כך אומרת פרופ' תמר הרמן מהמחלקה לסוציולוגיה, מדע המדינה ותקשורת באוניברסיטה הפתוחה, בכנס שעסק בנושא "מדע ומדע לכאורה", שהתקיים ביום רביעי השבוע ברעננה. * קוראת לסוקרים לנסח קוד אתי, דומה לזה הקיים בארה"ב
בישראל מוציאים בין מערכת בחירות אחת למשניה מאות מיליוני דולרים על הזמנת סקרים פוליטיים מטעם מועמדים שונים ואף מטעם ראשי ממשלה שמבקשים לדעת לאן נושבת הרוח בציבור. נשאלת השאלה מה ערכם של סקרים אלה, ומסתבר שהוא לא רב, כפי שנוכחנו אתמול בסקרים בשלושת ערוצי הטלוויזיה שניבאו ניצחון מוחץ של ציפי לבני, ובבוקר כמעט התעוררנו עם שאול מופז. מהפרש של עשרה אחוזים, הלילה הסתיים בהפרש זעום של כאחוז בודד לטובת לבני.
ביום רביעי, היום בו הצביעו בקדימה הרצתה פרופ' תמר הרמן המחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת באוניברסיטה הפתוחה (ודיקן הלימודים באו"פ) בערב שעסק בנושא מדע ומדע לכאורה, תחת הכותרת "הסוקר – מדען או שחקן פוליטי" והיו להרמן, העורכת מזה שנים ביחד עם פרופ' אפרים יער מאוניברסיטת ת"א את מדד השלום, ביקורת לא מעטה על עמיתיה.
לדבריה, סוקרים פוליטיים ומסחריים אינם עומדים בקריטריונים מדעיים, ומטרת הסקרים שהם עורכים היא לקדם את הלקוח. כדי להחזיר את היוקרה לסקרים היא מציעה שכל העוסקים בתחום יאמצו קוד אתי בדומה לעמיתיהם בארה"ב.
"סקרי דעת קהל הם כלי מחקר חשוב בתחומים שונים במדעי החברה וכלי עזר בתחום הפוליטי והכלכלי. בשנים האחרונות אנו עדים לגידול עצום בשימוש בסקרים. במשטרים דמוקרטיים בימנו, לא מתקבלת החלטה אסטרטגית אחת שאינה מלווה בסיקור גלוי או דיסקרטי שמנסה להבין את דעת הקהל. הסקרים משמשים ככלי יעץ עיקרי לעניינים פוליטיים. במשטר המודרני הסקרים דוגמים את רצון העם ומשמשים כתחליף לדמוקרטיה הישירה. הסקרים מתמחרים את ערכם הפוליטי של מנהיגי המדינה."
"התקשורת ממלא תפקיד מאוד בעייתי. היא גורמת להזנייה של מקצוע"
בשיחה עם אתר הידען אתמול (ה') בעקבות המרחק העצום בין הסקרים בכל ערוצי הטלוויזיה לבין התוצאות בשטח בבחירות בקדימה, אמרה פרופ' הרמן: זה לא הסקרים שמוזמנים על ידי הפוליטיקאים אינם נכונים. הפוליטיקאים כשלעצמם רוצים לדעת את האמת ולכן הם רוצים את המידע הנכון. לפיכך הפוליטיקאים אינם מסתפקים בסקרים על מדגמים מייצגים אלא מבצעים סקרים מיוחדים גם על קבוצות מטרה ספציפיות, ומשתמשים גם בטכניקות כגון קבוצות מיקוד. בקיצור, הם אוספים מידע בהמון דרכים כדי לבדוק אם הסקרים הם נכונים, ואולם לא תמיד מה שמתפרסם מטעמם או בסיועם הישיר או העקיף בכלי התקשורת זו האמת."
"הסקרים שכלי התקשורת עצמם מזמינים ערב פרסום תוצאות בחירות הם הסקרים הכי בעייתיים כי המדיה אינה מוכנה לקבל את כל ההסתייגויות שכל סוקר מקצועי רוצה להוסיף לסקר. הם לא יתנו לקמיל פוקס או למינה צמח להתחיל לפרט בעת מתן התוצאות שרמת הביטחון של הסקר היא כזו או כזו, וטעות הדגימה הוא 4.5% ושבנסיבות אלה סקר הוא לא הדרך הכי טובה לנבא מה קורה. כלי התקשורת רוצים משהו אינסטנט, חד ממדי, חד וחלק בלי שום הסתייגויות מתודולוגיות וגם מהר מאוד ואז זה מה שקורה. כי אחרת אפשר לעשות סקר, וסקר חוזר וליישם טכניקות אחרות כדי לאמת את התוצאות. הבעיה היא לא עם הטכניקה אלא עם היישום האינסטנטי שלה לצרכים של התקשורת הרעבה."
"התקשורת ממלא תפקיד מאוד בעייתי. היא גורמת להזנייה של מקצוע." מסכמת פרופ' הרמן.
"על רקע הבלבול בין סקרים אקדמיים וסקרים פוליטיים. צריך להתמודד עם השאלה האם סיקור הוא מדע או תחליף מודרני לכדור הבדולח של העבר?"
