ספרה של אנייסי Analytical Institutions סיפק תמצית ברורה של מצב הידע בתחום הניתוח המתמטי
למרות תרומתה החשובה לעולם המתמטיקה, מריה גטאנה אנייסי (Maria Gaetana Agnesi) לא קיימה קריירה מתמטית ארוכה.
אנייסי לא היתה מתמטיקאית מפורסמת טיפוסית. היא חייתה חיים פשוטים וויתרה על המתמטיקה בגיל צעיר. במבט ראשון חייה נראו משעממים ואולם בהתחשב בנסיבות שבהן גדלה, הישיגיה במתמטיקה היו מזהירים.
מריה גטאנה אנייסי נולדה במילאנו ב-16 במאי 1718, למשפחה עשירה ומשכילה. אנייסי זכתה למקום של כבוד בהיסטוריה של המתמטיקה כאשר כתבה את הספר הראשון הדן במשותף בחשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי. היא היתה חברת כבוד בסגל אוניברסיטת בולוניה אך העדיפה את לימודי התיאולוגיה ואבות הכנסיה, והקדישה את זמנה לצדקה ולשירות העניים. בהמשך היא הקימה בית חולים בביתה.
אביה, פייטרו אנייסי, פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת בולוניה ביקש להכניס את משפחתו לאצולה המילנזית. כדי להשיג זאת הוא נישא לאנה פורטונטה בריבו בשנת 1717.
באיטליה, שם החלה תקופת הרנסאנס והשפעתה ניכרה עד שנים רבות אחר כך, הטביעו נשים את חותמן על העולם האקדמי. נשים משכילות זכו להערצתם של גברים, ובניגוד למקומות אחרים באירופה, הן לא זכו ליחס של זלזול בשל היותן אינלטקטואליות ומשכילות. גישה זו איפשרה לנשים באיטליה להשתתף באמנות, ברפואה, בספרות ובמתמטיקה. אנייסי היתה הדמות הנשית החשובה ביותר במאה ה-18.
היא היתה המבוגרת מבין 23 ילדיו של אביה, משלוש נשים. היא זכתה לחינוך מפנק: דיברה צרפתית בגיל חמש והתמחתה בלטינית, ובעברית וכן למדה כמה שפות מודרניות בגיל תשע. בשנות נעוריה היא התמחתה במתמטיקה.
אנייטי סבלה ממחלה מסתורית בגיל 12 שיוחסה לעומס הלימודים שלה, והרופאים רשמו לה מרשם שבו צווה עליה ללמוד ריקודים ולרכוב על סוסים. הטיפול לא עזר, והיא החלה לסבול מעוויתות, והתבקשה לנוח. בגיל 14 היא למדה בליסטיקה וגיאומטריה. כאשר היתה בת 15 החל אביה לאסוף חוג ידידים בקרב משכילי בולוניה, עמם שוחחה והתעמקה בשאלות הפילוסופיות המורכבות ביותר. תיעוד המפגשים הללו מצויין בספרו של שרל דה ברוסה -"מכתבים מאיטליה" ובספרה Propositiones Philosophicae שפורסם בשנת 1738, בו סיכמה את הופעותיה בפני המשכילים והגנה על 190 השערות. ברבים מהמאמרים בספר היא המליצה לנשים לרכוש השכלה.
ביתה של אנייסי היה מקום התוועדות למרבית האינטלקטואלים של אותם הימים. מריה השתתפה במרבית הסמינרים, היא שוחחה עם האורחים על נושאים פילוסופיים ומתמטיים. מריה היתה ביישנית בטבעה ולא אהבה את המפגשים הללו אך היא המשיכה להשתתף בהם כדי לרצות את אביה עד מותה של אמה. אביה נישא פעמיים לאחר מות אימה והוא הסכים לממן את פעילותה. אנייסי התעמקה בעיקר בחשבון דיפרנציאלי וחשבון אינטגרלי.
לאחר מות אימה היא נטלה על עצמה את ניהול הבית. יתכן שהעבודה הרבה הכרוכה בטיפול באחים רבים כל כך מסבירה את העובדה שהיא מעולם לא נישאה.
בהיותה בת 20 היא החלה לכתוב את עבודתה החשובה ביותר Analytical Institutions. הספר דן בענף החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי. הרשומות ההיסטוריות מוסרות כי כתבה בתחילה את הספר כספר לימוד לאחיה, ולאחר מכן הספר התרחב וכלל נושאים מורכבים יותר.
