חזון חלל חדש ורווח בצידו

מה שצריך לעשות הוא שינוי במדיניות המיסוי כלפי תעשיות האוויר-חלל.

עם ביטולה של תוכנית השיבה לירח של נאס"א, נראה כי החזון של הקמת בסיס מחקר על הירח הולך ומתרחק. תחושה זו מתחזקת לנוכח העובדה שמעבורות החלל תוצאנה בקרוב מהשירות וארה"ב תישאר ללא חלליות מאוישות. האפשרות היחידה שעומדת בפניה היא להיעזר בחלליות הסויוז הרוסיות ואולי גם להמתין להרחבת השיגורים המאוישים של סין. אפשרויות לא מעודדות במיוחד. נאס"א במצב כזה תהיה תלויה בגורמים חוץ אמריקניים. מצב לא רצוי בעליל. גם התוכניות שעמדו על הפרק ביחס לשיבה לירח עד לביטולן היו שמרניות במהותן. הן היו לא יותר מאשר תוכנית אפולו פלוס.

במקביל, המגזר הפרטי מתחיל לגלות עניין בטיסות חלל מאוישות, בינתיים רק בטיסות סביב כדור הארץ. התחלה מעודדת וראויה לציון. הרושם המתקבל הוא שנאס"א איבדה מהחזון ומרוח החלוציות שכה אפיינו אותה במחצית השנייה של המאה ה-20. בל נשכח שנאס"א היא במהותה גוף ציבורי וככזו תלוית תקציבים. התקציב שהממשל מאשר, איתו היא צריכה לחיות ולא פעם צריך לנהל מסעי שתדלנות על מנת להגדיל תקציבים ולאשר פרויקטים.

הכיוון שיש לחתור אליו הוא פתיחת הדלת כולה לתעשייה הפרטית. הדרך תיסלל על ידי תעשיות האוויר-חלל. לא הממשל ולא נאס"א צריכים להשקיע בפרויקטים מסדר גודל זה. מה שצריך לעשות הוא שינוי במדיניות המיסוי כלפי תעשיות האוויר-חלל. על מנת שתעשיות אלה לא תדשדשנה בפיתוח מכשיר זה אחר, חשוב ככל שיהיה, או להישאר רק בסביבתה של תחנת החלל, יש לצאת בהצהרה שכל תעשייה שתיכנס לטכנולוגיות פורצות דרך תחויב בשיעור מס של 20%-30% בלבד. יהיה בכך משום תמריץ בלתי רגיל לכלל התעשיות הקשורות לחלל. הכיוון שאליו יש לחתור הוא פיתוח חלליות המשוגרות מכל שדה תעופה. עם יציאתן מהאטמוספרה הן מואצות למהירויות של מאות אלפי ומיליוני קילומטרים לשעה. הגעה למאדים תוך שבוע, שבועיים ולאסטרואידים תוך מספר שבועות. האסטרואידים הם גופים שנמצאים בהם מחצבים בכמויות בלתי נדלות. חקר החלל הופך לכלכלי. אין שום חברה שלא תרצה להיכנס לתחום כה מרתק וגם הרפתקני. החזון והאפשרות להרוויח מכך משתלבים ביחד ואין טוב מזה.

פריצה כה חזקה לחלל תחייב חברות אלה לגייס עובדים נוספים שיתמקדו במקצועות ההנדסיים לסוגיהם וקרוב לוודאי שיפותחו תחומים חדשים. כדי להמחיש במה מדובר די אם נציין את העובדה שבמסגרת תוכנית אפולו עבדו 3 מיליון אנשים. התעשייה הפרטית תוכל לגייס הרבה יותר עובדים, מה שייתן תנופה אדירה לכלכלה האמריקנית. תהליך זה יקרין גם על מדינות אחרות ויתרום מרוחו להקמת מיזמים בינלאומיים. מעצמות החלל האחרות כמו רוסיה, סין, יפן, הודו וסוכנות החלל האירופית תאמצנה קונספט זה, תבואנה עם רעיונות משלהן שיתחרו בתעשיית החלל האמריקנית ואין דבר מוצלח יותר מתחרות כלכלית על מנת לתת תנופה לחקר החלל. הרבה רומנטיקה, הרבה הנדסה והרבה רווחיות-שילוב שאין מנצח ממנו.