איך להרוויח מאתיים דולרים בהליכה בקניון: על מזל ואנשים ברי-מזל

מאמר זה נכתב בעקבות הרצאה שהעברתי בהאב תל-אביב, על ההטיות הקוגנטיביות אשר עוצרות אותנו בדרך להצלחה. בין היתר דיברתי בהרצאה גם על פריימינג (מסגור מצבים) ועל הדרך בה אנשים ברי-מזל מגדירים מחדש את המציאות שמסביבם. אני מעדיף שלא להעלות את ההרצאה כולה לאתר, אך לטובת הקוראים המתמידים שלא יכלו להגיע, העליתי לבלוג את המאמר הבא, שמתמקד בזווית אחת של ההרצאה.

תודה לכל הקוראים שהגיעו והשתתפו במשחקים הקטנים ובהדגמות שלאורך ההרצאה!

לכל אחד מאיתנו יש חבר או מכר כזה, בר-מזל. אנו יכולים לאהוב אותו ולהעריץ אותו על מזלו הטוב, או לסלוד מהחסד שמגלה לו העולם. בכל מקרה, קשה להכחיש שבכל מקום אליו אנשים ברי-מזל שכאלו הולכים, ההזדמנויות קופצות לחיקם: מעסיקים מציעים להם עבודה, נשים יפות וגברים נאים נקרים בדרכם והופכים לבני-זוגם, והם מתיישבים ליד אדם אקראי באוטובוס ומגלים שהוא הרופא המומחה שיכול לייעץ להם על בעיה שהטרידה אותם כל חייהם.

מאין מגיע המזל? יש שיאמרו שזוהי תכונה שאיננו יכולים לאמוד, להעריך או לשלוט בה. הפסיכולוג הבריטי המפורסם בן-זמננו ריצ'ארד וייסמן אינו שותף לדעה זו. הוא החליט לערוך סדרה של ניסויים מדעיים כדי לעמוד על מקורות המזל. לשם כך הוא הסתמך על אחד העקרונות המנחים מדענים בחקר תופעות טבעיות יוצאות-דופן: הוא בחר להתמקד במקרי הקיצון.

זהו עקרון המשמש במחקרים רבים המנסים לבדוק תופעות הנסמכות על מגוון רחב של גורמים, שקשה לבודד אחד מהם מכל היתר. באופן דומה, כדי ללמוד על הזקנה, אנו חוקרים ילדים המזדקנים במהירות, ומתים בשנות העשרה לחייהם מהתקף לב. כדי ללמוד על וירוס ה- HIVהגורם למחלת האיידס, אנו חוקרים את המוטנטים המעטים באוכלוסייה האנושית החסינים להשפעותיו. וכדי ללמוד על המזל, בחר וייסמן להתמקד בשני הקצוות הקיצוניים של סרגל המזל: בברי-המזל ובבישי-המזל.

וייסמן פרסם בעיתונים מודעות שהזמינו אנשים שראו עצמם חסרי-מזל או ברי-מזל במיוחד להשתתף בסדרת ניסויים. ארבע-מאות בני-אדם נענו לקריאה, בכל טווח הגילאים והמקצועות. הם כללו אנשי עסקים שהמזל זימן להם - שוב ושוב - הזדמנויות להצלחה. הם כללו נשים שנכשלו פעם אחר פעם במערכות הזוגיות שלהן. ברי-המזל היו בבירור מאושרים יותר מבישי-המזל, אך גם אלו וגם אלו לא זיהו על מה נסמך מזלם הטוב או הרע. רק בעקבות שנים ארוכות של ניסויים הצליח וייסמן לזהות מספר גורמים מרכזיים שהיוו את הבסיס למזל הטוב.

זיהוי הזדמנויות אקראיות

אמת ידועה לכל היא שההזדמנויות להצלחה כמעט נופלות מן השמיים על ראשיהם של ברי-המזל. וייסמן סבר שההזדמנויות מגיעות במידה שווה לברי-המזל ולחסרי-המזל, אלא שהאחרונים מתקשים יותר לזהותן. בניסיון לאמת את הרעיון, הוא ביקש משתי הקבוצות לעיין במגזין ולדווח לו על מספר התמונות בגיליון. לחסרי-המזל נדרשו בממוצע שתי דקות לספירת כל התמונות. בעלי המזל הטוב, לעומת זאת, הגיעו למספר התמונות הנכון תוך שניות ספורות בלבד. תוצאה זו אינה מפתיעה בהתחשב בכך שכבר בעמוד השני של המגזין הופיעה הודעה בגודל של חצי-עמוד, ובה נכתב באותיות קידוש לבנה - "הפסיקו לספור - יש 43 תמונות במגזין זה."

