מהרגע שבו דייויד קמרון טס לבריסל בפרואר 2016 כדי להבטיח תנאים טובים יותר לחברותה של בריטניה באיחוד, החל המשחק. טעויות של שני הצדדים הביאו לתוצאה שאיש לא באמת התכונן אליה
מאת ריצ'ארד פיירצ'יילד, מרצה בכיר למימון ארגוני, אוניברסיטת באת', אתר The Conversation
ניתן לתאר הקמפיין של שני הצדדים במשאל העם בבריטניה על הפרדות מהאיחוד האירופי – הן התומכים בהישארות בריטניה באיחוד האירופי והן המבקשים לעזוב כאפופה משקים. כחוקר תורת המשחקים, יש מספר קווים מקבילים. וכמובן מנקודת הגועל של שני הצדדים, ברור כי הבריטים צריכים להגיע למסלול פרודוקוטיבי של היחסים עם האיחוד. המחקרים שלי אודות סוג חדש של תיאורית המשחקים עשויה לספק תובנות.
מהרגע שבו דייויד קמרון טס לבריסל בפרואר 2016 כדי להבטיח תנאים טובים יותר לחברותה של בריטניה באיחוד, החל המשחק. קמרון שכבר הבטיח לקיים משאל עם על החברות של בריטניה באיחוד האירופי, ביקש להשתמש בו כקלף מיקוח.
הוא טען כי אם המנהיגים האחרים באיחוד יסכימו לתנאים של בריטניה הוא יוכל לשכנע את הציבור הבריטי להצביע בעד הישארות. אם בריטניה לא היתה מקבלת את מה שביקשה ההשלכה היתה יציאה מהאיחוד והחלשות האיחוד. משאל העם תוכנן להגביר את כוח המיקוח של בריטניה, אך הנסיון נכשל לאחר שהמנהיגים האחרים קראו לו בלוף, והציעו הקלות מוגבלות.
איום אמיתי?
תפיסה חשובה בתורת המשחקים גורסת כי ניתן לנצח במו"מ באמצעות איום מהימן (credible threats). עבור קמרון, כדי שהאיום יהפוך להיות אמיתי ולפיכך גם אפקטיבי, יש צורך שמנהיגי האיחוד האחרים יאמינו שיש לו כזו השפעה על תוצאות משאל העם כך שהוא יכול להכריע אם להשאר או לעזוב. כאשר המשאל בפתח והצלחת הנצחון של המבקשים להשאר רחוקה מלהיות בטוחה, לפיכך נראה שהאיום שלו אינו אמיתי.
בינתיים נראה שקמפיין המבקשים לעזוב השתמש במשאל בדרכים דומות – כדי להבטיח תנאים טובים יותר לחברותה של בריטניה באיחוד. מנהיג לשעבר של המפלגה השמרנית, מייקל הווארד, טען כי המו"מ בפברואר נכשל ולפיכך אם הבריטים יצביעו לעזוב את האיחוד האירופי, הדבר יזעזע את מנהיגי אירופה ויוציא אותם משאננותם" אמר.
"יש סיכוי סביר שהם (מנהיגי האיחוד) יבקשו מאיתנו לחשוב שוב. כאשר אירלנד ודנמרק הצביעו על דחיית ההצעות של האיחוד, האיחוד הציע להם הקלות ובמשאל שני שהתקיים קיבל את התוצאות שרצה.
במצב זה, תומכי העזיבה וראש ממשלת בריטניה השתמשו במשאל כדי להשיג מטרות זהות – להבטיח תנאים טובים יותר לחברותה של בריטניה. המקום שבו הם שונים הוא בזה שמייקל הווארד המשיך לקיים את האיום שלו חי. לדבריו, הצבעה לעזוב את האיחוד, תשמש כקלף מיקוח עבור האיחוד הזקוק נואשות לבריטניה.
למרות זאת, לא נראה כל סימן שהאיחוד מתכוון להציע או להסכים להטבות נוספות, ולכן אנו עודים לעוד תפיסה של תורת המשחקים – משחק התרנגולים.
זהו משחק מפורסם שבו שני השחקנים נעים במהירות זה לקראת זה על מסילה אחת. מי שסוטה ממנה ראשון, מפסיד. כמובן אם אף אחד מהצדדים לא סוטה מהדרך, הם יכולים להתנגש זה בזה ושניהם יפסידו. היו ששאלו האם זה בכלל הגיוני שבריטניה תשחק משחק זה מול 27 יריבים.
פניה לרגש
המקום שבו תורת המשחקים המסורתית נכשלת בניתוח היחסים של בריטניה עם האיחוד האירופי היא בכך שהיא מבוססת על הרעיון שכל בני האדם הם רציונליים, לא רגשנים, אינטרסנטים שמקבלים את הערך הגדול ביותר מכל דבר שהם עושים, בלי להתחשב באחרים.
כשעוברים לכלכלה התנהגותית ולתורת המשחקים ההתנהגותיים, הכוללים הוספת משתנים כגון פסיכולוגיה, רגשות והתייחסויות חברתיות – כגון חוש ההוגנות, האמון והאמפתיה למודלים הכלכליים הסטנדרטיים. הכלכלה הזו מכירה בכך שעשוי לאנשים להיות אכפת מאחרים ובפרט עבודה ביחד עם אחרים לצורך השגת מטרה משותפת.
קחו לדוגמה את דילמת האסיר – כאשר ברור שהאסטרטגיה לכל אחד במשחק תגרום לתוצאה הגרועה עבור שניהם. מחקרים הראו כי אם נוסיף אמפתיה למודל של דילמת האסיר – כאשר לכל שחקן אכפת מספיק מהאחר הדבר יכול להפוך את המשחק לכזה שמביא לשיתוף פעולה הדדית, ולאפשר מצב של WIN-WIN לשני השחקנים.
הדבר נכון לבריטניה ולאיחוד. אם שני הצדדים היו מפתחים אמפתיה לצד השני – הדבר היה גורם ליחסים הדדיים בין כל המדינות, מודעות גבוהה יותר לצרכי האחר, טוב לב גדול יותר לעבר האחר, גישה רכה יותר במו"מ והשקפה טובה יותר על האנושיות – שני הצדדים היו נמצאים במקום טוב יותר כדי להשיג תוצאה טובה הדדית.
תרגום: אבי בליזובסקי