מחויבויות משפחתיות, ולאו דווקא אפליה, עשויות להסביר מדוע מספר הנשים הפונות לקריירה אקדמית במדע נמוך ממספר הגברים העושים כך
כמעט מחצית מבוגרי המתמטיקה בקולג'ים בארה"ב הן נשים והישגיהן בבחינות המשוות התקניות במקצוע זה אינם נופלים מאלה של הגברים. ועם זאת, רק 30% מתארי הדוקטור (Ph.D.) במתמטיקה, ואף פחות משיעור זה במדעי המחשב, בפיזיקה ובהנדסה, מוענקים לנשים מדי שנה. כמו כן, מספרם של הגברים הממשיכים במסלול תעסוקה אקדמי במדע ובמתמטיקה גדול לאין שיעור ממספרן של הנשים באוניברסיטות של ארה"ב. מדוע? במשך שנים רבות תלו החוקרים את האשמה באפליה מגדרית ובדעות קדומות. אבל מחקר חדש מרמז שהאשם העיקרי כיום הוא גורם הרבה פחות זדוני: אימהוּת.
קרדיט: מרטין בראוד, גטי אימג'ז
אין ויכוח שבמשך עשרות שנים נשים בתחומי המדע נאלצו להיאבק באפליה מגדרית. אבל ונדי ויליאמס וסטפן סֶסי, זוג פסיכולוגים, הנשואים זה לזה, מאוניברסיטת קורנל, סקרו לאחרונה את הספרות המחקרית כדי לבדוק אם מדעניות עדיין מתקשות למצוא משרה, לפרסם מאמרים או לזכות במענקי מחקר בהשוואה לעמיתיהן הגברים. הם לא מצאו עדות להטיה כזאת. "הבעיה היא שנשים אינן מגישות את מועמדותן למשרות, ולא שהן מופלות לרעה לאחר הגשת המועמדות," מסבירה ויליאמס. היא ובעלה פרסמו מאמר ראשון בנושא ב-2011 ברשומות האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב והמשיכו במאמר נוסף בגיליון מארס-אפריל 2012 של כתב העת אמריקן סיינטיסט.
דוח של האקדמיה האמריקנית למדעים, שוויליאמס וסֶסי מצטטים במאמריהם, קובע ש-27% מתארי הדוקטור במתמטיקה מוענקים לנשים, אבל רק 20% מן המועמדים למשרות אקדמיות במתמטיקה הן נשים. בכימיה הפער גדול אף יותר: 32% מתארי הדוקטור מוענקים לנשים אבל רק 18% מן הפונים למשרה במקצוע זה הן נשים.
מה שבולם אותן, אומרת ויליאמס, היא ההכרה שהן אינן מסוגלות להתמיד בלהטוטנות הנדרשת כדי לעמוד בדרישות הרבות של הקריירה האקדמית ובאותו זמן להקים משפחה. השנים העמוסות ביותר בחייה של חוקרת הן שנות ה-20 וה-30 לחייה, אותן שנים בדיוק שבהן השעון הביולוגי שלה מתקתק במלוא העוצמה. גברים יכולים לדחות קצת את הבאת הילדים לעולם וגם מסוגלים להתמודד ביתר קלות בדרישות הקריירה והמשפחה מפני שהנשים עדיין נושאות ברוב הנטל של גידול הילדים, אומר סֶסי. מחקר שערך לאחרונה אדם מלטיז, חוקר בתחום החינוך המדעי מאוניברסיטת אינדיאנה, מראה שהסיכוי שגבר יוליד ילדים במהלך התואר הראשון גבוה ב-5% עד 10% מזה של אישה.
אבל לא כולם סבורים שזהו כל הסיפור. "לאימהות ולמשפחה אכן יש השפעה על המסלול התעסוקתי במדע, אבל זה פשטני מדי, לדעתי," אומרת שירלי מלקום, ראש המחלקה לחינוך למשאבי אדם באיגוד האמריקני לקידום המדע (AAAS). למדעניות מצליחות רבות יש משפחות.
ועם זאת, מלקום, ויליאמס וססי מסכימים שהאוניברסיטאות צריכות לאפשר לנשים לבחור במשרה חלקית או בעבודה בשעות גמישות בתקופה שבה הן מעוניינות להקים משפחה ו"לעצור את שעון הקביעות" כדי שיוכלו להתקדם לאט יותר. אוניברסיטאות רבות החלו לאפשר לתלמידי התארים המתקדמים לצאת לחופשות משפחתיות, להאריך את תקופת המלגה, ליהנות מהטבות בטיפולים רפואיים ולדחות מועדי הגשה בתקופת ההיריון. אסור שנשים יצטרכו לבחור בין הקריירה לבין המשפחה, אומרת מלקום. מוסדות חייבים "ליצור אקלים המאפשר להן לא להיות חייבות לעמוד לפני הבחירה הקשה והאיומה הזאת," היא מסכמת.
