מסעות בין כוכבים

מתי נצא להפלגה על ספינה בין-כוכבית? ראש נאס"א סבור שבעתיד הלא כל כך רחוק. וגם: מה עומד מאחורי תוכנית לשגר אסטרונאוטים למאדים בלי להחזירם לכדור הארץ?

קרן מרון

סיימון "פיט" וורדן (Worden), מנהל מרכז המחקר על-שם איימז (Ames) של נאס"א שבקליפורניה, נשאל באוקטובר 2010 שאלה תמימה במהלך דיון פאנל שהתקיים בחסות הקרן Long Now Foundation שבסיסה בקליפורניה. נותרה כדקה מהזמן שהוקצב לשיחה, והמראיין, שחיפש כנראה במה למלא אותה, התבדח עם אורחו: "האם אי פעם לדעתך נצא ממערכת השמש שלנו, או שאנו לכודים פה לעד?" תשובתו של וורדן הפתיעה את המנחה ואת הקהל.

וכך אמר וורדן: "התחלנו זה עתה פרויקט עם DARPA (דארפ"א - הסוכנות האמריקנית למחקר למטרות ביטחון), הנקרא 'ספינת כוכבים במאה שנים' (Hundred Year Starship) [...] הרעיון הוא להקים תוכנית שתשקיע בטכנולוגיות שיאפשרו לנו לפתח ספינות כוכבים בתוך מאה שנים." בכך התכוון וורדן לספינות חלל שמסוגלות לטוס בין כוכבים.

מי ישלם?
את דבריו של וורדן רשמה כתבת אחת בלבד: אמָרה ד. אנג'ליקה (Angelica), עורכת הבלוג המדעי KurzweilAI.net. כתבתה של אנג'ליקה עוררה התרגשות רבה בכלי התקשורת האמריקניים, אולם בימים הראשונים לאחר פרסומה היה כמעט בלתי אפשרי לקבל אישוש לדברים שנכתבו. ברשת פוקס האמריקנית ניסו לקבוע ראיון עם וורדן כדי לקבל פרטים נוספים, אולם מועד הראיון נדחה פעמיים, ובסופו של דבר בוטל לחלוטין.

אנשי פוקס כמובן הביעו חשד לניסיונות הסתרה. אנשי קרן Long Now המתינו כעשרה ימים כדי לפרסם הקלטה של השיחה, שאִפשרה לקהל הרחב לשמוע את הדברים במו אוזניו. ההקלטה הועלתה לאתר של Long Now במקביל לפרסום תגובתה הרשמית של דארפ"א - שיצאה מגדרה כדי להנמיך ציפיות.

מההודעה לעיתונות של דארפ"א משתמע, כי אף על פי שכותרתו של הפרויקט היא "ספינת כוכבים במאה שנים", למעשה מדובר במאמץ צנוע למדי. דארפ"א אינה מתיימרת לפרוץ את גבולות מערכת השמש - היא בסך הכול מעוניינת לממן מחקר אשר יבדוק את האפשרות להרכיב תוכנית עסקים שתקבע את הטכנולוגיות הדרושות כדי להביא לכך שייבנו ספינות כוכבים בעוד מאה שנים.

ייתכן כי אחת הסיבות להסתייגות היא שלנאס"א ולדארפ"א אין כל כוונה לממן את הפרויקט מכיסיהן. על פי דברים שאמר וורדן במהלך הדיון, התקציבים שהסוכנויות מתכוונות להקדיש לפרויקט הם זעומים (יחסית). נאס"א התחייבה להשקיע מאה אלף דולר כדי לקדם את המאמץ, ודארפ"א תורמת מיליון דולר - סכומים הנמוכים מאלה, אפשר להניח, שהשקיעה דארפ"א במסיבת חג המולד לכלל עובדיה. למעשה, אומר וורדן, נאס"א ודארפ"א מקוות לגייס כספים מהמגזר הפרטי: הם "מנסים לשדל כמה מיליארדרים להקים קרן 'ספינת כוכבים במאה שנים'."

כמובן, כפי שמציינת הודעתה של דארפ"א, הטכנולוגיות שיפותחו במסגרת הפרויקט יוכלו לשמש את הסוכנות במטרותיה האחרות, קרי הגנה על ארצות-הברית. אין ספק שצבא ארצות הברית יוכל למצוא שימוש ראוי לטכנולוגיות כגון "על-חלל" (warp drive, מושג מסדרת "מסע בין כוכבים" שמשמעותו היכולת לטוס במהירות האור), ואם מישהו כמו ביל גייטס או מנכ"ל פייסבוק מרק צוקרברג יסכים לממן זאת - מה טוב.

