חזון אקדמי והיפוכו

מאז 1973 חלה תפנית חדה באוניברסיטאות המחקר של ישראל. ב-2005 רמת החיים היתה גבוהה ב-80% מזו של 1973, אך המספר היחסי של אנשי סגל ירד בכמחצית - ל-71 חוקרים בלבד לכל 100 אלף תושבים.

מאת דן בן דוד –

יש ארבעה תחומי מדע שבהם מוענק פרס נובל - פיסיקה, כימיה, רפואה וכלכלה. זכייה באחד מארבעת התחומים הללו נחשבת לפסגת ההישגים המדעיים.
כ-200 מדינות חברות באו"ם. רק אזרחיהן של 20 מהן זכו בפרס נובל בתחומי המדע בעשור הנוכחי. מתוכן, רק בארבע מדינות היו יותר חתני פרס נובל בתחומי המדע מאשר במדינת ישראל, שבה זכו חמישה אזרחים בפרס היוקרתי בעולם.

ואולם, כאשר משווים את מספר חתני פרס נובל בתחומי המדע בעשור הנוכחי לפי הקריטריון של אחוז מהאוכלוסייה - אין מדינה שאפילו מתקרבת לישראל. מספר הזוכים הישראלים לכל מיליון אזרחים גדול פי שלושה מאשר במדינות המדורגות אחרי ישראל.

החתנים הישראלים של היום הם פרי מערכת השכלה גבוהה של העבר הרחוק - ששייך לדור ששאף להיות אור לגויים. ב-1950 היו במדינת ישראל מיליון ורבע תושבים ו-138 חברי סגל בכיר בלבד. ב-1973 היו כאן כבר שבע אוניברסיטאות עם 4,389 חברי סגל בכיר - כלומר, 134 חוקרים לכל 100 אלף תושבים.

המדינה היתה עדיין ענייה יחסית ב-1973, עם תוצר לנפש של 4,587 שקלים בחודש (במחירי 2008), אך עם חזון גדול מממדיה. כדי להגשימו היתה החברה הישראלית מוכנה להקריב הרבה מאוד בתחומים אחרים. ההשקעות שנעשו אז הכינו את המדינה לתנופת ההיי-טק של שנות ה-80 וה-90. ההבנה שהיתה נחלת ההנהגה הישראלית כבר אז בתחילת הדרך - שמדינה כזאת, במקום כזה, תצטרך לא רק להגיע למעטפת הידע האנושית אלא גם לפרוץ אותה - הולידה השקעות שאת פירותיהן קוטפים חלוצי המדע בפרסי נובל היום.

אך מה יהיה בעתיד? מאז 1973 חלה תפנית חדה באוניברסיטאות המחקר של ישראל. ב-2005 רמת החיים היתה גבוהה ב-80% מזו של 1973, אך המספר היחסי של אנשי סגל ירד בכמחצית - ל-71 חוקרים בלבד לכל 100 אלף תושבים. בטכניון גדל מספר התקנים במהלך תקופה זו בחוקר אחד בלבד - בזמן שאוכלוסיית המדינה הוכפלה. בשתי ספינות הדגל של האקדמיה הישראלית, האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב, שיעור החוקרים ב-2005 היה קטן ב-14% וב-21% מאשר ב-1973.

אין זה מקרי. סדר העדיפויות הלאומי השתנה מקצה אל קצה. אם ב-1978 ההוצאה הציבורית לסטודנט באוניברסיטאות היתה 61% מהתוצר לנפש - עד 2005 היא צנחה ל-29% בלבד מהתוצר לנפש - נמוך בכרבע מהממוצע של מדינות המערב חברות OECD. במעוז פרסי הנובל בכלכלה, אוניברסיטת שיקגו, נהוג לומר שאין ארוחות חינם. האבות המייסדים שלת ישראל ידעו זאת, ומהארוחה שהם הכינו אנו ניזונים היום. אך מה יהיה עם הדור הבא - זה שמקבל כבר שנים את החינוך הגרוע ביותר בעולם המערבי עוד לפני שהוא מגיע לאוניברסיטאות? מי ימציא את הפטנטים שיתחרו בכלכלות העשירות ובענקיות המתעוררות? מי ימציא את היתרונות הצבאיים המחפים על החסרונות המספריים? מי יהיו החוקרים שילמדו את המורים, המהנדסים והמדענים שיובילו את הדור הבא?

גילם של כמחצית מאנשי הסגל באוניברסיטאות היום הוא מעל 55. על פי החוק הם יצטרכו לפרוש בתוך עשור אחד. מי יחליפם?

פעם זו היתה מדינה ענייה עם חזון גדול.

הכותב הוא מנכ"ל מרכז טאוב לחקר מדיניות חברתית בישראל ופרופ` לכלכלה באוניברסיטת תל אביב