שם החיה

לבעלי חיים רבים יש שמות עבריים עוד מהמקורות ורובם מזוהים עם בעלי חיים או צמחים בימינו, למה לא להשתמש בהם?

אני נדרש לנושא שמות חיות, עופות וצמחים בגלל מפגש חוזר ונשנה עם התייחסות לועזית למי שיש לו שם עברי, שם עברי שברוב המקרים נגזר מהמקורות ומאחר שזוהה זואולוגית/בוטנית נכון וראוי להשתמש בו.

מה שעורר את כתיבת השורות הבאות היא שגיאה גסה של מתרגמת. אחד הספרים שאני אוהב ומעריך הוא ״הנסיך הקטן״, לכן כשנודע לי כי יש הוצאה מחודשת בתרגום חדש של הספר שמחתי לקרוא בו, ככל שאהבתי את הספר כך התאכזבתי. התאכזבתי מבורותה של המתרגמת שתירגמה Rose לשושנה. חבל שאין ההוצאה מקפידה.

אחרי עשרות שנים בהן העברית היא שפה כתובה ומדוברת כשפת חולין אין מקום ואין סליחה לטעויות ושגיאות כה בוטות. בעבר כבר התיחסתי לבילבול הנפוץ בין נשר לעיט או בין נמר לטיגריס ובין צופית לקוליברי (Hummingbird), בלבול שהיתה לו ״הצדקה״ לפני עשרות שנים.יש לקוות כי עם הזמן ילמדו ויפנימו הדוברים/כותבים את ההבדלים.

הפעם התייחסות למספר שמות חיות וצפרים ולסיום בקשה והצעה. ככל שהישראלים מגיעים לפינות שונות בעולם ניתנים שמות עבריים ליצורים שאף פעם לא נראו בארצנו, במקרים רבים השמות מאולצים כ״עברות״ של השם המדעי או העממיולפעמים שמות שהתקבלו מפה לאוזן ע"י מטיילים ומדריכים. דוגמה לשם כזה הוא - שקיטן השם העברי שניתן לעוף הפלמינגו, אלא שלא כמו במקרים אחרים ומאחר שאיני מבין או יודע את מקור השם איני מתעקש על שימוש בשם העברי המוזר.

בקרב דוברי האנגלית (והאירופאים) נוצרה שגיאה גסה כאשר נפגשו לראשונה עם הצבאים והאנטילופות באפריקה. בשפות אירופאיות רבות ניתן שם מיוחד לאייל שלקראת עונת הייחום מגדל קרניים וידוע כ"בוק" (Buk), כשהארופאים הגיעו לאפריקה וראו את ״יער הקרניים ״ קראו לרבים מהצבאים - בוק. מובן שבגלל שהשם ״בוק״ מקורו בחוסר הכרות עם הנושא יגרום ניסיון עיברות של שם כזה לטעות ובלבול .

לא כך המקרה בשמות אחרים. נתחיל עם אחד הטורפים היפים שלצערנו כבר אינו בארץ - הברדלס. בעבר היה הברדלס נפוץ בארץ ויושבי הארץ הכירו אותו ונתנו לו את שמו העברי. אז מדוע שוב ושוב מספרים לנו מדריכי טיולים, צלמים, סופרים ועיתונאים על ״צ׳יטה״? ״צ׳יטה״ הוא שם הודי שאמנם מתאים שכן פרושו – המנוקד. נכון שדוברי שפות רבות יבינו למי הכוונה כשנאמר צ׳יטה, אבל כאשר מדברים (וכותבים) עברית ראוי ונכון לקרוא לו ברדלס.

אחד מאוכלי העשב הנפוצים, הגדולים, המרשימים הוא כנראה המקור לבקר המבוית. האמריקאים קוראים לו ביזון, ברוב ארצות המערב הוא נקרא בופאלו אלא ש במקורותינו מופיע השם תאו עוד לפני שהאנגלים ראו אותו ולפני שנוצרה ה״שפה האמריקאית״, לכן אין סיבה לא להמשיך לקרוא לו בשמו העברי המקורי - תאו.

