חוקרים גילו חלבון המאפשר את תהליך הרגנרציה של גפיים לאחר קטיעה גם ללא תלות עצבית. הבנת התהליכים המאפשרים את צמיחתם המחודשת של איברים בסלמנדרות עשוי בעתיד לתרום לפיתוח תרופות שיסיעו בריפוי לאחר פציעות
בעלי חיים שונים מסוגלים לגדל חלקי גוף במידה כזו או אחרת לאחר קטיעה. ישנן דוגמאות רבות בעולם החי לכושר רגנרציה מדהים. כך למשל, אצל חסרי חוליות רבים יכול להתפתח יצור שלם מתוך מקבץ תאים. בעלי חוליות כגון סלמנדרות מצטיינות בכושר השיקום שלהן. הן מסוגלות לצמח גפיים, זנב, לסתות, חלקים מרקמות העין, מעיים ואפילו חלקים קטנים מהלב לאחר פציעה. אפילו אצל יונקים ישנה יכולת להתחדשות וריפוי, אם כי בדרך כלל היא מאוד מוגבלת.
מחקרים רבים בנושא תהליכי רגנרציה לאחר קטיעה מבוצעים בסלמנדרות, אשר מחזיקות בכושר צמיחה מרשים של גפיים חסרים. בבעלי חיים אלו, מיד לאחר הקטיעה, יש נדידה של תאי אפידרמיס לכיוון הגדם ויצירה של מעין כיפה הסוגרת את הפצע. בהמשך, תאים רבים באיזור הגדם עוברים תהליכים של דה-דפרנסציה, כלומר הופכים מתאים ממוינים בעלי מבנה ותפקיד מוגדרים למעין תאי גזע בעלי יכולת חלוקה והתמינות. תאים אלו נותנים מוצא לתאים נוספים אשר יבנו את הרקמות השונות באיבר כגון עצבים, שרירים וכלי דם. איזור זה, מתחת לכיפה האפידרמלית, בו נמצאים תאי הגזע נקרא בלסטמה. הבלסטמה מאפשרת את יצירתם של המבנים השונים בכיוון דיסטאלי אליה (כלומר כלפי חוץ ממרכז הגוף). בסיומו של התהליך, כשלושה חודשים לאחר הקטיעה לא ניתן להבדיל בין הגף החדש לזה שניקטע.
בין המרכיבים המרכזיים המאפשרים את יצירת הבלסטמה וצמיחת הגף נמצאים העצבים ואפידרמיס הפצע. וללא צמיחה מחודשת של שלוחת האקסון של העצב מעוכבים תהליכי הגדילה והחלוקה של התאים בבלסטמה, בעיקר בשלבי הריפוי הראשונים.
אחד החלבונים החשובים בקביעת דפוסי הצמיחה של הגף החדש הוא החלבון הממברנאלי Prod1. במחקר שנערך במעבדתו של פרופ' ג'רמי ברוקס (Jeremy Brockes) מיוניברסיטי קולג' לונדון ופורסם בכתב העט Science, זוהה החלבון nAG המסוגל לקשור את Prod1 וממלא תפקיד חשוב בעידוד חלוקת תאים. ביטוי החלבון nAG עולה בעקבות הקטיעה, בעיקר בתאי שוואן (Schwann), בקצה הדיסטאלי של מעטפת עצב, בשלבים הראשוניים של תהליך הרגנרציה. בנוסף, העלייה ברמתו של nAG באיזור הגדם תלויה בנוכחות העיצבית. החוקרים הצליחו להראות כי ביטוי מאולץ של nAG על ידי החדרה של דנ"א לאזור הפצוע, גם במקרים בהם סולק העצב באופן מלאכותי, מאפשר את יצירת הגף החדש.
מחקרים מסוג זה מקדמים את המדע לעבר הבנת הדפוסים המאפשרים את התארגנות הרקמות בתהליך השיקום ליצירה של איבר מורכב מבחינה תפקודית, מבנית ומרחבית. לדברי פרופ' ברוקס ושותפיו למחקר, התלות של תהליכי רגנרציה בתאי העצב שמורה בקרב בעלי חיים שונים במהלך האבולוציה, החל מרגנרציה של סנפירים בדגים ועד לצמיחת הזרועות במיני שושני ים וכוכבי ים ובניית ציר הגוף בתולעים טבעתיות, וכן בצמיחה של גפיים בסלמנדרות בוגרות אשר בהן הצפיפות העיצבית רבה יותר. היכולת לאפשר את צמיחת הגף על ידי ביטוי חלבון באופן חיצוני וללא תלות עיצבית עשוי להצביע על חשיבותה של הבלסטמה כמבנה אוטונומי המאפשר רגנרציה. הבנת המרכיבים החלבוניים המשתתפים בתהליך בחיות בוגרות, כפי שקימים בבלסטמה של הסלמנדרה, יאפשרו אולי בעתיד להנדס מבנה דומה ביונקים ללא צורך בהתערבות חיצונית נוספת.