כאשר פורסמה עבודתה ב-1748 היא גרמה להתרגשות בעולם האקדמי. זו היתה אחת מהעבודות הראשונות והשלמות ביותר על אנליזה של מספרים אינפינטיסימליים. תרומתה הגדולה של אנייסי למתמטיקה בספר הזה הוא בכך שהוא איחד בין עבודותיהם של מתמטיקאים שונים בדרך עקבית ובתוספת פרשנויות משלה. הספר הפך למודל לבהירות, תורגם לשפות רבות ושימש כספר לימוד.
Analytical Institutions סיפק תמצית ברורה של מצב הידע בתחום הניתוח המתמטי. החלק הראשון שלו דן בניתוח כמויות סופיות. הוא גם דן בבעיות יסודיות של מקסימום, מינימום, משיקים ונקודות פיתול. החלק השני דן בניתוח מספרים קטנים לאין שיעור (מספרים אינפינטיסמליים). החלק השלישי עוסק בחשבון האינטגרלי ודן באופן כללי במצב הידע. החלק האחרון מטפל בשיטת ההיפוך של משיקים ובמשוואות דיפרנציאליות.
אנייסי מוכרת בעיקר מהעקומה המכונה "המכשפה של אנייסי" (ראו איור מתוך ספרה Analytical Institutions). אנייסי כתבה את המשוואה של עקומה זו בתצורה a*sqrt(a*x-x*x)/x משום שהחשיבה את ציר ה-X כציר האנכי ואת Y כציר האופקי. בימינו היו רושמים זאת בצורה שונה תוך שימוש ב-X כציר האופקי וב-Y כציר האנכי, (yx^2=a^2(a-y או (y = a^3/(x^2 + a^2). מדובר בשכלול של עקומת הסינוס שנחקרה לראשונה בידי פרמה. "היא כונתה ורסיירה – מילה הלקוחה מהשורש הלטיני vertere שמשמעותו "להסתובב." אך גם משמשת כקיצור של המילה האיטלקית avversiera שמשמעותה "אשתו של השטן". ואולם כאשר ספרה של אנייסי תורגם לאנגלית, המילה versiera תורגמה ל"מכשפה" (witch), והעקומה זכתה לכינוי "המכשפה של אנייסי."
בעקבות הצלחת ספרה, נבחרה מריה לאקדמיה של בולוניה למדעים. האוניברסיטה נתנה לה דיפלומה ושמה הוסף לרשימת חברי הסגל, אולם שנים רבות ניטש ויכוח האם מריה קיבלה את המינוי מכיוון שבאותה תקופה היא הקדישה את זמנה לפעולות צדקה. נראה כי אביה סיפק את ההשראה לעניין שלה במתמטיקה. כאשר נפטר האב ב-1752, מריה ויתרה על המשך העבודה המתמטית. כאשר בשנת 1762 ביקשה ממנה אוניברסיטת טורינו את חוות דעתה על המאמר של לגרנז' הצעיר על חשבון וריאציות, תגובתה היתה שהיא אינה מתעניינת עוד בנושאים אלה"
אנייסי היתה אישה דתיה והקדישה את חייה לעניים, לחסרי הבית ולחולים, בפרט לנשים. כאשר נפתח ה- Pio Instituto Trivulzo, ביתם של החולים והתשושים, מונתה מריה למנהלת המוסד. היא טיפלה בנשים חולות ונוטות למות עד מותה שלה. נראה שחיי הדת והעזרה לנזקקים עניינו אותה יותר מאשר מתמטיקה. היא נפטרה בגיל שמונים, בינואר 1799.
אחד הסיפורים, שקשה מאוד לדעת את אמינותו מתאר כי אנייסי נהגה לטייל בשנתה. לפי אחד הסיפורים, הלכה לחדר עבודתה מתוך שינה, פתרה מספר בעיות מתמטיות שלא עלה בידה לפתור קודם, וכאשר התעוררה התפלאה לגלות את הפתרון המושלם מונח על שולחנה".
לערך על מריה גטאנה אנייסי בויקיפדיה
עוד בנושא באתר הידען:
- סופי ז'רמן - המתמטיקאית שסרבה לקבל כפרס פסל מזהב טהור
- האם אשתו הראשונה של איינשטיין חיברה עימו בחשאי את תורת היחסות ב-1905?