ב-12 במרץ נפתחה במוזיאון העיר חיפה התערוכה “מלחמת השפות: ייסוד הטכניון/Technikum“. כך נפתחו ארועי שנת המאה לטכניון, שאבן הפינה שלו הונחה ב-11 באפריל 1912. בתערוכה מוצגים מאות פריטים.
“העברית בעברית”
העילה לפרוץ "מלחמת השפות" היתה ההחלטה הרשמית של קורטוריון הטכניקום בראשית נובמבר 1913 על הוראה בגרמנית במוסד שטרם נולד. למרות עצמאותו, הטכניקום היה קשור לכל מוסדות "עזרה" דאז ברחבי הארץ, שבהם למדו מעל אלפיים תלמידים. לפיכך ההחלטה נגעה ליישוב כולו.
לעומת גישתם המאופקת של המוסדות הציוניים אשר ניסו למצוא פשרה, בלטה מחאתם הלוחמנית של תלמידי סמינר המורים של "עזרה" בירושלים יחד עם תלמידי הגימנסיה הרצליה - רבים מהם חברים ותומכים של מפלגת "הפועל הצעיר" - וכן תלמידי בית הספר לבנים ביפו ובית הספר למסחר בירושלים. תלמידים אלו גרמו להשבתת הלימודים בכל מוסדות "עזרה", יחד עם שותפיהם המורים, בסניף יפו של הסתדרות המורים. שביתות התלמידים כפו על הסתדרות המורים להצטרף למאבק ולעמוד בראשו.
מדובר היה, בראש ובראשונה, במלחמת העברית בשפות לועזיות תוך שימוש הולך וגובר ביישוב כולו בגישת "העברית בעברית" - הוראת העברית ולמידתה על ידי העברית עצמה ולא בדרך של תרגום מלועזית.
(פרופסור יובל דרור, מתוך קטלוג התערוכה)
מלחמה מימין לשמאל
בהטחניקום נצחה הסטרא אחרא נצחון גמור,” כתב שמריהו לוין במכתב ששלח מברלין לבצלאל יפה ב-28 באוקטובר 1913. הסטרא אחרא (השטן) - זו השפה הגרמנית המאיימת להשתלט על הלימודים בטחניקום, הוא הטכניון. “הטחניקום הוא כולו גרמני בלי יוצא מן הכלל,” כותב לוין ליפה, “ובבית הספר התיכוני לא יהיה אף מקצוע אחד מדעי בעברית. אחד-העם, טשלינוב ואני יצאנו מהקוראטריום [פרשנו מהקורטוריון], כעת מתעוררת השאלה בדבר המורים. יש אומרים כי גם להם אי אפשר להישאר בהטחניקום וכי מחויבים הם לצאת מתוכו במחאה מצידם. אחרים סוברים, כי מוטב היה בעד הענין כולו, לוא נשארו המורים הלאומיים על מקומם. אנחנו עשינו כל מה שגזר עלינו רעיון התחיה. נראה כעת במה גדול כוחו של הישוב הצעיר.”
ביד הלשון
בסופו של דבר ניצחה העברית, אבל במכתביו של לוין ניכרת הסערה שעוררה מלחמת השפות ביישוב היהודי, סערה שהדיה הגיעו גם לאירופה.
שמריהו לוין - המכנה את עצמו שמריה הלוי בחלק ממכתביו - נולד בשנת 1867 בפלך מינסק. הוא היה פעיל בולט בקונגרסים הציוניים ואחד מיוזמי הקמתו של הטכניון.
לוין עלה לישראל בשנת 1924 ומת בחיפה ב-1935. אנו מביאים כאן כמה קטעים ממכתביו לאחד העם, שבהם הוא עוסק בשאלת שפת ההוראה העתידית בטכניון, מתוך אגרות שמריהו לוין, בהוצאת “דביר”, תשכ”ו, ובאדיבות פרויקט בן יהודה.