עכשיו למי שכמעט נבחרה לציפור הלאומית שלנו - הבולבול. לא פעם שמעתי איך מסבירים כי ״שמו בא לו בגלל הקן המבולבל שהוא בונה ולא היא. הבולבול הוא שם שניתן לו בתורכית ובפרסית ופרושו זמר או זמיר. מי שנתן לו את השם שמע והעריך את סילסולי שירתו ולכן קרא לו זמיר. ראשוני הזואולוגים בארץ הציעו לקרוא לו ״זמיר פלסטינאי״,
תארו לכם כי הוא היה נבחר כציפור הלאומית תחת השם ״זמיר פלסטינאי״. השם המוצע נדחה ונתקבל השם בולבול. לכן שוב ראוי כי כל ה״מסבירים״ ידעו כי מקור שמו לא בבילבולו אלא בזימרתו.

עוף אחר יוצר בעיות ושגיאות בפי הדוברים הוא היען. לא פעם נשמע השם ״בת-יענה״ שאמנם מופיע במקורותינו אבל אין לו זיהוי ברור (היה מי שהציע כי הכוונה הייתה לאחד הינשופים) לכן חסר יכולת התעופה, העוף שרפלקס הניקור והבליעה שלו מאוחד ולכן נמצאים בקיבתו עצמים שונים ומשונים, העוף שנאמר עליו כי הוא ״טומן ראשו בחול״ פשוט כי הוא אוכל מהקרקע, העוף שאולי יושב /יוחזר בקרוב לנגב שלנו

טורף קטן שמוזכר רבות במקורותינו הוא השועל. שימשון שקשר 300 שועלים יחד, והמשפט ״שועלים קטנים מחבלים בכרמים״ רומזים על בעיה, שכן עם כל הכבוד אפילו שימשון הגיבור לא יכול היה לאסוף 300 שועלים שכן הטורף הקטן אותו אנחנו מכירים כ שועל הוא חיה יחידאית (סוליטר) וכדי לאסוף 300 פרטים היה על הגיבור לסרוק שטחים גדולים ונרחבים, אז אולי יש כאן בילבול עתיק?
שכן מי שידוע כאוכל כל ולכן ״מחבל בכרמים״, מי שחי בלהקות גדולות ולכן גיבור יכול היה ללכוד 300 פרטים שלו הוא התן. שניהם כלביים השועל המצוי ( Canis Vulpes) והתו הזהוב ( Canis aureus) נפוצים בסביבתנו ויתכן שיש רמז נוסף לבילבול בשם הלועזי, ברוב השפות הארופאיות נקרא התן Jakal האם רק אני שומע את הדמיון בין שועל ל״ז׳קל״?
השועל מצוי, נפוץ ומוכר באירופה, איך זה שדווקא התן נדיר והפחות מוכר קיבל שם עממי - ז׳קל שנשמע כמו ייתכן כי ברבות השנים נוצר הבילבול ובכל מקום במקורותינו שכתוב שועל
הכוונה היא ל-Canis aureus? האם ייתכן כי מי שתפס שימשון היו אלה שהיום אנו קוראים להם תנים? ברור שאף אחד לא יציע להחליף בשמות אבל יש מקום לתמיהה…

לבסוף בקשה: לרוב העופות והחיות שמוזכרות בשם עברי במקורות יש זיהוי זואולוגי עכשווי. ברוב המקרים השמות העבריים קדמו לשמות לועזיים, לכן ראוי ונכון להימנע מלעז מיותר, ולקרוא לחיות בשמן העברי הנכון.

והצעה: אחת החיות המוזכרות במקורות ואינה מזוהה בודאות היא – זמר. ה זמר מוזכר תמיד כסמל לגובה וכך עושים גם סופרים ומשוררים בימינו. היו מי שניסו לזהות את הזמר עם חיה שקדמונינו הכירו, משום מה הזיהוי לא התקבל.

באפריקה יש חיה גבוהה ואצילית, חיה שעד לפני כ-3000 שנים היתה נפוצה גם באזורנו – ג׳ירף. הפלא שם הג׳ירף הוא ניגזרת של המילה הסואהילית מרפו (mrefu) שפרושה - ארוך, כלומר האפריקאים קראו לחיה הגבוהה ארוך או גבוה…כלומר שוב סמל לגובה או זמר. אז אולי הגיע הזמן שניתן לג׳ירף את שמו העיברי המקורי - זמר.