משעשע? לא לחסרי-המזל. אנו יודעים שבישי-המזל סובלים מרמות לחץ גבוהות יותר בחייהם[1]. קשה להאשים אותם: הם מאמינים כי העולם כולו פועל נגדם. רמות לחץ גבוהות התפתחו באבולוציה כדי לסייע לנו לברוח מטורפים, או להתמודד עם מצבי אלימות אחרים. מכיוון שכך, הורמוני לחץ 'מזניקים' את מערכות הגוף: הם מעלים את לחץ הדם, קצב הנשימה וקצב הלב כדי להביא יותר חמצן לשרירים במהירות גדולה יותר[2]. אפקט חשוב לא-פחות הינו צמצום שדה הראייה. אתלטים הנמצאים במצב לחץ, מדווחים על צמצום שדה הראייה[3] עד להתמקדות מוחלטת רק במטרה אחת: קו הסיום.

אפקט דומה פעל, כפי הנראה, על מוחותיהם של חסרי-המזל. הם ידעו כי האתגר לתוכו הוטלו הינו קשה במיוחד - כיצד ייתכן שלא? הרי הם חסרי מזל! - ולפיכך תגובת הלחץ שלהם הייתה גבוהה יותר וממושכת יותר. שדה הראייה שלהם הצטמצם והתיר להם להתרכז רק בתמונות שסרקו - אך באותה עת מנע מהם לראות את ההזדמנויות שבצדדים. לא קשה להאמין שאפקט דומה קיים גם בחיים האמיתיים, ברמה הפסיכולוגית והפיזיולוגית כאחד. כאשר אנו ממוקדי מטרה, אנו מחמיצים את הדרכים 'מחוץ לקופסה' שיכולות להביא אותנו לאותה מטרה - או לסייע לנו להגשים מטרה אחרת, טובה לא-פחות.

http://www.youtube.com/watch?v=vJG698U2Mvo

אחד המבחנים המוכרים ביותר, המשמש לעתים קרובות להסבר על ההצרות הטבעית של שדה הראייה הפריפריאלי שלנו. האם הצלחתם לגלות את מספר הפעמים שהשחקנים בלבן מעבירים את הכדור ביניהם?

כדי להבין עד כמה יכולה הנוקשות המחשבתית והראייתית להפריע בזיהוי ומציאת הזדמנויות, הוסיף וייסמן מודעה נוספת קרוב למרכז המגזין: "דווחו לחוקר שמצאתם מודעה זו, ותזכו ב- 250 דולרים!" גם הפעם, חסרי-המזל החמיצו את ההזדמנות. הם היו עסוקים מדי במרדף אחר מטרה אחרת. "הם הולכים למסיבות במטרה למצוא את השותף המושלם שלהם, וכך מחמיצים הזדמנויות למצוא חברים טובים. הם מחפשים בעיתונים בהחלטה ניצחת לאתר סוג מסוים של מודעות עבודה, וכתוצאה מחמיצים סוגי עבודות אחרים." כתב וייסמן במאמר שהתפרסם ב- Skeptical Inquirer.

יצירת הזדמנויות

ברי-המזל אינם מסתפקים בפקיחת עיניהם ובהסתכלות לצדדים. הם גם יוצרים הזדמנויות חדשות באמצעות שינוי וגיוון מתמיד בתנאי חייהם. הם בוחרים לדבר עם אנשים חדשים במסיבות, ללכת בנתיבים חדשים לעבודה, לפתח תחביבים חדשים או לקרוא עיתונים שלא עיינו בהם מעולם.

מדוע שינויים אלו בדרך-החיים מסייעים לפתוח הזדמנויות חדשות? חשבו על אדם המחפש אוצרות בחוף הים באמצעות גלאי מתכות. אם יתרכז במספר שטחים מצומצם, הרי שימצא שם בתחילה מספר אוצרות, אך לאחר זמן מה יגמר מזלו (ביחד עם המטבעות שבחול). אך אם ירחיב כל העת את שטח החיפוש שלו ויתפשט לאזורים חדשים ובתוליים, הוא יגלה שמספר מקרי הגילוי גדל מיד. הוא יצר לעצמו דרך חיפוש המזמינה הזדמנויות חדשות. וכדברי התלמוד הבבלי, אלון אולארצ'יק ודני סנדרסון - "משנה מקום, משנה מזל."[4]

התמודדות עם קשיים

התמונה הבאה התפרסמה בעקבות האולימפיאדה:

במקור התפרסם באתר London Underground

במבט ראשון נדמה כי היא מעידה על אופיין השונה של ניו-זילנד ואוסטרליה, אך האמת היא שמדובר בתופעה כלל-עולמית: אתלטים הזוכים במדליית ארד, מאושרים יותר מאתלטים הזוכים במדליית כסף.

זוהי תגלית מפתיעה בתחילה, אך קיים היגיון כאוב מאחוריה. האתלטים אשר זכו במדליית הכסף, רואים למול עיניהם את הפרס הגדול אותו החמיצו. האתלטים שזכו במדליית הארד, אינם חושבים כלל על הזהב - הוא מרוחק מדי מהם. הם רק מרוצים מכך שהצליחו להשתחל לשלישיית הגמר.

