"רובוטים יזכו בעוד כ- 50 שנה לשוויון זכויות בחברה האנושית" כך מנבא דו"ח בריטי חדש שפורסם לאחרונה, אשר חובר בחסות משרד המדען הראשי בבריטניה, נערך על-ידי חברת הייעוץ לניהול Outsights וארגון המחקר Ipsos Mori, ומומן על-ידי ממשלת בריטניה
בעוד שהמלחמה נגד אפליה בגין גזע, מין, מעמד וזהות מינית טרם הוכרעה בשדה הקרב המשפטי-חברתי, ורבות מתנועות עולמיות למען הלחימה על זכויות היסוד הנשללים מבני האדם מתדפקות על דלתות בתי-המשפט לשם שימורן, במאה הנוכחית צפוי מצב אופטימי מתמיד, וגם לרובוטים בעלי מוחות מסיליקון ומתכת יינתנו זכויות.
"רובוטים יזכו בעוד כ- 50 שנה לשוויון זכויות בחברה האנושית" כך מנבא דו"ח בריטי חדש שפורסם לאחרונה, אשר חובר בחסות משרד המדען הראשי בבריטניה, נערך על-ידי חברת הייעוץ לניהול Outsights וארגון המחקר Ipsos Mori, ומומן על-ידי ממשלת בריטניה.
"האם צריך לתת זכויות לרובוטים"? איננה שאלה של מה בכך. היא נשאלה על מנת להיות ולהישאר "שסועה", על מנת להלהיב ולהישאר צנועה, על מנת לצאת אל האור ולהישאר מבויישת וככזו, היא מאלצת את הא-פורמליסטים שביננו לתת עליה את הדעת, ואם לא עכשיו, אז מתי?
עם תחילת כתיבתי אני מודה, כי ניסיתי "לאנוס" את רצוני להעניק זכויות לרובוטים. אולי זה נבע מכעס פנימי ובלתי ממומש על כך שאין סיבה שמספיק מספקת אותי להפוך את הגזע האנושי לנעלה, אולי זה נבע מאהבתי הבלתי נדלית לבעלי חיים, יצורים שאינם יכולים להביע כאב כשמכאיבים להם, והקבלתם לרובוטים, ואולי זה פשוט נבע מרצוני להיות בעלת דיעה השונה מחבריי, שכששמעו את השאלה הגיבו בזלזול ובבורות.
לאחר קריאה מדוקדקת על חומרים העוסקים בתחום הפיתוח המעלף של האינטליגנציה המלאכותית העתידה להימצא בכל "מוח" רובוטי הבנתי, כי לא קיים מחקר עובדתי מוצק אחד שקובע בנחרצות, כי רובוטים (כרגע) באמת חושבים בעצמם ומסיקים מסקנות. לכן, ניסיתי, כדרכי העקשנית, לאתר דרך אחרת שתספק סיבה מוצדקת דיה, להשקיט את הֶדי הלעג של החוג מסביבי, ולכן פניתי לרגש. הנחתי, בזכות כתיבתו המרתקת של טום רגאן, כותב המאמר "הטיעון לזכויות בעלי-חיים" וג'רמי בנת'ם, ממייסדי תורת התועלתנות, כי אם אגלה שלרובוטים יש, ולו פוטנציאל קטן להרגיש, את אותו "הערך הפנימי", או אז מגיע להם זכויות שימגרו את הסבל וישמרו את האושר.
גם נסיון זה לא צלח, ולפני שהרמתי ידיים ונכנעתי לקול ההיגיון, הבנתי דבר פשוט מאוד. אם לא מצאתי את התשובה דרך הקשר בין האינטליגנציה המלאכותית להענקת זכויות לרובוטים, וודאי אמצא פתרון דרך האינטליגנציה שלנו.
קול האינטליגנציה שבי אמר בפשטות, כי יש להעניק זכויות לרובוטים, ולא מנקודת מבט שלהם, אלא מנקודת המבט שלנו, כבני האדם. כי יהיה זה ראוי עבורנו.
זה ראוי בעיניי לקדש את פרי פיתוחנו. זה ראוי בעיניי לא להתכחש לתכונות ויצרים לייחוס רגשות, שמובְנים באשיותינו. זה ראוי בעיניי להכיר בעצם קיומנו כאנושיים. זה ראוי בעיניי להאמין במשהו שאנו הכנסנו לחיינו. זה ראוי בעיניי להוקיר תודה, אף לחפץ שהיה לנו לעזר. זה ראוי בעיניי לחנך את דור העתיד להעניק זכויות גם למנוכר והזר, כבר מעכשיו, שעוד קיימת טיפה של צלם אנוש. זה פשוט ראוי בעיניי.
מהרגע שבו הגעתי לתובנות הללו, כבר לא הרגשתי צורך לאנוס את רצוני להעניק זכויות לרובוטים. אומנם אינני מסכימה שמגיעות לרובוטים כל הזכויות, כשם שיש לבני האדם, כי כמו שלבעלי חיים וצמחים ישנן זכויות השונות מאיתנו, לא צריכה להיות סיבה שונה כלפי הרובוטים, אך דעתי היא שזכויות כמו כבוד וחירות אכן מגיעות להם.
דא עקא, משכל התחזיות הטכנולוגיות מראות פה אחד, שהרובוטים יהיו כל כך חכמים ונבונים, אף יותר מבני האדם, לא נהיה עוד בשלב שבו נדון האם ראוי או לא, או אילו זכויות ומה היקפן, כי הם פשוט ידרשו אותן בעצמם ויאמצו אותן ללא שיצטרכו לעבור תחילה דרך שערי החוק .
בנוסף, אני מוצאת לנכון להעיר, כי שאלת המחקר היא במהותה שאלה תלוית לגיטימציה תרבותית. רוצה לומר, כי כמו שבזמנו לא היה ראוי שהדיוטים יכתבו על פילוסופיה, ולא היה ראוי להאמין בדבר אחר מלבד אלוהים, ולא היה ראוי להעניק זכויות לנשים ושחורים, כיום לא ראוי בקרב החברה האנושית להעניק זכויות לרובוטים. אין ספק, כי כמו שתעשיית הפלאפונים, הפייסבוק והמחשבים האישיים נכנסה חזק לתודעת החברה, כך שאלת מתן זכויות לרובוטים, תהפך במהרה לשאלה טרוויאלית.
עוד בנושא באתר הידען