מענק על סך 34.5 מיליון דולרים לאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, לפיתוח ובדיקת יד רובוטית תותבת בבני-אדם, הנשלטת ישירות מהמוח
לפני שלושת-אלפים שנה, לקתה נסיכה מצרית בסוכרת, וכתוצאה מהסיבוכים הקשים של המחלה, איבדה את הבוהן בכף רגלה הימנית. נכות פיזית שכזו לא היתה מקובלת בעיני משפחת המלוכה, וכך זכתה הנסיכה בתותבת הראשונה המוכרת לנו, בדמותה של בוהן עשויה מעץ ועור חיה נוקשה. כך, לפחות, אני נוהג לדמיין את מהלך האירועים שהביאו ליצירתה של הבוהן התותבת שהתגלתה במצרים, כשהיא צמודה לרגלה של מומיה עתיקת-יומין.
אין ספק שהמצרים ניחנו במהנדסים מוכשרים. הם הצליחו גם לתכנן ולהקים את הפירמידות, ובעזרת היהודים גם את ערי המסכנות. עם כל חוכמתם, חייבים להודות שאותה בוהן תותבת לא היתה מוצלחת במיוחד. לא ניתן היה לשלוט בה או להזיז אותה, היא נקשרה למקום ברצועות עור, ולא סיפקה יותר ממראית-עין של שלמות. מאז עברו יותר משלושת-אלפים שנים, ובימים אלו ניתן להכריז כבר על פתיחתו של עידן חדש של איברים מלאכותיים, כאלו המסוגלים לחקות את הגפיים האנושיות במדויק, ואפילו לנוע בכוח המחשבה בלבד, בזכות החיבור הישיר שלהם עם המוח.
העידן החדש נפתח במתן מענק על סך 34.5 מיליון דולרים לאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, לפיתוח ובדיקת יד רובוטית תותבת בבני-אדם, הנשלטת ישירות מהמוח. היד הרובוטית כוללת זרוע, כף יד וחמש אצבעות, שכל אחת מהן מסוגלת לנוע לפי רצון המפעיל. משקלה אינו עולה על זו של יד אנושית מן הטבע – ארבעה וחצי קילוגרם – והיא מספקת גמישות ויכולת תנועה דומה לזו של המקור. והחשוב מכל, ההוראות להנעת היד נובעות ישירות מן המוח, בזכות אלקטרודות זעירות המושתלות במערכת העצבים המרכזית וקולטות את המסרים החשמליים שתאי העצבים שולחים. היד המלאכותית תתפקד, למעשה, כיד שלישית הנשלטת מהמוח, בדיוק כמו שתי הידיים הרגילות שלנו. היא תוכל גם לקבל מסרים מהסביבה ולהעבירם למוח, שם האלקטרודות יגרו את התאים המתאימים ויגרמו לחולה להרגיש כאילו היד הרובוטית ניחנת גם בחוש מגע של ממש.
טכנולוגיות דומות פותחו בשנים האחרונות ונוסו בעיקר בקופים. בשנתיים האחרונות התפרסמו מחקרים וסרטים המראים קופי מקק ששולטים ביעילות בידיים רובוטיות באמצעות אלקטרודות שהושתלו במוחותיהם. ההתקדמות המדעית שהושגה בזכות הניסויים בקופים מאפשרת עכשיו להתקדם הלאה לניסויים ממשיים בבני-אדם. לפי תוכנית המחקר, בשנתיים הקרובות יזכו חמישה בני-אדם ביד רובוטית שתחובר לגופם. כל החמישה יהיו חולים המשותקים בכל ארבעת גפיהם. היכולת להניע יד חדשה יכולה להביא לשינוי משמעותי בחייהם. במידה והיד הרובוטית תוכיח את בטיחותה, השלב הבא יהיה השתלתה גם בקטועי-גפיים, ובמיוחד בחיילים האמריקאים החוזרים משדות הקרב באפגניסטן ובעיראק.
עד לכאן הכל נראה טוב ויפה, אבל קיימים עדיין מכשולים הנדסיים לא פשוטים בדרך להרכבת פרותזות שיישארו מחוברות לגוף ולמוח לאורך זמן. הבעיה העיקרית טמונה במערך האלקטרודות שיש להשתיל במוחו של המטופל. הגוף מנסה לדחות ולהרחיק את האלקטרודות, ותוך מספר חודשים הן מהוות את המוקד לתגובה חיסונית שעלולה במקרה הקשה ביותר לסכן את חיי החולה. במקרה הטוב ביותר, הגוף יוצר לאורך שנים רקמה צלקתית מבודדת מסביב לאלקטרודות, שמונעת מהן להמשיך לתפקד. החוקרים יהיו חייבים למצוא פיתרון לבעיית הדחייה החיסונית, לפני שנתחיל לראות רובוקופים מסתובבים בכבישי הארץ.
ומה אם יימצא פיתרון שכזה בשנים הקרובות? נכים יזכו בידיים רובוטיות, שיחליפו במלואן את העצמות, הגידים והשרירים מן העבר. ולמה לעצור בנכים בלבד? מדוע שאסטרונאוט, למשל, לא יוכל להשתמש בשמונה ידיים, כתמנון, לביצוע תיקונים בחלל? ולמה רק אסטרונאוטים? למה לא פועלי בניין, למשל? האינסטלאטור של העתיד עשוי להחזיק את הצינור בשתי ידיו הבשרניות, בעוד שהוא שולח מחושים רובוטיים לתוך הצנרת. אלו מכילים מצלמות המעבירות את המידע למוחו, והוא מסוגל להורות להם לרתך את הנקודות החלשות בצנרת מבפנים, ממש כאילו היו בשר מבשרו, פלדה מעצמותיו. בשבת, כמובן, הן יכובו אוטומטית, בהכשרת בד"צ.
האפשרויות בלתי מוגבלות, כמו גם העתיד, אבל הן תלויות ביכולתנו לפתח חומרים שישתלבו טוב יותר עם הגוף, ובתקווה שבשנים הקרובות נבין טוב יותר את המוח האנושי. בעוד שנתיים נראה מה מצבם של חמשת המועמדים להתממשקות עם היד הרובוטית, ומה צופן לנו העתיד בחיקו.
http://www.youtube.com/watch?v=wHMKL-K2L64
הנה סרט שמראה את היד בפעולה, כשהיא מחוברת לשלט רחוק. אחרי 45 השניות הראשונות מתחילים הקטעים המרשימים במיוחד, בהם מדגימים את יכולותיה של היד להניע את האצבעות בגמישות מרשימה.