“עשינו כל מה שגזר עלינו רעיון התחיה”
שמריהו לוין, ממייסדי הטכניון, על המאבק להשלטת העברית כשפת ההוראה במוסד בזכות הצורה היהודית שצריכה להינתן למוסדנו
דע לך, יקירי, כי כל חברינו באמריקא, בלי יוצא מן הכלל, יצדדו על דעת עצמם בזכות הצורה היהודית, שצריכה להינתן למוסדנו. בשבת העבר נזדמנתי למר שיף (יעקב שיף, בנקאי יהודי אמריקאי, מראשוני התורמים לטכניון) לארוחת הצהרים, ושהיתי שמה שעות אחדות וסיפרתי לפניו את המצב כמו שהוא. ע”פ בקשתו תרגמתי לו את דברי מכתבך הנזכר, והוא אמר בפירוש, כי השתתף במפעלנו ונכון הוא להשתתף עוד הלאה, רק כשתהיה העברית שפת הלימודים, וכי לא יהיה להטחניקום שום אופי גרמני. גם החברים האחרים כולם רוצים במוסד שהחותם שלו יהיה עברי לכל פרטיו. (1910)
מנהל הטכניקום אינו יודע עברית
...ומה שנוגע לשפת ההוראה חושב הוא (ד”ר פאול נתן, מייסד אגודת “עזרה” שפעלה לייסודו של הטכניון, אך חתרה להנהגתה של הגרמנית כשפת ההוראה במוסד) כי מוטב לבלי לדבר עליה כלל, כי פתרון השאלה הזו יהיה תלוי בהמורים שיתמנו בהטחניקום. אצלי ברור, כי לא הקורטריום ולא פינקלשטיין (המהנדס אלפונס פינקלשטיין, המנהל המיועד של הטכניון) לא יחזרו אחרי מורים היודעים עברית, ופירושה של ההצעה הנזכרת הוא כי הגרמנית תהיה בהכרח שפת ההוראה בעד כל מקצועות הלימודים. קיבלתי מכתב גם מאמריקא. מתרעמים שמה עד למאוד, שמנהל הטחניקום אינו יודע עברית, וכי המוסד מקבל ע”י זה צורה גרמנית מוחלטת. (1913)
איך החליפו את הגבירה בשפחתה
מה ראתה ה”עזרה”, שהתנהגה כשורה שנים רצופות הרבה, שהיתה הראשונה בין החברות, שאינן לאומיות, להנהיג את השפה העברית בבתי ספר שלה בארץ ישראל בתור שפת ההוראה גם בעד רוּבּי הלימודים המדעיים - מה ראתה על ככה דוקא החברה הזו להפוך בבת אחת את הקערה על פיה, לחזור משיטתה ולחתור חתירה עמוקה תחת המוסד הלימודי העליון הראשון בטרם שנפתח עוד? ...איך נהיתה המהפכה הגדולה בהשקפת מנהיגי ה”עזרה”, איך נהפך סניגור לקטיגור, איך החליפו את הגבירה בשפחתה, על מה רוצים הם להרוס בידיהם ממש מה שבנו בדי עמל, יגיעה ושקידה? (1913)
כבר נבראה האפשרות ללמוד מתמטיקה בעברית. (אני) מאמין רק בהתפתחות הדרגית הן בנוגע לתחית העם והן בנוגע לתחית השפה, אבל מודה אני, כי כבר נבראה האפשרות ללמוד מתימטיקא, פיסיקא, כימיא, ועוד (לע”ע בקורס בינוני, כפי שנחוץ הוא בעד הטחניקום, אני מדבר) בעברית. ואדרבא, לפי התפתחות הטחניקום תתפתח גם העברית בתור שפת ההוראה.
מתפלא אני שעובר אתה (אחד העם) בשתיקה על הנקודה הפוליטית שיש בדבר. הן מי כמוך יודע, עד כמה העלינו עלינו את חשדה של הממשלה האנגלית ע”י הגרמניות החיצונית שיש בהציונות, והנה על הראשונים אנו מצטערים ונבוא להוסיף מוסד גרמני מכף רגל ועד ראש. היתכן, כי גם אנו נסייע לדבר כזה? (1913)