לעצור את המוות – חלק שלישי: הרעב לחיים

ברשומות האחרונות למדנו כי כאשר מושגת אריכות החיים באמצעות השבחה גנטית, היא גורמת להאטת המטבוליזם, על חשבון הפוריות והאנרגיה הפורצת של הנעורים.

ברשומות האחרונות למדנו כי כאשר מושגת אריכות החיים באמצעות השבחה גנטית, היא גורמת להאטת המטבוליזם, על חשבון הפוריות והאנרגיה הפורצת של הנעורים. מסתבר שיש גם כאלו המוכנים לשלם את המחיר הזה – לוותר על הפוריות – כדי לזכות בעוד מספר עשורים לקראת סוף חייהם.

הראשון שהחליט לעשות זאת באופן פעיל היה אציל ונציאני בשם לואיג'י קורנארו שפירסם ב- 1550 ספרון בשם Discorsi della vita sobria – דיון על החיים המפוכחים – בו סיפר אודות משטר דיאטה מיוחד שהמציא בעצמו והיה אמור להאריך את חייו.

הנה לפניכם תמונה של מזונות שימצאו מקומם בשולחן סעודה טיפוסי מימינו. אתם יכולים לראות סוגי בשר שונים, ירקות, פירות, לחם, ביצים, חלב ועוד. מה לדעתכם בחר קורנארו לחתוך מהתפריט שלו?

למעשה, קורנארו החליט שלא לפסול מצרך מזון מסוים אחד, אלא פשוט: לאכול פחות, ולאכול רק את מה שטעים. בספרו סיפר כי הוא נוהג לאכול לחם, דייסה, ביצים, בשר עגל, חזיר, עוף ודג. בקיצור, לפחות מבחינת האיכות הוא לא פגע בעצמו יותר מדי. אבל הכמות, רבותי, הכמות! שם הוא באמת חתך, עד לאלף קלוריות ביום בערך – פחות מכפי שקיבלו אסירים יהודים בחלק ממחנות הריכוז, בתחילת השואה.

אם אנו מסתכלים בנתונים מסביב לעולם באותה תקופה (אנגליה, ניו אינגלנד, וירג'יניה), תוחלת החיים עמדה על 35 שנים לעשירים, ו- 25 שנים לעניים. הסטטיסטיקה הזו לא אומרת בהכרח הרבה, כי היא כוללת את הילדים שמתו בגיל צעיר – בערך 40% מהאוכלוסייה. אבל אם נסתכל על אדם שהצליח לעבור את תקופת הילדות, נגלה שהוא זוכה בממוצע ל- 47 שנות חיים.

כמה שנים חי קורנארו?

התשובה היא שהוא כתב את הספר שלו בגיל 83. והוא המשיך לחיות ולכתוב, עד שנפטר בגיל 99. עבור בני דורו הוא היה כמו אל. כמו מתושלח. הוא קרא להם לאכול פחות… וכנראה שהוא גם צדק.

עשרות מחקרים כבר הראו שהדרך היעילה היחידה להאריך את משך החיים של עכבר היא לספק לו עד כדי 50% ממנת המזון של חבריהם. עכברים שעוברים את הדיאטה הזו עירניים יותר ובריאים יותר מחבריהם. בסופו של דבר הם מתים, כמובן, אך הגילאים בהם הם לוקים בסכרת, דלקות, קלקול בכליות, מחלות אוטו-אימוניות, ניוון שרירים, מחלות לב, ניוון עצבי – כל אלו מעוכבים. והמדהים מכל, אפילו הסרטן מעוכב אצלם. כיום נערכים מחקרים בקופי רזוס כדי לראות כיצד הם מגיבים להרעבה, אך יקח לפחות עוד עשור עד שנדע את התשובה.

כשמגיעים לבני-אדם, צריך לספק בדיאטה כזו כאלף קלוריות ליום – שזה הגבול העליון שמספיק כדי לכלכל את הגוף. זוהי דיאטת רעב על כל המשמעויות הקשות ביותר שלה, ומעטים מאד האנשים שיצליחו לעמוד בדיאטה כזו לאורך זמן מרצונם החפשי. ולמרות שהדיאטה הזו מספיקה כדי לכלכל את הגוף, היא בוודאי אינה תומכת בדחף המיני.

לא ברור בדיוק למה היא עובדת, אבל הסבר אחד לפחות קשור בהשפעות שכבר ראינו שיש לרביה על תהליך ההזדקנות. לחיות העוברות דיאטת רעב יש פחות צאצאים. יתכן שהחסכון באנרגיה המגיע מהפסקת הילודה מסייע בהארכת החיים. אבל כנראה שזה לא הכל. בזבובים העוברים דיאטת רעב מושתקים רוב הגנים המעורבים ברביה – אבל גנים אחרים מופעלים בשיא המרץ. גנים מוגברים כאלו, למשל, מחזקים את מערכת החיסון. זה יכול להסביר את העמידות שמפתחים העכברים הדיאטטים מסרטן, למשל, מפני שמערכת החיסון מסוגלת לאתר תאים סרטניים ולקטול אותם יותר ביעילות. אבל קרוב לוודאי שזה רק חלק קטן מהתמונה. מתוך 15,000 הגנים שיש לזבוב, כאלפיים מהם מגיבים בדרך זו או אחרת לדיאטת הרעב שהוא עובר. בהחלט יתכן שדיאטת הרעב עובדת באמצעות ההשפעה המשותפת של עשרות מסלולים מטבוליים ומולקולאריים שונים.

