בראיון שהתקיים בשטוקהולם התריע פרופ ורשל כי יש לשים לב למתרחש בסין, כי הם הולכים לכבוש את העולם המדעי ואולם בהסתייגות אחת - אין להם חינוך לאינדיבידואליזם
במזג אוויר סוער ומושלג החלו בשטוקהולם שבשבדיה אירועי שבוע הנובל. בפעם השניה אני משתתף כנציג אתר הידען. בשבת בבוקר אמורה להתקיים מסיבת עיתונאים של כל הזוכים וביום ראשון - הרצאות נובל המדעיות. היום (ו') הם ערכו סבבי ראיונות. מכיוון שבנושא המדעי עסקנו רבות בשני חלקי הראיון (ראו קישורים) ובשל הזמן הקצר, ביקשתי מפרופ' אריה ורשל, חתן פרס נובל לכימיה לדעת כיצד לדאוג שאלו שמתחילים היום את לימודיהם יגיעו יום אחד למעמד אותו הוא חווה השבוע.
"זה משהו שבאים איתו. מי שיכול להשפיע זה ההורים והגננות אחרי זה זה מאוחר מדי. אולי אחד או שניים יכולים להתחיל ללמוד פתאום בגיל מבוגר יותר ולחלום על נובל אבל בעיקרון זה צריך לבוא בגיל צעיר מאוד."
אתר הידען: האם לחינוך בקיבוץ יש תרומה במשהו לזכייה?
"גם בקיבוץ זה בא בגלל ההורים ובגלל תחרותיות שיש לך בפנים אבל כל דבר כזה צריך לבוא בגיל נורא מוקדם למרות שיש אנשים שהיו תלמידים גרועים והחליטו בזמן מסויים לעבור למדע. זה צריך לבוא מאיזשהו דחף או מרצון לפתור בעיות. דווקא לא עודדו במיוחד ללמוד. מי שלא רצה ללמוד לא למד. קיבוץ הוא לא בדיוק מה שמוביל אותך למדע. יש תחרותיות בקיבוץ. יש אנשים שיכולים לכוון אתזה לעשיה בדברים שונים, כולל במדע. אין שום הנחיה ללכת בכיוון מסויים"
האם הלינה המשותפת בבתי ילדים גורמת להם יותר לחשוב - אפרופו נושא שנחקר רבות ונמצא כשלילי דווקא?
"דעתי על רוב החוקרים היא שהם לא תמיד צודקים. אני אומר שהפרק הראשון בספרי הלימוד (TEXT BOOKS) הוא אף פעם לא נכון. אני יודע שזה אופנתי במיוחד לאלו שלא ישנו בקיבוץ בלינה שיתופי. קראתי כמה ספרי קינה על הנושא, כולל הספר שבעה, אבל זה לא מה שאני זוכר."
המשפחה בוודאי תמכה?
אמי תמכה, אבל הרוב לא עודדו במיוחד, כי אם אתה לומד אתה יכול גם לגמור בזה שתצא מהקיבוץ. הגדילה בבית ילדים היא לא דבר שיש בו שום דבר שלילי לגבי לימוד בעתיד."
איך אתה מסביר את רצף הנובליסטים הישראלים בעשור האחרון, זה תוצר של אותה תקופה?
"זו שאלה שאין לי מושג עליה, אבל מעניין שזה יצא תוצר של תקופה מסויימת של אנשים שלמדו באוניברסיטאות בשנות השישים, אולי זה נושא שאלו שכתבו על לינת הילדים צריכים לחקור בצורה רצינית. זו שאלה מעניינת שאפשר להגיע בה למסקנה סביבה. אין לי מושג אבל זה מעניין שזה אולי מאותה תקופה. אולי אחרי הטראסק פה אחשוב על זה. אני מסכים שזו עובדה מעניינת.
כל המומחים אומרים שהזרם הולך להפסק עקב התדרדרות מערכצ החינוך?
"זו נראית לי שטות גמורה כי כל ההצלחה הזו באה מתקופה אחרי הלימוד בתיכון. כמות האנשים שהולכים לאוניברסיטאות, שהולכים למדעים עדיין גדולה. כמותית, לא אתפלא אם יש יותר אנשים שהלכו למדעי החיים בשנות השבעים ובוודאי לאחר מכן מאשר בשנות השישים או קודם לכן. התיכון קובע כמה אנשים יילכו למדעים אם מישהו עשה מחקר וראה שהלכו יותר אנשים למדעים מאשר בשנות השישים בזה נגמר הסיפור של התיכון. אני חושב שבשנות השבעים בוודאי היו מספיק אנשים שהלכו למדעים והתהליך יכול להמשך.
הידען: היום כנראה, אם אתה שומע אנשים כמו אלישע ינאי, כולם אומרים שהרפורמה בבחינות הבגרות שכל אחד יכול לעשות בגרות ברכיבת סוסים גרמו לכך שמעט מאוד הולכים למדעים והמספרהולך ומצמטמם?
פרופ' ורשל: "אם זה נכון, זה מקטין את הסיכויים."
הידען: ואיפה המוח היהודי בכל העסק, שהרי לא רק ישראלים זכו אלא גם הרבה יהודים?
"יכול להיות שיש מוח יהודי, יש גם דחף יהודי של האמא היהודיה שזה חלק מהדבר, וכנראה שיש משהו ליהודים שלמדו לקרוא לפני אלפיים שנה, העם היחידי שקרא במשך כל הזמן הזה. אולי יש איזושהי תוספת גנטית. הסינים עוד לא אמרו את המילה האחרונה. ברור גם שהחינוך לחשיבה עצמאית הוא לא כל כך קיים בתרבות הסינית, אולי זה ישתנה, אבל צריך להפריד בין אמביציה, דחף מההורים ודברים אחרים ובין מה שיש למוח יהודי. סטטיסטית נראה שיש בזה משהו אבל לא אני זה שיקבע את זה."
אגב נושא זה עלה על ידי כל הדוברים בארוחת הערב שהתקיימה במרכז הקהילה היהודית. חלקם ציינו כי שישה מתוך תשעת הזוכים השנה הם יהודים, ושארוחת ערב שבת עם זוכי נובל יהודים ובוודאי ישראלים הפכה למנהג קבוע בקהילה היהודית בשטוקהולם ואולם איש משמונת הזוכים היהודים האחרים לא הגיע לאירוע.נובל
פרופ' ורשל הוסיף כי הוא צפוי להגיע לארץ בסביבות פברואר.
אתם מוזמנים להמשיך להשתתף בפרויקט מימון ההמון. הגדלנו את מספר ההרצאות ל-5 - כאשר כל מזמין הרצאה יקבל סדרה של פוסטרים המתארים את הזכייה והזוכים בכל אחד מהפרסים המדעיים. אנסה לחפש עוד תשורות יפות למשתתפים במימון. לצעריך מכיוון שאנו עוד רחוקים מ-100%, אין אפשרות לקבל את כתובותיכם למשלוח הגלויות. אחפש משהו אחר.
בודה אבי בליזובסקי