החלופה ל-CFC הגז שגרם לדילול שכבת האוזון - HFC התגלתה כגז חממה מסוכן, וכעת גם גז זה יוחלף
בחצי השני של המאה העשרים הבחינו מדענים בהתכווצות שכבת האוזון, אותה שכבה שמגינה על מינים רבים מפגיעת קרני על סגול (uv). הסתבר כי הגורם העיקרי להתכווצות הם גאזים שמשמשים בתרסיסים, בממיסים ובמערכות קרור, כאשר העיקרי שבהם הוא chloroflourobcarbons (CFCs) כלור-פלואור-פחמני.
כדי לעצור את הפגיעה כונסו במונטריאול ובווינה וועידות שכתוצאה מהן נוסחה ״אמנת מונטריאול״ על פיה יופחת עד כדי עצירה מוחלטת השימוש בגז, ואכו החל משנות התשעים נעצרה ההתכווצות שכבת האוזון ובשנים אחרונות יש סימנים להתעבות השכבה,
ואולם, אליה וקוץ בה שכן מסתבר כי החלופה שהיא נגזרת של CFCs, מימן-פלואורי-פחמני hydrofluorocarbon (HFC) מהווה גאז חממה ו״תורם״ להתחממות העולמית, מסתבר כי ה- HFC גורם להתחממות ברמה גבוהה בהרבה מדו תחמוצת הפחמן -CO2 (פי 14,000). בנסיון לפתור את הבעיה כונסה בקיגאלי בירת רואנדה הוועידה ה-28 של הארצות שאישרו את אמנת מונטריאול בכוונה לתקן את האמנה כך שתהיה הגבלה גם בשימוש ב HFC. הכוונה היא להחליט על הפסקת ייצור ה-HFC ובהמשך הפחתת השימוש עד עצירה מוחלטת.
כמיטב הרוח השורה על המתכנסים הכנס נפתח בהצהרה: ״מאחר ואלוהים בחר באדם לשלוט ביצורים האחרים, האדם נושא בתפקיד-על כשליט האדמה, החיות והצמחים כלומר בעולם. במילים אחרות האדם משמש כנציג האלוהים וככזה עליו לעשות למען העולם, ״זה תפקיד ואחריות קדושים שמחייבים את כולם.
אחרי ״מילוי החובה לבורא״ מגיעה פיסקה משמעותית שאומרת כי : ״כולנו חיים באותה סביבה ותלויים בפירות הטבע לצורך קיום, מה שמחייב את כולם להשתמש בפירות אלה באופן נכון כלומר בר-קיימא״,
הבחירה למיקום הוועידה לא מקרי שכן מסתבר כי רואנדה פועלת בנמרצות כדי למתן את השפעת גזי החממה המזיקים באמצעות פקודה ממשלתית לפיקוח ומיתון השימוש, הייצור והיבוא של מוצרים בהם יש גזים שפוגעים בשכבת האוזון או גורמים להתחממות.
מוסדות סביבתיים ברואנדה משמשים כ ״כלבי שמירה״ שמבטיחים מימוש של האיסורים למען הסביבה. הפקודה הממשלתית והפיקוח של גופי סביבה העמידו את רואנדה בעמדה מובילה לישום נהלי אמנת מונטריאול.
כאשר מתגלה בעיה סביבתית כמו במקרה ה CFCs מתעוררים חילוקי דעות באשר לפתרון, חילוקי דעות שבבסיסם בגישות שונות לחשיבות הטבע והערכה שונה של חשיבות הפגיעה לסביבה הטבעית או לאנשים. כדי שמדינות אחרות ישתוו לרואנדה יש צורך לשלב תעשיינים וחברות גדולות ליישם את ההגבלות של אמנת מונטריאול וכמובן יש צורך שארצות נוספות יאשררו את האמנה ויתחיבו לממשה.
בנוסף לכך יש צורך בגוף חזק שיפקח ויאכוף את כללי האמנה, פיקוח ואכיפה ע"י הטלת הגבלות סחר ועיצומים כלכליים, הוכח כי פרסום וביוש (שיימינג) גרמו אפילו למדינות לשנות התנהגות. הדרך לצרף לאמנה ארצות שאינן חתומות היא באמצעות תמריצים שיראו להן את הרווח בהצטרפות, שכן ברור כי אי הצטרפות יפגע בסביבה והפגיעה תהיה כללית, לכן על כל הצדדים לעשות הכל כדי לעצור את הפגיעה.
הוועידה הסתימה בהסכמה כללית כי ״יש לעשות כל הניתן כדי לעצור את השימוש ב-HFC שמהווה גורם משמעותי להתחממות העולמית״.
הסכמה זו מהווה תיקון חיובי לאמנת מונטריאוך, אבל מאחר וזו לא החלטה מחייבת, נותר לחכות ולראות איך תיפתר בעיית הגז ״החלופי״ HFC שמשמש היום במקום ה CFCs וגורם להתחממות?
מאחר וכיום יש תחליפים טבעיים לשימוש כנוזלי קרור, כמו פרופן ואמוניה ובעקבות הצלחת הכינוס בפריס בשנה שעברה נושבת רוח חיובית. יש תקווה להצלחה כלומר להחלטה מחייבת ולהצטרפות ארצות נוספות, צעד שמשמעותו מיתון ההתחממות העולמית.