באופן דומה, כאשר אנשים ברי-מזל חווים אירועים קשים או מזיקים, הם נוטים לשמר תמונת מצב אופטימית של האירוע. כדי להוכיח את הרעיון, ביקש וייסמן מאנשים בשתי הקבוצות לדמיין כי שודד נכנס לבנק בו הם מחכים, יורה כדור אחד - ופוגע ישירות בכתפם. בישי-המזל פירשו מיד את האירוע כחלק מאותה תוכנית עולמית-כללית כנגדם, והסבירו כי עצם המצאותם בבנק בזמן שהשודד פורץ לתוכו, מתפרש כמזל רע להחריד.

ברי-המזל פירשו את המצב אחרת. הם טענו שהכדור היה יכול לפגוע בראשם, במקום בכתפם, ולפיכך היה להם מזל גדול שניצלו. וכפי שהצהיר אחד מברי-המזל, "אתה יכול גם למכור את הסיפור שלך לעיתונים ולעשות קצת כסף."

נראה שברי-המזל חיים בעולם אופטימי דווקא בשל העובדה שהם מבינים באופן עצמאי עד כמה גרועים היו יכולים להיות הדברים. כדברי הפילוסוף הגרמני האופטימי גוטפריד לייבניץ, הם "חיים בטוב מבין כל העולמות האפשריים". דרך חיים זו מצילה אותם מהלחץ המתמיד שחווים בישי-המזל, ומקנה להם את הביטחון העצמי הדרוש כדי להמשיך ליצור לעצמם חוויות חדשות - שחלקן גם יניבו תשואה יפה.

בית-ספר למזל

האם אנשים יכולים לשנות את מזלם? זו הייתה השאלה המרכזית שעמדה בפניי בעקבות קריאת ניסוייו ותובנותיו של וייסמן. מסתבר שוייסמן חשב גם על נקודה זו, והחליט להקים 'בית-ספר למזל' עבור חסרי-המזל שהשתתפו בניסוייו. התלמידים קיבלו שיעורים אודות הגורמים המרכזיים למזל והסברים לגבי משמעויותיהם, ורכשו טכניקות חשיבה והתנהגות שסייעו להם לחקות את מכלול ההתנהגויות והפרשנויות של ברי-מזל. בתום הקורס המזורז, שחרר וייסמן את המשתתפים בחזרה לחייהם, אך ביקש מהם להמשיך להפעיל את הטכניקות שלמדו במשך חודש שלם.

התוצאות דיברו בעד עצמן. בסוף אותו חודש, שמונים אחוזים מהנבדקים הגדירו עצמם מאושרים יותר, מרוצים יותר מחייהם ובעיקר - ברי-מזל יותר. חלקם מצאו אהבות ועבודות חדשות, או התקדמו בחייהם בזכות... ובכן, בזכות מה שנראה כמזל טהור.

רוצים להעסיק אנשים ברי-מזל? הנה דרך נוספת, שלא צוינה במאמר באופן מפורש.

הניסיון האישי

לפני שבוע החלטתי לנסות בעצמי את עקרונותיו של וייסמן. הודעתי לאשתי בנחישות שאנו יוצאים לחופשה בלונדון בעוד חודשיים, ולא אכפת לי מהכסף. האשה נמנעה מלהביע התנגדות. מספר ימים לאחר מכן יצאתי להיפגש עם סוכן נסיעות פוטנציאלי במרכז הקניות הסמוך לביתי. הסתובבתי בקניון תוך כדי דיבור בפלאפון עם חבר עמו לא שוחחתי כבר למעלה משנה, ולפתע ראיתי דף נייר מקופל על הרצפה. הרמתיו כדי לזרוק לפח - ומתוכו נפלו שני שטרות אפורים-ירקרקים של מאה דולרים כל אחד.

מזל? בהחלט. אלא שכאדם הגון, החלטתי להתקשר לטלפון שהיה רשום בדף שקופל מסביב לשטרות, ולהודיע להם על האבידה. הסתבר שמדובר בסוכנת נסיעות מחברה אחרת, שהחבילה נפלה כפי-הנראה מתיקה. הסוכנת יצרה עמי קשר תוך זמן קצר, מלאה בתודות - והבטיחה לסדר לנו הנחת 'אנשים טובים' בטיול העתידי.

סיכום הניסיון: לא רע בכלל ליום בודד של ניסוי. מאתיים דולרים לא-מוסריים, או הרגשה טובה והנחה משמעותית בטיול ללונדון.

אבל אולי זה היה סתם מזל?

[1]Are self-enhancing cognitions associated with healthy or unhealthy biological profiles?; Taylor et al; Journal of Personality and Social Psychology, 2003.

[2]Inequality: Of wealth and health; Else; New Scientist, 2012.

[3]Effects of life-event stress and hardiness on peripheral vision in a real-life stress situation; Rogers, Landers et al; Behavioral Medicine, 2003.

[4]http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%9E%D7%96%D7%9C

בנוסף או