"מדוע בכלל סוקרים? קיים ויכוח עד כמה הנהגה פוליטית צריכה להיות קשובה לציבור? בעבר הטוענים כי המנהיג יודע יותר מכולם מה טוב לעם לטווח הארוך. ואולם המודל הייצוגי גרם לירידה באיכות המנהיגים ולכן נקודת המוצא כיום היא כי העם הוא הריבון. לאחרונה ערכנו ביחד עם המכון לדמוקרטיה את סקר מדד הדמוקרטיה וכששאלנו אנשים מדוע הם סולדים מפוליטיקאים, בנוסף לתשובה הצפויה שהפוליטיקאים מושחתים, תשובה נפוצה נוספת היתה 'הם לא מקשיבים לנו ולא מתחשבים בנו.'" קובעת פרופ' הרמן.
ממצא אמפירי: הסקרים יוצרים מציאות
"ברבות השנים הנציג הוא השליח ומצפים ממנו להתייעץ כל הזמן עם הבוחרים. כיצד יידע הנבחר מהו רצון העם? הסיקור הוא שיטה שנועדה לצמצם את אי הודאות ולאפשר קבלת החלטות אמפיריות על בסיס רצון הציבור. ושאלה חשובה לא פחות. האם הסקרים הם מדעיים, האם הם משקפים מציאות או יוצרים מציאות? מסתבר. השאלה אינה קשורה בהנחת מוצא סקפטית שהסקרים נועדו לשנות את ההתנהגות אלא ממחקר אמפירי שמראה כי פרסום הסקרים משפיע.
"יש הסבורים כי חקר שדה ההתנהגות והתודעה האנושית אינו יכול להיבחן באמצעים מדעיים. במדעי החברה יש ביקורת מפותחת כלפי המדעים הקלאסיים שטוענים כי גם המדעים הקלאסיים אינם עומדים בקריטריונים מדעיים טהורים משום שהשאלות של המחקר מושפעות על ידי התקציבים. במדעי החברה לעומת זאת, חסר תדיר האלמנט הניסויי. אי אפשר לערוך כמעט ניסויים (למעט ניסויים בפסיכולוגיה) והתחליף הוא סקרים. טענה נוספת המועלית נגד עצם השימוש בסקרים כשיטה מדעית היא שעצם קביעת נושא הסקר משקפים אג'נדה נורמטיבית ולא נקודת מוצא מבחינה מדעית משום שחוקר במדעי החברה הוא חלק מהחברה אותה הוא חוקר ולכן הוא בעצם חלק מהניסוי שלו עצמו ולו רק בניסוח האופציות שהוא מציב בסקר כסוקר. לפיכך מסקנות של סקרים טובים ידברו על הלימה בין ממצאים ולא מסקנות אובייקטיביות."
לדברי פרופ' הרמן, הבעיה מחריפה בסקרים שהם פוליטיים או מסחריים, גם אם הם נעשים על ידי אנשי אקדמיה. אנשים מביאים את היוקרה שלהם מהמחקרים האקדמיים למחקרים הפוליטיים אבל שם הם נתונים לתנאים אחרים. גם הסוקרים הפוליטיים והמסחריים מציגים את עצמם כמדענים ומשתמשים בהמון מונחים מדעיים אך תפקיד הסקרים הללו הוא קידום האג'נדה של הלקוח ולא של כלל הציבור (ובמקרים רבים הם מחליפים לקוחות והסקרים משתנים בהתאם). היא קובעת כי מדובר בהתערבות מכוונת ובוטה בתהליך הדמוקרטי. כל פוליטיקאי נעזר בשירותיהם של סוקרים מהארץ ובחו"ל. "מדובר בסוקרי חצר שבחלקם מובילים או משרתים מערכת אסטרטגית שנועדה לשנות את רצון הציבור וליצור תפנית בדעת הקהל כלפי האיש שבשירותו הם עובדים."
הפתרון: קוד מקצועי אתי
לדברי פרופ' הרמן, הירידה שחלה באמון הציבור בארץ ובעולם בשחקנים בזירה הציבורית כוללת גם את הסוקרים: "המערכת הפוליטית שלנו הפכה לשפחה נרצעת לסקרי דעת הקהל." לדבריה, כל ניסיון למנוע פרסום של סקרים בנושאים כאלה או אחרים או במועדים כאלו או אחרים הוא חסר טעם בעידן האינטרנט. היא מדגישה כי בתעשיית הסקרים שוררים חוקי הג'ונגל. נראה כי האמצעי להכניס סדר לתעשיית הסקרים ולהחזיר לסקר את היוקרה שלו כשיטה מדעית הוא לחייב את הסוקרים לפעול במסגרת קוד מקצועי אתי. אין להותיר את הדבר לרצון הטוב של הנוגעים בדבר ישירות. "קוד אתי קיים במדינות אחרות- בחלקן הוא מעוגן בחקיקה, ובחלקו – בידי האגודות המקצועיות, כמו בארה"ב. בקוד האתי שינוסח בישראל מה ניתן להגדיר כסקר, מהם דרישות המינימום לפרסום תוצאות סקר. תהיה חובה לפרסם את כל השאלות, שיעור ההיענות, טעות הדגימה, שיעור החזרה למדגמים המקוריים, טעות הדגימה, וכו'."