‫קולו של הספקן – מדע הצדקנות / מייקל שרמר‬

האבולוציה עוזרת לנו להסביר מדוע המפלגות שבטיות כל כך והפוליטיקה מפלגת כל כך

איזה משני הסיפורים האלה תואמים טוב יותר את השקפה הפוליטית שלכם?

היה היו פעם אנשים שחיו בחברות בלתי שוויוניות ועריצות, שבהן העשירים נעשו עשירים יותר והעניים נוצלו. עבדות, העסקת ילדים, אי שוויון כלכלי, גזענות, אפליה מגדרית ואפליות מכל המינים והסוגים היו מקובלים ונפוצים עד שהמסורת הליברלית של הגינות, צדק, דאגה ושוויון הביאה ליצירת חברה חופשית והוגנת. וכעת, השמרנים רוצים להחזיר את הגלגל אחורה בשם החמדנות ובשם אלוהים.

היה היו פעם אנשים שחיו בחברות שקידשו ערכים ומסורת, שבהן בני האדם נטלו על עצמם אחריות אישית, עבדו קשה, נהנו מפירות עמלם ועזרו לנזקקים באמצעות צדקה וגמילות חסדים. נישואין, משפחה, אמונה, כבוד, נאמנות, קדושה וכיבוד הרשויות והחוקים הביאו ליצירת חברה חופשית והוגנת. אבל אז הגיעו הליברלים והרסו הכול בשם "הקִדמה" ובשם ההנדסה החברתית האוטופית.

נוכל אולי להתפלפל על הפרטים, אבל מחקרים במדעי המדינה מראים שרוב הציבור מתפלג על פני טווח הדעות ימין-שמאל, כששני הסיפורים האלה משמשים סמנים קיצוניים. הסיפור שאנחנו מספרים על עצמנו משקף אפוא את מסורת הסיפורים העתיקה של: "פעם הדברים היו רעים מאוד, אבל עכשיו הם טובים בזכות הצד שלנו." או "פעם הדברים היו טובים ממש, אבל עכשיו הם רעים בגלל הצד השני." אנחנו עקביים כל כך באמונותינו עד שאם אדם מזדהה עם הסיפור הראשון, אני יכול לשער שהוא קורא את הניו יורק טיימס, מאזין לתכניות רדיו שמאלניות, צופה בחדשות ה-CNN, תומך בזכות הנשים להפיל ומתנגד לאחזקת נשק, תומך בהפרדת הדת מן המדינה, מצדד בביטוח בריאות מקיף ומצביע בעד חלוקה מחדש של ההון ומיסוי העשירים. ואם הוא מזדהה אם הסיפור השני, אני משער שהוא קורא את הוול סטריט ג'ורנל, מאזין לתכניות רדיו ימניות, צופה בחדשות FOX, מתנגד להפלות ולפיקוח על כלי נשק, מאמין שאמריקה היא אומה נוצרית שאסור לה למנוע ביטויי דת במרחב הציבורי, מתנגד לביטוח בריאות מקיף ומצביע נגד חלוקה מחדש של ההון ומיסוי העשירים… [ואנו בטוחים שהקורא העברי יוכל למצוא את המקבילות הישראליות - העורכים].

מדוע אנחנו כל כך צפויים ושבטיים בדעות הפוליטיות שלנו? בספרו מאיר העיניים "המוח הצדקני: מדוע הפוליטיקה והדת מְפַלְגות אנשים טובים"*, טוען הפסיכולוג ג'ונתן האידט מאוניברסיטת וירג'יניה שגם הליברלים השמאלנים וגם השמרנים הימנים סבורים שאלה המחזיקים בדעה המנוגדת לשלהם אינם סתם טועים, אלה שהם חוטאים באי יושר, חשודים כבלתי מוסריים ואפילו מסוכנים. "המוחות הצדקניים שלנו אפשרו לבני האדם ליצור קבוצות, שבטים ואומות של פרטים המשתפים ביניהם פעולה ללא קשרי דם," כותב האידט. "אבל בו בזמן, המוחות הצדקניים שלנו מבטיחים ששיתופי פעולה אלו תמיד יישאו את קללת המאבק המוסרני." הוא מראה אפוא שהמוסר קושר אותנו זה לזה בקבוצות מלוכדות אבל מעוור אותנו מלראות את הרעיונות והמניעים של חברי הקבוצות האחרות.

לפני מאות אלפי שנה חצה המין שלנו, בני האדם, נהר רוביקון אבולוציוני והשיג מודעות קולקטיבית מוסרית. הדבר היה כתוצאה מיצירת מצב של "שיתוף כוונות", כלומר "היכולת לשתף ייצוגים מנטליים של משימות ששניים [מאבותינו הקדומים] או יותר שאפו להשיג יחד. למשל, בעת ליקוט מזון, אדם אחד משך למטה ענף בזמן שחברו קטף את הפירות כדי שאחר כך הם יאכלו אותם יחדיו." שימפנזים אינם נוטים להתנהג כך, כותב האידט. אבל "כשבני האדם הראשונים התחילו לשתף זה את זה בכוונותיהם, השתפר לאין שיעור, ובקצב מעריכי, כושרם לצוד, ללקט, לגדל ילדים ולערוך פשיטות על שכניהם. לכל אחד בצוות היה עתה ייצוג מנטלי של המשימה והוא ידע שהחברים והחברות בקבוצה חולקים אותו ייצוג. כל אחד גם ידע כשאחד מחברי הקבוצה פעל באופן שסיכל את הצלחת המשימה או שמר את השלל לעצמו, והגיב באופן שלילי להפרות האלה של הייצוג." דוגמאות להפרות פוליטיות מודרניות כוללות למשל את ההאשמות כלפי הסנטור הדמוקרטי ג'ון קרי שהוא "הפכפך" המחליף את דעותיו או את הכרזתו של המועמד הרפובליקני מיט רומני שהוא "שמרן קיצוני" בתגובה לרמיזות שהנאמנות המפלגתית שלו אינה חזקה דיה.

האופי המוסרי הדואלי שלנו הביא את האידט למסקנה שאנחנו צריכים גם ליברלים וגם שמרנים שיתחרו זה בזה כדי להגיע לשביל זהב המאפשר קיום. וכפי שקבע הפילוסוף ג'ון סטיוארט מיל לפני מאה וחמישים שנה: "גם מפלגה של סדר ויציבות וגם מפלגה של התקדמות ורפורמה הן יסודות הכרחיים למצב בריא של חיים פוליטיים."

על המחבר
מייקל שרמר הוא המו"ל של כתב העת Skeptic ((www.skeptic.com ספרו החדש הוא "המוח המאמין". עקבו אחריו בטוויטר: @michaelshermer

הערת שוליים

* The Righteous Mind: Why Good People Are Divided by Politics and Religion (Pantheon, 2012).