גלימת היעלמות בסגנון הארי פוטר עדיין אינה אפשרית, אבל מדענים הצליחו בפעם הראשונה לבנות מתקן המעלים את עצמו בגלי-מיקרו.
כשאנו "רואים" חפץ מסוים, העיניים שלנו קולטות למעשה את גלי האור השונים המוחזרים מן החפץ. העין והמוח מעבדים את המידע הזה כדי לשחזר את הצורה המקורית של העצם.
מה צריכים אפוא המדענים לעשות כדי לבנות גלימת ההיעלמות? הדבר הראשון הוא למנוע את החזרת גלי האור מן החפץ, ואז לא נראה אותו. אבל אין בכך די, על המדענים לבטל גם את צילו של החפץ, שכן חוסר של גלי אור מכיוון מסוים (צל) יסגיר את קיומו. כלומר, גלי האור חייבים לעקוף את החפץ ולהמשיך מן הצד השני כדי שהצופה יראה את מה שהחפץ מסתיר – לא פשוט!
כאמור, אי אפשר עדיין להשיג אי-נראות בגלי אור נראה, אבל לאחרונה הצליחו לעשות זאת בגלי-מיקרו. כמו אור נראה, גם גלי-מיקרו הם סוג של אנרגיית קרינה. הם חלק מן הספקטרום האלקטרו-מגנטי הכולל גם גלי רדיו, אינפרה-אדום, אולטרה-סגול, קרני-X (רטנגן) וקרני גמא. אורך הגל של גלי-מיקרו ארוך מגלי רדיו אך קצר מזה של אור נראה.
מתקן "ההיעלמות" החדש דומה לטבעת בגודל של תחתית לכוס שתייה [ראו תמונה]. הטבעת בנויה מחומר בעל תכונות ייחודיות: כשגלי-מיקרו פוגעים בטבעת, רק מעטים מהם מוחזרים ממנה, במקום זאת הם חודרים דרכה או עוקפים אותה וחוזרים למסלולם מצדה האחר.
אם מקרינים גלי-מיקרו על הטבעת מצד אחד, ומניחים גלאי בצידה האחר, הגלאי לא מגלה שהגלים שינו את מסלולם. אילו אנו היינו הגלאי, והיינו מסוגלים לראותת באמצעות גלי-מיקרו לא היינו רואים את העצם. בתחום הגלים הזה הטבעת היא למעשה בלתי נראית. יותר מכך, כשהחוקרים הניחו בתוך הטבעת לולאת נחושת קטנה, גם היא הייתה כמעט בלתי נראית.
אבל המתקן לא מושלם, הוא מטיל צל קל, וכמובן חסר כל יכולת בתחום האור הנראה. ובקיצור, אנחנו המוגלגים צריכים עוד לחכות לפני שנוכל לחקות את הארי פוטר.