זוהי התוצאה המוצלחת הראשונה של פחמן רדיואקטיבי בכרישים לבנים בוגרים. המחקר כלל ניתוח גופותיהם של ארבע נקבות וארבעה זכרים מצפון מערב האוקיאנוס האטלנטי. גילו של הזכר הגדול היה 73 שנה ושל הנקבה הגדולה ביותר 40 שנה.
הכרישים הלבנים הגדולים - הטורפים הגדולים ביותר באוקיאנוסים גדלים הרבה יותר לאט וחיים זמן רב יותר מאשר סברו עד כה. כך עולה ממחקר בראשות מכון המחקר האוקיאנוגרפי וודס הול (Woods Hole Oceanographic Institution (WHOI).).
זוהי התוצאה המוצלחת הראשונה של פחמן רדיואקטיבי בכרישים לבנים בוגרים. המחקר כלל ניתוח גופותיהם של ארבע נקבות וארבעה זכרים מצפון מערב האוקיאנוס האטלנטי. גילו של הזכר הגדול היה 73 שנה ושל הנקבה הגדולה ביותר 40 שנה.
התוצאות שלנו מגדילות באופן חד את הגיל המקסימלי ותוחלת החיים של כרישים לבנים בהשוואה למחקרים קודמים" אומר לי לינג חמאדי, סטודנט משותף ל-MIT ול-WHOI והחוקר הראשי במחקר שפורסם ב- PLOS ONE. "הבנת תוחלת החיים של מין בעלי חיים, קצב הגידול, גיל הבגרות המינית וההבדלים בצמיחה בין זכרים לנקבות חשובה במיוחד לניהול בר קיימא ומאמצי השימור."
קביעת הגיל בדגים מתבצעת בעיקר באמצעות ניתוח מקטעי גדילה ברקמות מינרליות כגון עצם האוזן, החוליות או קצות הסנפירים. אברים אלו גדלים לאורך כל חיי הדג ומוסיפים טבעות שנתיות בדומה לטבעות הצמיחה של העצים. בעוד החוליות בנויות משכבות של רקמות, המתווספות לאורך חיי הדג, התבניות של רצועות בהירות וכהות לסירוגין יכולות להיות דקות יותר מאשר אצל מינים אחרים והרצועות אינן מציינות בהכרח צמיחה שנתית."
"באופן מסורתי, הערכת גיל הכרישים הסתמכה על כך שהצמדים הללו מתווספים בכל שנה. במקרים רבים זה הסתבר כלא נכון במשך כל חיי הכריש." אומרת ליסה נתנזון, ביולוגית ימית ב-NOAA ושותפה למחקר.
במחקרים קודמים בהם נבחנו הפסים הללו בחוליות הכרישים נמצא כי כרישים שזוהו באוקיאנוס השקט היו בממוצע בני 22 שנה ואלו שבאוקיאנוס ההודי היו בני 23.
לצורך המחקר המדענים ניצלו את הפחמן הרדיואקטיבי שנוצר בניסויים גרעיניים במהלך שנות החמישים והשישים. פחמן רדיואקטיבי אטמוספירי התערבב באוקיאנוסים באותם הזמנים. הגידול בכמות הפחמן שנמדד ב-∆14C סיפק לחוקרים נקודה מסוימת בזמן הטבועה בשכבות החוליות, דבר שיכול לשמש כחותמת זמן שתסייע לקבוע את גיל בעל החיים.
באמצעות מתקן ספקטרומטרית המסה ב-WHOI ביצעו החוקרים ניתוח רדיואקטיבי של הקולגן בחוליות הכריש. כל דוגמאות החוליות הגיעו מכרישים שנלכדו בצפון מערב האוקיאנוס האטלנטי בין השנים 1967 ל-2010 ואשר השתמרו במעבדות NEFSC בנאראגסט, שהוא הגדול מסוגו. הדגימות גם צולמו במצלמות סטיראוסקופים תוך שימוש בהחזר האור לשיקוף האור מרצועות הצמיחה.
"מחקרים אלה מדגימים את כוחן של טכנולוגיות מתקדמות בתחום הגיאוכימיה האיזוטופיות במתן תשובות לשאלות בסיסיות באקולוגיה הימית" אומר ד"ר סיימון טתרולד, ביולוג ב-WHOI.
"חותמת זמן זו של פחמן רדיואקטיבי בחוליות של כרישים לבנים מספקת עדות לאורך החיים של הכריש הלבן באופן שונה מהשיטות המסורתיות להערכת גיל".
החוקרים גילו כי צמדי הרצועות מונחות על בסיס שנתי אצל כרישים לבנים בינוניים וגדולים בצפון מערב האוקינוס האטלנטי. ואולם, פרטים רבים חוו שינויים בקצב התרכבות החומר בחוליות לאחר ההתבגרות, או שהרצועות עשויות להיות כל־כך דקות שלא ניתן לזהות אותן.
עם משך החיים של 70 שנים ויותר עשויים הכרישים הלבנים להיות דגי הסחוס מאריכי החיים ביותר. על אף שהם נמצאים בעיקר במים באיזורי אקלים מתון וסובטרופי, הם גומאים מרחקים ארוכים וניתן למצוא אותם בכל האוקיאנוס.
כרישים לבנים נחשבים לפגיעים מכיוון שהפרטים גדלים לאט ומתבגרים מאוחר. אוכלוסיית הכרישים הלבנים עלולה להיות רגישה יותר לדיג, וללחצים סביבתיים ואחרים.
"ממצאים אלה משנים את המודל שהיה מקובל עד היום באשר לאוכלוסית הכרישים הלבנים וחייבים לקחת את הדבר בחשבון כאשר שוקלים אסטרטגיות שימור עתידיות." אומר גרג סקומל, מדען ב-WHOI ושותף למחקר.