המדובר בגלקסיה NGC 1275 שהחור השחור שבמרכזה יורה חוטי גז לכל הכיוונים. גז זה חסר בגלקסיה והוא מונע יצירת כוכבים חדשים
שדות מגנטיים מאריכי ימים מצליחים לשמר רשת עצומה של חוטי גז דמויי ספגטי סביב חור שחור. כך טוענים חוקרים במחקר שהתפרסם בשבוע שעבר בכתב העת נייצ'ר. קודם לכן, עדיין לא היה ברור מה מונע מהחוטים העדינים הללו להתפוגג בשל כוחות משיכה מתחרים. החור השחור שוכן בליבה של גלקסיה גדולה, NGC 1275 שבעצמה שוכנת ליד מרכזו של צביר גלקסיות גדול המכונה פרסאוס.
כאשר החור השחור מושך גז מהכוכבים הסובבים אותו, הוא מצית סילונים של חומר המייצרים בועות המורכבות מחלקיקים אנרגטיים בגז הסובב את החור השחור. כאשר בועות אלה גדלות ומתפשטות, הגז המתקרר מהגלעין של NGC 1275 נמתח לכדי קנוקנות ארוכות ומשאיר שובל ארוך, כמו רצועות עקבות הנשארים מאחורי כדורים פורחים.
עד כה, איש לא היה בטוח כמה עתיקים חוטי גז אלה או כיצד הם נמנעים מלהתפרק בידי כוח המשיכה העצום של הצביר, אומר אנדרו פאביאן מאוניברסיטת קיימברידג' בבריטניה. ואולם במחקרו הוא נעזר בטלסקופ החלל האבל והצליח להשיג את התמונה המפורטת ביותר של הגלקסיה עד כה, והמצב השתנה.
החוקרים מקיימברידג' הראו כי חוטי הגז הללו נרקמים ממספר פתילים דקים. פתילים אלה הם כה דקים עד כי השדות המגנטיים הם הדבר היחיד שיכול להגן עליהם מפני התפרקות, אמר פאביאן.
אפקט הייצוב
השדות המגנטיים שמתחילים בחור השחור של NGC 1275 נמתחים לתוך החוטים הללו משום שהם מפעילים השפעה על החלקיקים הטעונים – פרוטונים ואלקטרונים – בגז שבחוטים. אורכו של פתיל טיפוסי כ-20 אלף שנות אור, והחוטים מתפרצים מתוך האיזור למרחק של 300 אלף שנות אור. בהתבסס על מהירותם נראה שמשך חייהם כ-100 מיליון שנים.
פאביאן ועמיתיו חישבו כי החוטים הללו מתחוזקים בידי שדות מגנטיים שעוצמתם רק 0.01% מזו של השדות המגנטיים שעל פני כדור הארץ. שדות אלה חזקים דים כדי למנוע מהגז שבחוטים הללו – שחומו מגיע לכמה מאות מעלות צלזיוס, להתאדות לתוך הסאונה בחום של 40 מיליון מעלות בגז הסובב אותם.
השדות המגנטיים יכולים לא רק למנוע מהחוטים להקרע בידי כוחות משיכה, אלא גם מייצבים את הגז ומונעים ממנו לקרוס וליצור כוכבים. תהליך זה של מניעת יצירת כוכבים עשויה לסייע בפתרון בעיה פתוחה בקוסמולוגיה: מדוע האסטרונומים רואים מעט מדי גלקסיות מאסיביות מאשר המודלים צופים, אומר פטריק אוגל מקאלטק.
האסטרונומים סבורים כי כמה גלקסיות מאסיביות לא מצליחות לגדול עוד יותר משום שהם מכילים בליבתם חור שחור כמו זה שבמרכז גלקסית NGC 1275, הטורף את סביבתו ויורק סילוני גז. סילונים אלה מחממים את הגז שבגלקסיה וגורמים לו להתפשט לחלל, ולפיכך הם מרעיבים את הגלקסיות ולא מספקים להם את החומר הדרוש ליצירת הכוכבים.
ואולם אם כמה גלקסיות מנתבות את הגז לחוטים הללו ומונעים היווצרות כוכבים חדשים, מנגננון זה עוצר את צמיחת הגלקסיה. "הדבר עשוי להסביר מדוע גלקסיות אלה לא גדלות יותר מאשר הן כיום" אמר אוגל.