את חשיבות המשך הטיסות המאוישות לחלל מסביר ולהיים בדרך מקורית: אילו לדינוזאורים היתה תוכנית חלל הם לא היו נכחדים
האסטרונאוט וולהיים: הרובוטים יכולים רק לסייע
כמעט 54 שנים אחרי שהאדם הראשון – יורי גגרין – יצא מן האטמוספרה החמימה של כדור הארץ, הגיעה האנושות להישגים מרשימים: יותר מ-500 בני אדם כבר טסו לחלל, רבים מהם לתקופות של חודשים ארוכים. מצד שני, רק כמה מאות בני אדם יצאו לחלל, תריסר מהם דרכו על הירח ועוד כמה התקרבו אליו, אבל רובם הגדול נשאר במסלול קרוב מאוד לכדור הארץ – כמה מאות קילומטרים בלבד. את המשימות המאתגרות אנו משאירים כיום בעיקר לחלליות וכלי רכב רובוטיים שמשתכללים והולכים, כמו רכבי השטח הפעילים כיום על פני המאדים, בהצלחה רבה. "כלי הרכב הרובוטיים עדיין אינם גמישים די הצורך. לוקח ימים שלמים לתכנת אותם למשימה פשוטה", אומר האסטרונאוט רקס וולהיים (Walheim) מסוכנות החלל האמריקנית. "הם יילכו וישתפרו עם הזמן, אבל הם רק כוח החלוץ שלנו. הם יכולים למצוא בעבורנו את אתרי הנחיתה, ולהכין פעילויות שונות, כדי לסייע לפעילות שלנו כשאנו נגיע לשם. לפעמים בני אדם גם צריכים אדם אחר להזדהות עמו, לראות בני אדם אחרים שעשו את זה. גם זה חשוב".
הרובוט מקנא
לפני ארבע שנים הצטרף לצוות תחנת החלל הבינ"ל רובוט דמוי אדם (אם כי נטול רגליים) – רובונאוט שתיים, שאמור לסייע לצוות התחנה במשימות חלל שונות. וולהיים, שטס שלוש פעמים במעבורות חלל, והשתתף בהרכבת התחנה, זכה לראות את הרובוט בפעולה בטיסתו האחרונה – שהיתה גם משימתה האחרונה של מעבורת חלל, לפני 3.5 שנים. לשאלה אם רובוטים כאלה יוכלו להחליף בעתיד את האסטרונאוטים בתחנה, הוא משיב "אולי ביום מן הימים. הרובוטים האלה עדיין עושים רק משימות פשוטות מאוד. למשימות מורכבות וחשובות, שאסטרונאוט בן אנוש יכול לעשות בשניות, עדיין נדרש זמן רב כדי לתכנת את הרובוט. אנחנו עדיין לומדים את התחום, כדי להכשיר את הרובוטים לעזור לאסטרונאוטים ולפנות להם את הזמן למשימות שרק אדם יכול לעשות". הרובונאוט תוכנן בשעתו גם לביצוע "הליכות חלל" – כלומר משימות תיקון ותחזוקה מחוץ לתחנה, שהיא פעולה מורכבת ומסוכנת לבני אדם. ואולם, וולהיים, שרשם שעות ארוכות בהליכות חלל, מציין כי עד כה הרובוט לא זכה לצאת מהתחנה. "נראה לי שהוא קצת מקנא בנו", הוא מוסיף בחיוך.
מקלט לאנושות
וולהיים מתארח בכינוס החלל הבינ"ל ע"ש אילן רמון, של משרד המדע ומכון פישר, שם יישא היום (ה') דברים בעניין חידוש טיסות החלל המאויישות של ארה"ב – הן של חברות פרטיות הן של נאס"א – ועל עתידו של האדם בחלל. לקראת הרצאתו, שאלנו אותו היכן נוכל למצוא את האדם לדעתו בעוד 50 שנה. "אני מקווה שעד אז כבר תהיה מושבת קבע מאויישת על מאדים", אומר וולהיים. "מקווה שייעשו כבר הצעדים הראשונים לשיגור בני אדם לשם, ולהקמת התשתיות, כדי שתהיה לנו נוכחות קבועה שם, כפי שכיום יש נוכחות קבועה בתחנת החלל, שהיא מעין מאחז שלנו. מקווה שבעוד 50 שנה האנושות כבר תהיה מולטי-פלנטרית, ולא מוגבלת לכוכב לכת אחד". ומדוע כל כך חשוב להתיישב על מאדים? "כדי שיהיה לנו חוף מבטחים במקרה של אסון כלשהו עד כדוה"א", משיב וולהיים, ומזכיר את האמירה הישנה. "אם לדינוזאורים הייתה תכנית חלל, יכול להיום שהם לא היו נכחדים".
אם אנו מתבוננים רחוק עוד יותר אל העתיד, האם וולהיים חושב שנוכל להתיישב בכל רחבי מערכת השמש? אולי אפילו במערכות שמש אחרות? "להגיע למערכות שמש אחרות זה כנראה לא מציאותי, בגלל המרחקים העצומים", אומר וולהיים. "אני מקווה שנוכל להגיע לכמה מקומות בחלקים הפנימיים של מערכת השמש, ואולי אפילו לירחים של כמה מכוכבי הלכת הרחוקים יותר. אין ספק שזה תהליך ארוך מאוד, אבל אי אפשר להגשים את היעדים האלה אם לא מתחילים".