר ריב"ז מקבל, כך דומה, את התואר לקראת התמקמותו ביבנה, או זמן כלשהו במהלך ישיבתו שם. תואר זה הקנה לו את האופציה להנהיג את החברה היהודית, קטנה ככל שתהיה, ולו רק סביב האזור השפלתי (יבנה וסביבותיה). הנהגה זו אפשרה, כפי שהרומאים הנהיגו במקומות שונים, אמצעי שליטה יעיל, "נקי" יותר מבחינת הרומאים. בתמורה כבדו הרומאים את המנהיג המקומי, בהנחה שהגן על האינטרסים הרומיים באזור, בתואר כלשהו, כגון "אוהב הקיסר".
מקורות חז"ל שנכתבו עשרות רבות של שנים לאחר התרחשות האירועים יצאו כבר מנקודת הנחה כי ריב"ז הינו מ"אוהבי הקיסר", ועל כן כינוהו כך עוד קודם לכן, עוד מימי ירושלים הנצורה.