אז יש לנו פתרון ברור אחד – דיאטת הרעב. לרוע המזל, ברור שפתרון זה רחוק מלהיות אופטימלי. אף אחד מאיתנו לא רוצה לרעוב כדי להישאר בחיים. ובכל זאת, זוהי הדרך היחידה להפעיל את הגנים המעכבים את ההזדקנות.

אבל מה אם היינו יכולים להפעיל את הגנים הללו מבלי להרעיב את הגוף? מה אם היינו יכולים לשלוח יד לתוך המנגנונים העמוקים ביותר שבתאים – לדלג על אות ההפעלה המגיע מדיאטת הרעב – ולהפעיל ישירות את הגנים מעכבי ההזדקנות?

הנדסה גנטית לחיקוי רעב

אנו יודעים ממחקרים קודמים כי הגן SIRT3 מופעל בזמן הרעבה מבוקרת. במחקר חדש שהתפרסם בשבועות האחרונים, נבדקה פעולתו בתאי גזע של הדם. תאי גזע אלו מחדשים כל העת את אספקת תאי הדם האדומים ותאי הדם הלבנים: אלו שנושאים חמצן בגוף אל התאים, ואלו שמגנים על הגוף מפני פולשים זרים. הבדיקות שנערכו הראו כי SIRT3 מסייע לתאיפ להתמודד עם תנאי לחץ. כאשר הוחדר הגן SIRT3 לתוך תאי הגזע של הדם (שאחראים על ייצור תאי דם, ככדוריות דם אדומות ותאי דם לבנים), גרם הטיפול לייצור מוגבר של תאי דם חדשים – יכולת בה ניחנים בדרך-כלל תאי הגזע בצעירותם.

החוקרים השתמשו בהנדסה גנטית כדי להגביר את רמות ה- SIRT3 בתאי הגזע של הדם של עכברים קשישים, והיו עדים לתופעה מופלאה: הטיפול שחזר את נעוריהם של התאים המזדקנים, ואלו ייצרו כמויות גדולות יותר של תאי דם.

האם מדובר בטיפול להארכת חיים? על כך אין עדיין תשובה. החוקרים לא המתינו כדי לראות האם אורך חייהם של העכברים גדל. עם זאת, מכיוון שתהליך ההזדקנות הינו שילוב של פגיעות קטנות רבות במנגנונים השונים של הגוף, נראה הגיוני שתיקון אחד המנגנונים יסייע בהארכת החיים.

"ידענו כבר שהסירטולינים [קבוצת הגנים אליה שייך SIRT3] מבקרים את ההזדקנות, אך המחקר שלנו מדגים לראשונה שסירטולינים יכולים להפוך על פיה את ההתנוונות הקשורה להזדקנות, ואני חושבת שזה מאד מרגש." אמרה החוקרת הראשית דניקה צ'ן, פרופסור באוניברסיטת ברקלי. "המחקר פותח את הדלת לטיפולים פוטנציאליים במחלות ניווניות הקשורות לגיל."

ובאמת, עד כמה קרוב הטיפול בבני-אדם? כמו כל טיפול בהנדסה גנטית, קשה להאמין שבני-אדם רגילים – כלומר, כאלו שאינם לוקים במחלות קשות – יקבלו אישור לשנות את הגנטיקה של עצמם. גם אם יתפתח טיפול רפואי כתוצאה מהמחקר, בעשור הקרוב הוא ישמש רק כדרך לסייע לחולים קשישים לייצר מספר גדול של כדוריות דם אדומות ותאי דם לבנים. אך אפילו לטיפול מסוג זה עוד ארוכה הדרך.

אחד החששות הגדולים, כמו תמיד, הינו שהמשחק בגנטיקה של התאים – שכל אחד מהם הינו מכונה משוכללת ומורכבת, הנשלטת על-ידי הגנים – עלול לגרום להם לצאת מכלל שליטה וליצור גידול סרטני. במקרה זה, דווקא ל- SIRT3 יש יתרון אחד גדול: מחקרים קודמים זיהו כי הוא בעל תפקיד בהשתלטות על התא, ומונע את הפיכתו לתא סרטני. לפיכך טיפול רפואי שישלב החדרה של SIRT3 לתאים עשוי לסייע גם בשחזור הנעורים – וגם בצמצום הסכנה לפיתוח גידולים סרטניים.

דלת נסגרת, חלון נפתח

משפחת הסירטולינים הינה רק אחת משפחות הגנים המופעלות בעת ההרעבה המבוקרת. העדויות מצביעות אמנם שנחשף תפקידה של חתיכה נוספת בפאזל המורכב המהווה את תהליך ההזדקנות של הגוף, אך מספר החתיכות עוד גדול עד מאד. ייתכן שכמעט אין טעם לנסות לעקוב אחר כל גן וגן המעורב בתהליך ההזדקנות, ובמקום זאת עדיף לנו להבין כיצד הגנים השונים מסכלים את ההזדקנות – ואולי להמציא תרופות משלנו שיעשו אותה פעולה. ומכאן נשאלת השאלה: מה עושה SIRT3?

החשד הנוכחי הוא ש- SIRT3 מגן על התאים מפני סוג הרסני במיוחד של מולקולות, בו תתמקד הרשומה הבאה: הרדיקלים החופשיים.