כרטיס בכיוון אחד למאדים
בראיון שוחח וורדן על יוזמה נוספת של נאס"א, המפתיעה לא פחות מפרויקט ספינות הכוכבים עם דארפ"א. וורדן ציין באופן חד-משמעי: "מטרתה העיקרית של תוכנית החלל היא ליישב עולם אחר." הוא הוסיף כי בעבר הלא רחוק דברים כאלה היו נאמרים ב"בארים אפלים" בלבד והיו עשויים להביא לפיטוריו.

אין זה סוד שכוכב הלכת המתאים ביותר להתיישבות, מלבד הארץ הזקנה שלנו, הוא מאדים, הממוקם קרוב יחסית לכדור הארץ. מסע אליו צפוי לארוך כחצי שנה בלבד (בתנאים אופטימליים) - ובין כל כוכבי הלכת במערכת השמש הוא הכי דומה לכדור הארץ מבחינת תנאי הסביבה. במאדים יש כוח משיכה בינוני, אם כי חלש מזה של כדור הארץ, וכמויות גדולות של מים ופחמן דו-חמצני. עם השקעה רצינית ביותר אפשר לקיים שם חיים, אולם עקב חוסר תקציב התקדמותה של נאס"א לקראת מטרה זו אטית מאוד (אם כי וורדן מאמין כי בקצב הנוכחי אסטרונאוטים יוכלו לבקר בירחים של מאדים עד 2030).

מאמר שהתפרסם לאחרונה בכתב-העת Cosmology מציע רעיון מעניין לקיצוץ עלויות הביקור במאדים - לממן מסע בכיוון אחד בלבד, ולהשאיר את האסטרונאוטים במאדים לנצח. כותבי המאמר, דירק שולץ-מקוך (Schulze-Makuch) מאוניברסיטת וושינגטון סטייט ופאול דייוויז (Davies) מאוניברסיטת אריזונה סטייט, מציינים כי העלות הכבדה ביותר למסעות בחלל כרוכה בהשבת האסטרונאוטים לכדור הארץ, וכי ויתור על שלב זה במסע עשוי להוריד את העלות בכ-80%. המתיישבים במאדים יקבלו משלוחי ציוד ומזון, אולם לעולם לא יוכלו לשוב הביתה.

המדענים מדגישים כי אינם רואים בנסיעה חד-כיוונית למאדים "משימת התאבדות", אלא מאמץ אמיתי ליישב עולם חדש. הם משווים את המסע למאדים למסעות גילוי העולם במאות הקודמות: האסטרונאוטים יהיו כמו מתיישבי ה"עולם החדש" שעזבו את אירופה ולא ציפו לשוב אליה לעולם. הכותבים מציעים שהמתיישבים הראשונים יהיו ארבעה מתנדבים, ורצוי שיהיו מעבר לגיל הפוריות. מתנדבים אלה יכינו את השטח, ואט-אט יצטרפו אליהם מתיישבים חדשים. לדעת החוקרים יספיקו כ-150 מתיישבים על כוכב הלכת כדי ליצור שונות גנטית גבוהה דיה שתאפשר לאוכלוסייה להמשיך לקיים את עצמה דרך ריבוי טבעי. החוקרים מציעים שהמתיישבים יחיו בתוך מערות קרח המצויות על פני המאדים, אשר יספקו להם מים וחמצן, ושיגדלו צמחים מחוץ למערות בחממות שאותן יבנו רובוטים.

גם בעניין ההתיישבות במאדים ייתכן כי נאס"א תוכל להיעזר במיליארדרים מהמגזר הפרטי. על סמך דבריו של וורדן (שאין לו כל קשר לכתבתם של שולץ-מקוך ושל דייוויז), מקימי גוגל לארי פייג' (Page) וסרגיי ברין (Brin) מתעניינים מאוד באפשרות של שליחת אנשים בכיוון אחד למאדים. טוען וורדן כי בשיחה שניהל עמו, פייג' שאל מה תהיה העלות של שליחת אנשים בכיוון אחד למאדים. וורדן ענה שהמחיר צריך להיות כ-10 מיליארד דולר. השיב פייג' כי אם יצליחו להוריד את המחיר למיליארד או שניים - אולי יהיה על מה לדבר.

קרן מרון היא כתבת לענייני מדע ועורכת