חשיבות המגוון הגנטי של חיות משק

חוקרי סוכנות האו"ם לחקלאותFAO's) ) קוראים למאמץ שיביא לשימור של מאגר הגנים שכן ״גיוון גנטי של חיות משק מהווה תנאי מקדים להסתגלות עתידית לשינויים״

למרות שמגוון הגזעים של חיות משק תופס מקום חיוני באספקת מזון לעולם שהולך ומתחמם רבים מהזנים מצויים בסכנה. חוקרי סוכנות האו"ם לחקלאותFAO's) ) קוראים למאמץ שיביא לשימור של מאגר הגנים שכן ״גיוון גנטי של חיות משק מהווה תנאי מקדים להסתגלות עתידית לשינויים״. כך נאמר בדו׳ח של הסוכנות שמדגיש את הצורך להבטיח כי מקורות גנטיים של חיות משק ישמשו לקידום הביטחון התזונתי וישארו כאלה גם עבור דורות בעתיד״.

מקובל כי מינים/זנים בני תערובת יהיו מוצלחים ועמידים יותר,אלא שמתברר כי במקרים רבים הכלאות גורמות לבליה גנטית כלומר גזעים שמותאמים לתנאים קשים מאבדים את כישוריהם בגלל הכלאות
כותבי הדו"ח טוענים כי תפוצה מתרחבת של זנים שאינם ילידיים וחוסר וויסות גורמים לפגיעה בייצור בגלל הגישה כי ״זנים ילידיים אינם תחרותיים״, ולא היא שכן כתוצאה מהסתגלות במשך דורות רבים, גזעים ילידיים עמידים לא רק מול שינויים אקלימיים אלא גם מול מחלות, חוסר במים או מרעה דל, לכן יש צורך וחשיבות לשמר את המגוון הגנטי של חיות משק.

בארצות מתפתחות נפוצות הכלאות במטרה לשפר את תנובת החלב או את מהירות ההתבגרות,הגורמות לאובדן תכונות ייחודיות כמו עמידות לטמפרטורות קיצוניות, הסתפקות במעט מזון או מים ועוד אתגרים סביבתיים.

כדוגמא מביא הדו׳ח את בקר הפנטנל Pantanal) ) בברזיל שנקרא פנטנירוס Pantneiro's. הבקר שהובא ע"י הפורטוגלים ‫(‬במאה ה17) פיתח ברבות השנים עמידות בפני טפילים ומחלות מקומיות, בקר שהמשיך להתקיים בשטפונות ובבצורת ושגשג על המרעה המקומי, בתחילת המאה ה20 היו מספר אלפי פנטנירוס.
אלא שהכלאות בזנים שיובאו גרמו לאובדן תכונות העמידות והבקר המיוחד מתמעט והולך והיום יש רק כ 500 פרטים שעדיין נושאים את הגנים המיוחדים ואת כישורי העמידות וההישרדות בתנאי הפנטנל,

לעומת זאת דוגמא מקומית. ב 1959 הביאו מתעישבי נאות-הככר בקר מזני ברהמה ואפריקנדר בהנחה כי בני התערובת יתאימו לתנאי המלחה. אלא שמסתבר שהפרות סבלו מקדחות ומגידול פראי של הטלפיים, אולי בגלל שלא ניתן להם די זמן להסתגל ?
בלית ברירה העדר הועלה ל״הבראה״ בצפון ונמכר, אלא שבזמן העמסת הפרות ברחו מס׳ פרטים שהתחברו לפרות שברחו מהכפרים פיפי וצאפי, תוך כחמש שנים פיתחו צאצאי הערביות והבורחות עמידות לקדחות, לא גידלו טלפיים, התרבו וחיו במלחה כחיות בר נקיות מטפילים ומחלות כלומר ההכלאה של אפריקנדר ברהמה ופרות מקומיות הצליחה להתגבר על הבעיות המקומיות.
לרוע המזל המתיישבים החדשים וחיילינו לא הבינו את יחודיות העדר הפראי ונהגו בהם כמו בחזירים שהיו בשטח, צדו אותם עד האחרון… חבל.

על פי דו"ח סוכנות החקלאות של האו"ם יש היום כ-1500 גזעי חיות משק שמהם 17% בסכנת הכחדה. מצבם של 58% מהזנים לא ברור בגלל חוסר נתונים.אבל ידוע כי בדורות האחרונים נכחדו כ-100 זנים. כדי להעריך את מצב חיות המשק נערך סקר ב-130 מדינות ומסתבר כי מאז 2007 השתפר מעט המצב בעקבות פעילות ממשלות ״לעצירת הבליה הגנטית״ ולניהול נכון של הזנים בארצותיהם
אם ב-2007 רק 10 מדינת דיווחו על ״בנק גנים״, הרי שלאחרונה עלה המס׳ ל-64 ועוד 41 ארצות שמתכננות ״בנק גנים״. בהתחשב בכך שבעשור האחרון ארצות ארופאיות רבות משקיעות במערכות מידע שמופצות לכל דורש, הרי שיש תקווה כי גזעים יחודיים של חיות משק ישמרו ויתקיימו גם בדורות העתידיים.

עכשיו יעלו ויבואו ויפצחו בצעקה גדולה אלה שהפכו את הצימחונות והטיבעונות לדת. הם יצעקו כי ״האדם אינו אוכל בשר מטבעו״ ולכן אין זה מוסרי ואין צורך בחיות משק״, אז כדאי שיפנו להיסטוריה האנושית ויזכרו כי עד המהפכה החקלאית (לפני כ-12 אלף שנה) התקיימה האוכלוסייה האנושית מליקוט ומצייד כלומר ממגוון רחב של מזונות- כולל בשר. ראוי גם שילמדו כי גם היום יש חברות של לקטים-ציידים, כמו גם חברות רועים שמתקיימים ממזון שבבסיסו מוצרים מעדרי הצאן והבקר,ולא נשכח את ציידי הצפון הרחוק שמחייתם מבוססת בעיקר על צייד.